קבלת ערעור בעניין הכרזת קטין כבר-אימוץ

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטות ש' דברת (סגנית נשיאה) וג' לוין והשופט א' ואגו) בעמ"צ 27116-10-16 ועמ"צ 28803-10-16 מיום 21.11.16, שבמסגרתו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (השופטת ע' גיא) בתיק אימוץ 14/16 מיום 9.10.16. עניינה של הבקשה – ביטול ההכרזה על המשיב 2 (להלן הקטין), יליד 16.1.16, כבר-אימוץ כלפי המבקש. עסקינן, בין היתר, בפרשנות תיקון מספר 8 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן חוק האימוץ או החוק); תיקון זה נתקבל בכנסת בדצמבר 2010.

רקע והליכים קודמים

ב.             בקשה זו עוסקת באימוץ שזו לו הפעם השלישית שעניינו בא לפנינו. בפעמים הקודמות נידונו בקשות הנוגעות להחלטות ביניים בקשר להליכי אימוצו של הקטין (בע"מ 6243/16 פלוני נ' פלוני (18.8.16) (להלן עניין הדחיה על הסף) ובע"מ 8514/16 ההורים המיועדים לאימוץ נ' ההורים הביולוגיים (8.11.16)); כעת פונים אנו לשאלת הכרזת בר האימוץ. בהליכים הקודמים פורט הרקע, אך בשל חשיבותו נחזור ונפרט אותו גם כאן בתמצית.

ג.              ביום 16.1.16, לפני כשנה, נולד הקטין, בעקבות מערכת יחסים קצרה בין אמו הביולוגית (להלן האם הביולוגית), ילידת 1997, לבין המבקש, אביו הביולוגי (כעולה מבדיקת רקמות שנערכה בהוראת בית המשפט לענייני משפחה בהחלטה מיום 16.6.16; להלן המבקש; יחד ההורים הביולוגיים), יליד 1998. האם הביולוגית גילתה את דבר הריונה, לטענתה, רק במהלך החודש השביעי לו. ביום 9.12.15 פנתה האם לעובדת סוציאלית לחוק אימוץ ילדים, וביקשה ממנה לסייע לה למסור את הילד העתיד להיולד לאימוץ. לכל אורך ההליך סירבה האם הביולוגית למסור פרטים לגבי אביו הביולוגי של הילוד – למעט העובדה שמדובר ביהודי, רווק, בן גילה בערך, מעיר אחרת, ושאביו נפטר לאחרונה. ביום 16.1.16 ילדה האם הביולוגית את הקטין, ולמחרת פגשה את העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ יחד עם עובדת סוציאלית של בית החולים. במהלך הפגישה לא חזרה בה האם מכוונתה למסור את הקטין לאימוץ. ביום 24.1.16 הועבר הקטין למעון תינוקות של השירות למען הילד. ביום 28.1.16 חתמה האם הביולוגית על טופס הסכמת הורה לאימוץ, במעמד עובדת סוציאלית לחוק האימוץ ועורכת דין מטעם האפוטרופוס הכללי. במהלך הפגישה ביקשה העובדת הסוציאלית שנית מן האם הביולוגית לגלות את זהותו של המבקש, אך זו סירבה. באותו מעמד חתמה האם הביולוגית על "כתב הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ", וצירפה מעטפה סגורה ובה פרטי המבקש בהתאם לסעיף 8ג(ב) לחוק האימוץ. בשל טעות סופר בטופס ההסכמה, חזרה האם הביולוגית וחתמה על טופס ההסכמה בשנית בפני העובדת הסוציאלית ביום 3.2.16. האם המשיכה לשמור על קשר עם העובדת הסוציאלית במשך כשלושה חודשים לאחר הלידה, שבמהלכם עמדה בסירובה למסור פרטים מזהים לגבי המבקש.

ד.             ביום 8.2.16 הגיש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד להכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפי אב לא ידוע, בהתאם לסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ (תיק אימוץ 6/16). בבקשה נטען, כי עקב סירובה של האם למסור פרטים מזהים באשר לאביו הביולוגי של הקטין, וכיון שלא היו פניות אל רשויות הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא אביו של הקטין, אין ניתן לברר את זהותו של האב ולשאול לעמדתו. ביום 10.2.16 קיבל בית המשפט (השופטת ע' גיא) את הבקשה, וקבע שהתמלאו התנאים להכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפי אב לא ידוע, והכריז עליו ככזה. ביום 18.2.16 הועבר הקטין, בהיותו בן חודש, להורים המיועדים לאימוץ, עמם הוא נמצא עד היום.

ה.             ביום 6.6.16, בחלוף 110 ימים מיום שהגיע הקטין להורים המיועדים לאימוץ, וכארבעה חודשים מיום הכרזתו כבר-אימוץ, הגישו ההורים הביולוגיים לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בקשה לביטול ההכרזה כבר-אימוץ כלפי המבקש, ובקשה לחזרת האם הביולוגית מן ההסכמה לאימוץ (תיק אימוץ 14/16). בבקשה נטען, כי רק בסוף מאי 2016 גילה המבקש את דבר לידת הקטין ומסירתו לאימוץ, וכי לא נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 13(א)(1) לחוק, הדרושים לשם הכרזה על הקטין כבר-אימוץ. ביום 9.6.16 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה להורות על סילוק הבקשה על הסף. ביום 23.6.16 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין, וביום 27.6.16 מונתה לקטין אפוטרופא לדין מן האגף לסיוע משפטי. האפוטרופא לדין תמכה בבקשתו של היועץ המשפטי לממשלה לדחות את הבקשה על הסף.

ו.              ביום 11.7.16 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לסילוק על הסף וקבע, כי ניתן לראות את פסק הדין מיום 10.2.16 כפסק דין שניתן במעמד צד אחד, ויש אפשרות להורות על ביטולו משיקולי צדק. ביום 18.7.16 הגיש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטה זו. ביום 28.7.16 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. כלפי החלטה זו הוגשו לבית משפט זה בקשות רשות ערעור מטעם הקטין, באמצעות האפוטרופא לדין, ומטעם היועץ המשפטי לממשלה (בע"מ 6243/16 ו-בע"מ 6262/16 בהתאמה). ביום 18.8.16 הוחלט שלא להיעתר לבקשות רשות הערעור. נקבע, כי במקום בו עולה השאלה האם ננקטו אמצעים סבירים למציאת ההורה על פי סעיף 13(א)(1), לא תינעל הדלת במקרים מתאימים לבדיקה נוספת, אף אם עברה תקופת 60 הימים המנויה בסעיף 13א(ג) לחוק:

"במקום שעולה שאלה לגבי התקיימותם של תנאי סעיף 13(א)(1) לא תינעל במקרים מתאימים הדלת לבדיקה נוספת, כדי לברר את תחולתם של 60 הימים בסעיף 13א(ג). ואולם, על הבדיקה להיות קפדנית מאין כמוה, כדי למלא אחר רצון המחוקק, וכמובן לחלוף הזמן בהעלאת הבקשה יש רלבנטיות רבה גם בהקשר טובת הקטין, שיקול ראש וראשון לכל (סעיף 1 לחוק האימוץ)" (עניין הדחיה על הסף, בפסקה י"ז; ההדגשה במקור).