פלוני ואח' נ' פלוני ואח'

המבקשים להצטרף כצד להליך דנ"א 2382/17:פלוני ופלונית, ההורים המיועדים לאמץ

            לפניי שתי בקשות לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 9447/16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה – משרד הרווחה, שבו הוחלט ברוב דעות (השופטים א' חיות, ח' מלצר, י' דנציגר ונ' הנדל, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין), לבטל את ההכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפי אביו.

רקע

1. פסק הדין נסב על קטין שבעת לידתו זהותו של אביו הביולוגי לא הייתה ידועה. מצב מעין זה, שבו זהותו של אחד מהוריו של קטין אינה ידועה, מוסדר בסעיפים 13(א)(1) ו-13א לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), כפי שתוקנו במסגרת תיקון מס' 8, התשע"א-2010. לפי סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, באין הסכמת הורה למסירת ילד לאימוץ, רשאי בית המשפט להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו...". במסגרת תיקון מס' 8 הוספה לסעיף רשימת פעולות שעל רשויות הרווחה לנקוט – כגון בדיקה במרשם האוכלוסין – אשר אם ננקטו מבעוד מועד קמה חזקה שאין אפשרות סבירה לזהות את ההורה. כמו כן, במסגרת תיקון מס' 8 הוסף לחוק סעיף 13א, הקובע כי כאשר בקשה לביטול הכרזה על קטין כבר-אימוץ כלפי הורה לא ידוע הוגשה בתוך 60 ימים מיום ההכרזה או מיום מסירת הילד להורים מיועדים לאמץ, לפי המאוחר, ההכרזה תבוטל, בכפוף לאפשרות להגשת בקשת הכרזה בעילת אימוץ חלופית. לעומת זאת, לפי לשון החוק, אם הבקשה לביטול ההכרזה הוגשה בחלוף 60 הימים האמורים או לאחר שניתן צו אימוץ, "לא יהיה בית המשפט רשאי עוד לבטל את ההכרזה על הילד כבר-אימוץ" (סעיפים 13א(א) ו-13א(ג)).    

2. השתלשלות העניינים מלידתו של הקטין ועד להכרזה עליו כבר-אימוץ כלפי הוריו הביולוגיים פורטה בהרחבה בפסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף ואין צורך לחזור עליה לפרטיה. יצוין רק כי במהלך ההיריון החליטה האם הביולוגית למסור את הקטין לאימוץ וסירבה למסור לשירותי הרווחה פרטים מזהים על האב. בעקבות זאת, ובשים לב לכך שלא נעשתה פנייה לרשויות הרווחה מצד אדם הטוען כי הוא אביו של הקטין, הגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לאחר הלידה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפי "הורה לא ידוע". הבקשה הוגשה מכוח סעיף 13(א)(1) הנזכר לעיל, שלפיו בית המשפט רשאי להכריז על ילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה הביולוגי. ביום 10.2.2016 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי התמלאו התנאים להכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפי אב לא ידוע, והכריז עליו ככזה. ביום 18.2.2016 הועבר הקטין, בהיותו כבן חודש, להורים המיועדים לאימוץ, עמם הוא נמצא עד היום.

3. ביום 6.6.2016, בחלוף 110 ימים מיום שהגיע הקטין להורים המיועדים לאימוץ וכארבעה חודשים לאחר שהוכרז כבר-אימוץ – הגישו ההורים הביולוגיים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לביטול ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ כלפי אב לא ידוע וכן בקשה של האם לחזור בה מהסכמתה למסור את הקטין לאימוץ. בבקשה טען האב כי רק בסוף חודש מאי 2016 הוא גילה את דבר לידתו של הקטין ומסירתו לאימוץ. כן טען האב כי לא נתקיימו התנאים להכרזה לפי סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, שכן רשויות הרווחה לא נקטו אמצעים סבירים לזיהויו. הבקשה הוגשה חרף סעיף 13א לחוק האימוץ, הקובע כזכור כי בחלוף 60 ימים אין להיעתר לבקשה לביטול הכרזה על קטין כבר-אימוץ.

4. לאחר שהתקיימו הליכים משפטיים שונים, לרבות מינוי אפוטרופא לדין לקטין, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת האב, קבע כי דין ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ כלפי הורה לא ידוע להתבטל והורה על החזרת הקטין להוריו הביולוגיים. על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, שקיבל אותם ברוב דעות וקבע כי יש להחזיר את ההכרזה על הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו על כנה. דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי סברה כי הייתה הצדקה לבטל את ההכרזה, אך זאת בכפוף לבדיקת טובתו הפרטנית של הקטין. האב הביולוגי לא השלים עם פסק הדין של בית המשפט המחוזי והגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, אליה ביכרה האם שלא להצטרף כמבקשת. פסק הדין שניתן בבקשת רשות הערעור הוא העומד במוקד הבקשות לדיון נוסף שלפניי.

פסק הדין מושא הבקשות לדיון נוסף

5. במסגרת פסק הדין נדרש בית-משפט זה לראשונה בהרכב מורחב לפרשנות הוראות חוק האימוץ העוסקות בילד להורה לא ידוע, בנוסחן לאחר תיקון מס' 8 לחוק. בפסק הדין נחלקו הדעות. במישור התוצאה, הוחלט ברוב דעות של השופטים א' חיות, ח' מלצר,י' דנציגר ו-נ' הנדל, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, לקבל את הערעור ולבטל את הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו. ההחלטה בדבר מסירת הקטין עוכבה ב-30 ימים (עד ליום 30.3.2017) כדי לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה להכרזה בעילה אחרת, אם יחליט לעשות כן. עוד נקבע, כי ככל שלא תוגש בקשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, החזרת הקטין לאביו תתואם בעזרת גורמי מקצוע.

6. שופטי הרוב היו תמימי דעים כי הקטין הוכרז כבר-אימוץ שלא כדין. מטעמים שונים, קבעו שופטי הרוב כי רשויות הרווחה לא נקטו בפעולות מספקות לזיהוי ולאיתור אביו של הקטין ולכן מלכתחילה לא התקיימה עילת האימוץ שלפיה "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו...".. חלק משופטי הרוב אף עמד על כך שבהליך ההכרזה בבית המשפט לענייני משפחה נפלו פגמים דיוניים ומהותיים. בנסיבות אלה, קבעה דעת הרוב כי מחסום 60 הימים להגשת בקשה לביטול הכרזה הינו עביר, ולגופם של דברים – מצאה כי יש לבטל את ההכרזה ולהורות על השבת הקטין לאביו הביולוגי.