הגרוש ביקש לפרק את השיתוף במיידי ולהוציא את אשתו לשעבר וחמשת ילדיו מהדירה. האישה טענה שהיא לא מצליחה לכלכל את הילדים מסכום המזונות הזעום ולא יהיה לה כסף לשכור דירה. הרבני הגדול: המצב מחייב התערבות.
בקשת אישה לעיכוב פירוק השיתוף בדירה המשותפת התקבלה. בפסק דין שהותר לפרסום באחרונה קבעו דייני בית הדין הרבני הגדול כי לפני שהדירה תעבור לידיו של הגרוש, יש לדון מחדש בסכום המזונות הנמוך שחויב לשלם לחמשת ילדיו, שאחרת תיפגע זכותם לקורת גג מעל ראשיהם.
בני הזוג נישאו ב-2003 ולהם חמישה ילדים משותפים. במהלך חייהם רכשו הצדדים דירה – מחציתה מכספי הלוואת משכנתא ומחציתה מכספי הלוואה שנתן דודו של הבעל.
לפני כשנה הגיעו הנישואין לסיומם ובית הדין הרבני האזורי בירושלים חייב את האיש לשלם לכל חמשת ילדיו מזונות זעומים של 2,000 שקל לחודש ולשאת בחוב המשכנתא.
בהמשך, אישר בית הדין לאיש לרכוש את חלקה של גרושתו בדירה. בהקשר זה נקבע כי עליו להעביר לה צ'ק בסך 190,112 שקלים, ויתרת הסכום (221,000 שקלים) תופקד כערבות עד שבית המשפט יכריע בתביעה להחזר ההלוואה שהגיש דודו נגדו ונגד גרושתו.
לנוכח ההחלטה הזו, שמשמעותה פירוק השיתוף בדירה, בית הדין חייב את האישה והילדים שבמשמורתה לפנות את הדירה עד אוגוסט 2016.
בערעור שהגישה האישה לבית הדין הגדול היא ביקשה לעכב את פינויה עד שתביעת הדוד תוכרע והיא תוכל לקבל את יתרת הכסף עבור חלקה בדירה ולבחון מחדש את גובה מזונות הילדים.
האישה טענה כי חוק המקרקעין מעניק לה זכות להתגורר בדירה עם הילדים כל עוד לא סודר להם מקום מגורים חלופי ראוי, וכי ללא כספי הדירה היא לא תוכל לשכור דירה חדשה לאורך זמן.
האישה הוסיפה כי היא נמצאת במצב כלכלי קשה והמזונות הזעומים שנפסקו לילדים – שלושה מהם חולי סכרת – אינו מספיק למחייתם.
אלא שהגרוש מציידו טען כי האישה הסכימה לפינוי במהלך הדיונים בבית הדין האזורי וקיבלה די כסף כדי לשכור דירה.
הוא אף טען כי אין טעם בעיכוב הפינוי משום שממילא האישה חתומה על שטר ההלוואה לדוד ותצטרך לשאת בהחזריה, בדיוק כמו שהוא נושא בהם כעת. ובקשר למזונות הוא טען כי אין להגדיל את הסכום לאור הכנסותיה הגבוהות של גרושתו ובצל מצבו הנפשי הקשה שאינו מתאפשר לו להשתכר כלל.
אבסורד
דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק אלמליח, הרב מיכאל עמוס והרב מימון נהרי, אישרו באחרונה לפרסם את פסק הדין שקיבל את בקשת האם בחלקה.
ראשית, הדיינים קבעו כי הסכמת האישה לפירוק השיתוף אינה מהווה הסכמה לפינוי המיידי שלה ושל הילדים או מחילה על חובת האב לדאוג תהיה להם קורת גג.
לדבריהם, הדבר הכי חשוב שיש לדאוג לו הוא שהילדים לא יפגעו כתוצאה מפירוק השיתוף בדירה, והסכום שהאישה קיבלה בינתיים אכן אינו מספיק ומממן לכל היותר ארבע שנות שכירות בלבד.
במצב כזה, בתוך 4 שנים ואף פחות הילדים יישארו ללא בית בעוד שאביהם מתגורר בדירת חמישה חדרים ומשלם להם סכום מזונות זעום.
"מצב אבסורד שכזה מחייב התערבות מיידית של בית הדין" כתבו הדיינים וקבעו כי יש לעכב בשלב זה את פירוק השיתוף ולהחזיר את הדיון לבית הדין הרבני האזורי על מנת שיבחן מדוע אב שיש לו מסוגלות כלכלית חויב בסכום מזונות כה נמוך שאינו כולל גם דאגה לקורת גג לחמשת ילדיו.
- ב"כ המערערת: טו"ר מרדכי שיינין
- ב"כ המשיב: עו"ד גילה נפתלין
עו"ד עמנואל גרופי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין