אהבה קולומביאנית: ביקשה להרות מזרע של דרום אמריקאי שהכירה בטיול

השופט הביע דאגה מכך שהתובעת, נשואה עם ילדים, נזכרה באהובה המנוח לאחר 17 שנה ולא לוקחת בחשבון את ההשלכות המורכבות של בקשתה על משפחתה הנוכחית

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לשימוש בזרעו המוקפא של בן זוגה המנוח לצורך הפרייתה. התובעת הכירה את המנוח במהלך טיול בדרום אמריקה, אך אהבתם הסתיימה מהר מהצפוי עם מותו מסרטן בגיל צעיר. שנים רבות לאחר מותו, כשהיא נשואה לגבר אחר, היא עתרה להשתמש בזרעו. השופט יהורם שקד קבע שהמים הרבים שעברו בנהר מאז נפטר המנוח מקשים על קבלת הבקשה.

תחילת הפרשה לפני כשני עשורים אז החלו התובעת והמנוח לנהל קשר זוגי. הם תכננו להתחתן לאחר שהמנוח יעבור לישראל ויתגייר, אלא שבמהלך שהותו בארץ הוא גילה שמקנן בגופו גידול סרטני. הוא חזר לדרום אמריקה לצורך קבלת טיפולים רפואיים אך למרבה הצער הוא נפטר בשלהי 2006, כשהוא בן 26 בלבד.

התובעת המשיכה בחייה והכירה בחור ישראלי, עמו התחתנה והביאה שני ילדים. למרות זאת, זכרונותיה מהמנוח לא הרפו, ו-15 שנה לאחר מותו היא החליטה להגיש את התביעה לבית המשפט. בתסקיר שהוגש בעניינה צוין שבעלה תומך בבקשה מתוך תחושת מחויבות לה ולאושרה.

לטענת התובעת, כשהמנוח הבין שהוא עומד למות, הוא ביקש ממנה להרות מזרעו ולייצר עבורו המשכיות. לשיטתה, אילו היא הייתה רווקה בקשתה הייתה מתקבלת בקלות, ונישואיה לבעלה הנוכחי הם לא סיבה להכשיל את המהלך. 

התובעת הוסיפה כי החברה משנה את פניה, והיום יש יותר ממודל אחד לגיטימי לקיומה של משפחה. ישנם אנשים רבים הבוחרים לגדל ילדים שאינם ילדיהם הביולוגיים, ואין למנוע ממנה להביא ילד מהמנוח ולאפשר לבעלה לאמץ אותו למשפחתם.

היועץ המשפטי לממשלה התנגד לבקשה. לשיטתו, הכוונה לאמץ את הילד שיווצר מזרעו של המנוח למשפחתה של התובעת עומדת בסתירה לתכלית השימוש בזרע של נפטר, והיא יצירת המשכיות לנפטר. יתרה מזו, נטען, המנוח לא הביע רצון מפורש להביא ילדים מזרעו לאחר מותו.

מפשטת את המורכבות

השופט שקד הבהיר שהמדד העיקרי בבחינת הבקשה הוא רצונו המשוער של המנוח לגבי הנעשה בזרעו, והתובעת לא הוכיחה כי המנוח רצה שהיא תביא לו ילדים לאחר מותו.

ואולם, השופט לא עצר כאן. הוא הסביר שיש לבחון את רצונו של המנוח על רקע השינויים שהתחוללו בחייה של התובעת למן היכרותם ועד היום. בכלל זה, הסביר, יש לברר האם המנוח היה מעוניין שהתובעת תביא לו ילדים גם בהינתן שהיא נשואה עם ילדים מגבר אחר.

השופט השיב על שאלה זו בשלילה, והמחיש את עמדתו באמצעות דוגמה: אדם שומר תורה ומצוות שלאחר מותו אלמנתו המירה את דתה ומבקשת לעשות שימוש בזרעו כדי לייצר לו המשכיות. לדברי השופט, בנסיבות החדשות שנוצרו מתעורר ספק באשר לרצונו המשוער של המנוח להוליד ילד.

הוא הוסיף כי עדותה של התובעת הייתה מגומגמת ולא עלתה ממנה תמונה ברורה ביחס לרצון המנוח, ואין בנמצא צוואה או ראיה אחרת המלמדת על רצונו בצאצאים ממנה.

עוד מצא השופט להפנות לתסקיר שקבע כי "התובעת נוטה לפשט את המורכבות, מתקשה להרפות מרצונה העז להביא ילד מזרעו של המנוח והיא אינה מסוגלת לראות כלל את ההשפעה הפוטנציאלית על משפחתה, ילדיה ובעיקר בן זוגה ונטייתה להשטיח כל קושי או מורכבות צפויים מטרידה ומדאיגה".

לפיכך הוא דחה את התביעה, וייעץ לתובעת ללכת לטיפול בו תוכל לעבד את האבל שלה כדי לזכות לשלווה ולרוגע.

• ב"כ התובעת: עו"ד רחל אורמצר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד אורלי לוי מנצור

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין