בקשת אישה, נשואה ואם לשני ילדים, להתיר לה להרות מזרעו של מי שהיה בן זוגה לפני כ- 17 שנים ונפטר

האם יש להתיר לתובעת, אשה נשואה ולה שני ילדים, להרות מזרעו של מי שהיה בן זוגה לפני כ 17 שנים, והלך לעולמו טרם שנישאה לבן זוגה הנוכחי?

[הדגשות בגוף פסק הדין אינן במקור, אא"כ ייכתב אחרת]

א' – העובדות הצריכות לעניין:

1. התובעת, יהודייה, אזרחית ישראל, הייתה בת זוגו של המנוח... (להלן: המנוח) עד לפטירתו בשנת 2006. המנוח, אזרח .... הגיע לישראל לאחר היכרותו עם התובעת במהלך טיול בדרום אמריקה, מתוך מטרה להתגייר ולמסד את יחסיו עם התובעת.

    

2. מספר שנים לאחר מכן, ובהיותו בישראל, התגלה בגופו של המנוח גידול סרטני. כהכנה לטיפולים הכימותרפיים להם נזקק המנוח, ולצורך שימור הפוריות, הקפיא המנוח מנות זרע בבית החולים איכילוב, הוא הנתבע 1. זמן קצר לאחר מכן חזר המנוח ל[ארץ הולדתו] לקבלת טיפולים רפואיים ולמרבה הצער, ביום 4.12.2006, נפטר המנוח מהמחלה בהיותו בן 26 שנים בלבד. כשנה לאחר מותו, הכירה התובעת את בן זוגה דהיום לו נישאה בשנת 2011 ועמו הביאה שני ילדים.

    

3. באפריל 2021 פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה להתיר לה לעשות שימוש בזרעו של המנוח לשם הרחבת תא משפחתה.  

    

4. לבקשת היועמ"ש וכמקובל בהליכים אלו הוגש תסקיר על ידי עו"ס לחוק האימוץ נושא תאריך 5.12.2021. בהתאם לאמור בתסקיר, ולדבריה של התובעת, לאחרונה היא בתחושת מחויבות עמוקה למנוח ותחושה זו מלווה אותה מאז פטירתו. עוד נרשם כי התובעת משלבת את חוויות העבר עם חוויות ההווה וכי האובדן הכבד שלה טרם עובד. כמו כן, אנו מוצאים בתסקיר כי בעלה של התובעת מסכים לבקשתה מתוך תחושת מחויבות שלו לתובעת ולאושרה. עוד נרשם בתסקיר כי התובעת אינה מודעת למורכבות הבקשה והשלכות הרוחב על בני משפחתה ועל התינוק שייוולד.

5. בהמשך לכך, נרשם בתסקיר כי: "ישנם ילדים שבשל נסיבות חייהם נאלצים להתמודד עם מורכבויות שונות, הגורמות להם להיפרד מהורים ולהיקשר להורים אחרים. במקרה שלפנינו עלו בנו חששות ודאגות בדבר טובתו של התינוק להיוולד מראש לאב מנוח כאשר אמו נשואה לאביהם של אחיו לעתיד. להיות חלק ממשפחה בה לא יהיה בין שווים, עלול להיות קושי בחיבור הרגשי בינו לבין בעלה של אמו ... אנו מתרשמות כי בני הזוג אינם בשלים לתהליך כל כך משמעותי וטעון רגשית וחיוני כי כל אחד מהם ימצא מרחב טיפולי בטוח בו יציג באופן אותנטי את רגשותיו ומחשבותיו... כמו כן בשל ההתרשמות כי [התובעת] לא עיבדה את אבלה הכבד על אף חלוף השנים, אנו ממליצות לה לפנות לתהליך טיפולי משמעותי בו תוכל לעבד את האבל שלה ולזכות לשלווה ורוגע" (עמ' 5, פסקה אחרונה).