שוטר ירה למוות בפורץ, המדינה תפצה צעיר שהיה עד לאירוע

לאחר אירוע הירי מ-2006 הורשע השוטר בהריגה. חברו של הפורץ, שהיה עמו ברכב בזמן הירי ונותר עם טראומה, זכה באחרונה בתביעה שהגיש נגד המשטרה, ויפוצה בכ-70 אלף שקל.

ביולי 2006 נכח צעיר בן 23 באירוע טראומטי בו שוטר ירה למוות בחברו.

בתביעה שהגיש לפני כארבע שנים נגד המשטרה והשוטר היורה הוא סיפר שזמן קצר קודם לאירוע הוא וחברו נסעו לתחנת דלק שם ישבו ברכב ושתו, כפי שנהגו לעשות. לאחר מכן היה אמור החבר להחזיר אותו לביתו אך במקום זאת נסע לאזור שער מנשה. בשלב כלשהו הוא נרדם והתעורר רק כשחברו חזר לרכב עם רדיו-דיסק שגנב מרכב אחר.

או אז הופיע שוטר, שלף את אקדחו, ניפץ את שמשת דלת הנהג וירה לכיוונם מטווח קצר ביותר. הירי גרם למותו של חברו ורק בנס הוא עצמו יצא ללא פגע. בהמשך הוא נעצר ושוחרר לאחר יומיים. בעקבות הירי הועמד השוטר לדין, הורשע בהריגה ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל.

התובע טען כי אירוע הירי שחשף אותו לסכנת חיים מיידית והמעצר שלאחריו היו כרוכים בטראומה קשה שהסבה לו נזק נפשי והותירו את חותמם על מהלך חייו ויכולתו לעבוד ולפרנס את עצמו.

הנתבעים מנגד לא הכחישו את אחריותם אך טענו שלתובע לא נותרה נכות ובכל מקרה יש להטיל עליו אשם תורם מלא מאחר שסייע לחברו בגניבה.  

השופטת קרן אניספלד מבית משפט השלום בחדרה מינתה מומחה רפואי לבדיקת התובע. המומחה ציין כי מדובר בצעיר שסבל עוד קודם לאירוע מקשיים והשתמש בסמים ובאלכוהול מאז היותו נער, וקבע כי בשנה הראשונה שלאחר הירי התובע סבל מנכות נפשית זמנית של 20% בגין האירוע אך לאחר מכן לא נותר עם נכות שניתן לייחס אותה לירי.

תגובה חסרת פרופורציה

השופטת אניספלד קבעה שאין לייחס לתובע אשם תורם כלשהו. היא ציינה שאין בסיס לטענת הנתבעים שהתובע ידע שחברו עומד לפרוץ לרכב במטרה לגנוב ועצם נוכחותו ברכב אינה עושה אותו שותף לעבירה.

זאת ועוד, גם אם התובע היה מודע מראש לתכניותיו הפליליות של חברו, עדיין לא ניתן היה לייחס לו אשם תורם או הסתכנות מרצון. השופטת הסבירה כי במצב זה התובע היה יכול לצפות שייעצר וייחשף להליך פלילי, ואפילו שייפגע במהלך המעצר, אך מאחר שאין כל פרופורציה בין המעשה הפלילי לבין תגובת השוטר לא ניתן לייחס לו ציפייה לאירוע הירי והשלכותיו.

בניגוד לכך קבעה השופטת שלא נפל פגם בהתנהלות המדינה בכל הקשור למעצרו של התובע, שהיה סביר בנסיבות.

באשר לנזק, השופטת אימצה את קביעת המומחה וקבעה שהירי השליך על מצבו הנפשי של התובע רק בשנה הראשונה ולאחר מכן לא נותרה נכות שניתן לזקוף לאירוע.

מאחר שהתובע לא עבד באופן סדיר קודם לירי השופטת פסקה לטובתו 5,000 שקל בלבד עבור הפסדי שכר. את רוב הפיצוי, 50,000 שקל, פסקה השופטת בגין כאב וסבל.

בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע 55,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 11,700 שקל והוצאות של 3,452 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד מוחמד מג'אלדה
• ב"כ הנתבעים: עו"ד איתן צור מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.