תושב שכונת המגורים שבמתחם בית הספר החקלאי שבחולון הפעיל בו משפחתונים. מנהלת המתחם טענה שמדובר במטרד ואסרה על כניסת ההורים. ביהמ"ש קבע שהצדדים חייבים להגיע להסכמות.
בתחומו של בית הספר החקלאי מקווה ישראל שבחולון – המנוהל בידי החברה הפרטית-ממשלתית "מקווה ישראל כל ישראל חברים" – ישנה שכונת מגורים שהוחכרה לאנשים פרטיים.
למענה לשאלות בענייני מקרקעין
פורום מקרקעין
לפני מספר שנים, נפתח באחד הבתים בשכונה פעוטון. בתחילה הסכימה החברה להפעלתו, אך כשגילתה שנפתח בו משפחתון נוסף ונפח הפעילות גדל משמעותית – היא החליטה למנוע את כניסת הורי הפעוטות למתחם, בטענה שתנועת הרכבים הערה מהווה מטרד ומסכנת את תלמידי בית הספר.
בעקבות ההחלטה הגישו חוכר הבית וכלותיו – המנהלות את הפעוטונים – תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב. התובע טען שהכניסה היחידה לביתו היא דרך שער בית הספר ולנתבעת אין סמכות להחליט מי יעבור בשטחו, מה גם שאין חוק שאוסר על ניהול משפחתונים במתחם.
התובע גם טען לאפליה, שכן לשיטתו, במתחם פועלים עוד משפחתונים, בהיקפים גדולים יותר, ונגדם לא נעשה דבר.
עוד טען התובע כי השטח המדובר הוא "שטח גלילי", כלומר ללא סמכות מוניציפאלית כך שהנתבעת לא מוסמכת למנוע את הכניסה אליו.
הנתבעת טענה שהיא אמונה על ניהול המתחם ומחויבת לשמור על צביונו ההיסטורי כבית ספר חקלאי. לכן, היא מוסמכת להגביל את הפעילות העסקית בבית התובע.
לטענתה, כשמספר הפעוטות היה קטן היא העלימה עין, אך כשהחל לגדול החליטה לשים לזה קץ. היא הוסיפה, שמעבר למטרד ולסכנה, התנועה הרבה מעמיסה עליה ברמת האבטחה והבידוק הבטחוני. לדבריה קבלת התביעה תוביל ל"מדרון חלקלק" וכל תושב יחשוב שמותר לו להקים עסק, ללא פיקוח ובקרה.
בדיון שהתקיים ביולי 2014 הגיעו הצדדים להסכם זמני שלפיו, בשנת הלימודים הנוכחית יהיו התובעים רשאים להפעיל את המשפחתונים ולאחר מכן יגיעו להסדר כולל.
"הכל שאלה של מידה"
אלא שהצדדים לא הצליחו להגיע להסדר כזה. למרות זאת, השופט אהוד שוורץ לא הכריע בתביעה באופן חד-משמעי, ועסק בעיקר בלהבהיר לצדדים שהם חייבים להתחשב האחד בשני.
מצד אחד, הסביר השופט, יש חשיבות ציבורית לקיומם של משפחתונים לגיל הרך לרווחת הזוגות הצעירים שבסביבה. יתרה מזו, לפי הפסיקה, פעוטונים בהיקף קטן נחשבים למעין "משפחה מורחבת" ואינם זקוקים לאישור שימוש חורג.
מצד שני, לנתבעת יש סמכות על הקרקע והיא רשאית להגביל את הכניסה למתחם שהיא מנהלת. העובדה שהמקום הוא "שטח גלילי" אינו שולל את סמכותה, אם כי עליה להשתמש בה באופן סביר והגון.
"בסופו של דבר", כתב השופט, "הכל שאלה של מידה" ולדעתו, ההסכם הזמני מהווה איזון ראוי בין האינטרסים השונים וברוחו צריך להיחתם גם ההסכם הקבוע.
כדי לספק מענה לחשש מ"מדרון חלקלק" הבהיר השופט כי פסק הדין אינו מהווה היתר לפתיחת עסק אחר בשכונה וגם לא מונע מהנתבעת לפנות לרשות המתאימה ולדרוש חובת אישורים.
לבסוף, הביע השופט תקווה שהצדדים השופט יגיעו לפשרה ראויה וקבע שאם לא ייחתם ביניהם הסכם תוך 90 יום, התוצאה תהיה שהמשפחתון יפעל לפי הכללים של המשפחתונים האחרים במתחם, שנדרשו לאישורים שונים. לא נפסקו הוצאות.
כדאי להבהיר שמקור הבעיה היא שניהול משפחתון אינו מוסדר בחקיקה ולכן הוא נתון לא אחת למאבקים משפטיים בין מפעיליו לשכניהם. מאחר שמדובר במסגרת חינוכית חיונית המשרתת עשרות אלפי משפחות, ראוי שהמחוקק יאמץ את עמדת בתי המשפט ויתיר הפעלת משפחתון מצומצם היקף בלא צורך בהיתר לשימוש חורג.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד ציפי מרגלית עוסקת בתכנון ובנייה ודיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין