ת"א 28171-07-14 צ' ואח' נ' מקווה ישראל כל ישראל חברים (חל"צ)

כללי

זו תביעה לצו מניעה, בה מתבקש בית המשפט לאסור על הנתבעת למנוע את הכניסה ו/או הגישה לביתו של התובע 1 , ו/או למשפחתון שמנהלות בו, התובעות 2-3, וכן לאסור על הנתבעת לנקוט בפעולות שיש בהם כדי לפגוע בשימוש שמבצע התובע 1 בביתו ואו בניהול משפחתון ע"י כל אחת מהתובעות 2-3.

כן מבוקש להכריז על בטלות הסכם שנחתם בעניין בין התובעת 2 לנתבעת.

טענות הצדדים

התובע 1 טוען כי הינו הבעלים של זכויות החכירה, בבית המצוי בשיכון עובדי הנתבעת, ומצוי במקווה ישראל, ואשר ידוע גם כחלקה 8 בגוש 6046. הבית ממוקם על מגרש של כ- 800 מ"ר, ובו מנוהלים המשפחתונים.

נטען כי התובעת 2, הינה כלתו של התובע 1 ומנהלת בבית משפחתון/פעוטון לגילאים 1-3 שנים.

וכי התובעת 3, גם היא כלתו של התובע 1, ומנהלת בביתו משפחתון/פעוטון לגילאים 4.5 חודשים עד שנה.

נטען כי התובעות 2-3 מנהלות, כל אחת בנפרד משפחתון בביתו של התובע 1, כאשר כאמור עסקינן בבית פרטי הנמצא על מגרש של כ- 800 מ"ר. התובע מחזיק בזכות חכירה לדורות בבית. ביחד מטופלים בשני המשפחתונים 10 פעוטות, כאשר לפי הנטען, המשפחתונים האמורים מתוחזקים ברמה גבוהה ביותר, ושמעם יצא כמקום בו הפעוטות נהנים מחינוך ברמה גבוהה, ומשהייה במקום פסטורלי וקרוב לטבע. ניהול ותחזוקת המשפחתונים נעשה תוך שימת דגש מיוחד על בטיחות וביטחון הילדים השוהים בו, ועל עמידה בסטנדרטים מחמירים.

לטענת התובע, הנתבעת הינה בית הספר החקלאי מקווה ישראל. הנתבעת רשאית להשתמש באדמות מקווה ישראל מכוח חוק בית הספר מקווה ישראל , תשל"ו-1976.

התובע 1, בשם כל התובעים טוען, כי לאחר עשרות שנים בהן עושה שימוש בביתו, כשהדרך היחידה להיכנס ולצאת אליו, עוברת דרך שער שבפיקוח הנתבעת, מאיימת הנתבעת לחסום, את באי ביתו של התובע מלהיכנס ולצאת בשער. ובטענה שהשימוש למשפחתון שעושים בו התובעים אינו חוקי לשיטתה, ומבלי שיקדם לכך כל הליך משפטי או הליך מנהלי כלשהו, אשר ידון בשאלת חוקיות השימוש בבית התובע למשפחתונים האמורים. לטענת התובע, יש לו זכות קניינית במקום, ולנתבעת אין כל זכות מוניציפאלית ביחס לביתו המוחכר לו לדורות, וכן לנתבעת אין מעמד במערכת היחסים בינו למחכיר, המינהל.

לטענתו, הנתבעת הינה בי"ס, ואינה רשות מנהלית המחזיקה בסמכות מנהלית כלשהי, בוודאי לא כלפי התובעים, נטען כי מי שהקנה את האדמות לרשות בית הספר – הנתבעת, הוא זה שהקנה את זכות החכירה לדורות לתובע.

נטען כי הנתבעת בחוסר תום לב מתעקשת כי לשני המשפחתונים המנוהלים ע"י התובעות 2-3 ייכנסו בסה"כ עד 5 פעוטות, כשבפועל נכנסים 10 פעוטות, ולא 12-13 כטענת הנתבעת. נטען כי הכניסה לבית ולשכונה בה מצוי, שיכון עובדי מקווה ישראל, הינה דרך שער כניסה יחיד אל מתחם קרקע שגודלו 3,000 דונם, כשמידי יום עוברים דרכו מאות אנשים, ועשרות רבות של רכבים, וכאשר אין מגבלה על כמות המבקרים שיכולים להגיע לבית התובע .

נטען כי הנתבעת נוקטת אפליה חמורה, כאשר מאפשרת לצדדי ג' לקיים את אותה פעילות של גן, במבנים המיועדים גם הם למגורים, ובהיקפים גדולים יותר, מדובר על ניהול 3 גני פעוטות, צהרון ומשפחתון, כאשר פעוטות רבים נכנסים ויוצאים בשעריה, וכן רכבי הוריהם, ולא ניתן להתייחס ברצינות לטענות הנתבעת אודות רעש וסיכון תעבורתי כתוצאה מכניסה של 5 פעוטות נוספים.

נטען כי מדובר באינטרס עסקי זר של הנתבעת, ושעה שהנתבעת מאפשרת הפעלת גני פעוטות וצהרונים שאינם מופעלים על ידה, אלא בידי צד ג', והדבר מחייב לאפשר הפעלת משפחתון התובעים, וללא כל הגבלה, ואין מקום לאבחן אותם גנים, מהמשפחתון של התובעים.

נטען כי מדובר בשטח גלילי הנעדר סמכות מוניציפאלית, ובהתאם לס' 271 לחוק התכנון והבניה, הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (ת"א) היא המוסמכת לאכוף החוק. הנתבעת לא יכולה לחסום את הגישה לבית התובע, בהיעדר חוק המסמיך אותה לכך. לתובע חוזה חכירה ישיר בינו לבין ממ"י ביחס לביתו, וחוזה זה אינו מכפיף אותו אל הנתבעת, ומי שמחזיק בסמכות ביחס לתובע הוא ממ"י מכוח חוזה החכירה, והוועדה המחוזית לתכנון ובניה מכוח חוק התכנון והבניה. עוד טוענים התובעים, כי חוק מקווה ישראל לא מקנה לנתבעת סמכויות אכיפה כנגד התובע, וכאשר חינוך הוא אחת ממטרותיו של חוק זה, והפעלת המשפחתון עולה בקנה אחד עם מטרת החוק.

נטען כי ממ"י החכיר את בית התובע למורישיו וכעת לו, בד בבד עם החכרת הקרקע לנתבעת, קיומה של הדרך וזכות המעבר בה, היא תנאי מכללא לשני ההסכמים האלה. ובוודאי כשחוכרי בית התובע עושים שימוש בשביל ובדרך כבר עשרות שנים.

נטען כי הנתבעת לא מעניקה ולא העניקה שירותים לתובעים, שירותי המים ניתנים להם דרך תאגיד "מי שקמה" שמופעל בידי עירית חולון, והחשבון משולם ישירות לעירייה. נטען כי מתחם בית התובעים מוזנח, ללא מדרכה או כביש, ללא תאורת רחוב, וללא שירותים מהנתבעת.