לאחר שנפטר, אלמנתו הוכיחה כי אופי העבודה שלו ומתכונתה העידו על יחסי עובד-מעסיק וגוברים על החוזה שעליו חתם, וזכתה בפיצויים ודמי הבראה.
בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה תביעה של אלמנת מפעיל סוכנות דואר בחיפה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה של כ-114 אלף שקל שהגיעו למנוח כיוון שנחשב לשכיר של דואר ישראל. בפסק הדין נקבע כי אף שהמנוח חתם על הסכם שבו נשללו יחסי עובד-מעסיק ואף דיווח על עצמו כעצמאי מתכונת העבודה ואופיה מעידים על כך שהיה עובד ככל עובד אחר.
המנוח פתח את סניף הדואר שבקרית אליעזר ב-1996 וחתם על הסכם מול חברת דואר ישראל שבו נקבע כי לא ישררו ביניהם יחסי עובד-מעסיק.
לאורך השנים קרו בסניף שפעל בשכונה קשה מספר מקרים אלימים, אך ניסיון שוד שאירע ב-2012 שבר את גב הגמל מבחינת המנוח. בעקבות המקרה הוא סבל מטראומה קשה, ולאחר שהוכר על-ידי ביטוח לאומי כנפגע עבודה עם 15% נכות נפשית, הודיע על סיום ההתקשרות עם הדואר.
ב-2016, לאחר שנפטר, הגישה אלמנתו תביעה בה נטען כי המנוח היה למעשה שכיר, וכי הנסיבות שבגינן עזב את הסוכנות מחייבות את דואר ישראל בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה שלא שולמו למנוח.
חברת הדואר ביקשה לדחות את התביעה שכן לשיטתה המנוח היה עצמאי בדיוק כפי שהצהיר בהסכם. עוד נטען כי מתכונת העבודה הייתה כשל עצמאי: המנוח עבד בהיקף מצומצם, קיבל תשלום בתעריף של קבלן עצמאי, נשא לבדו בסיכון של העסק והעסיק בו עובדים.
התנאים הוכתבו מלמעלה
אך השופט אסף הראל קיבל את התביעה. בפסק הדין נקבע כי המנוח היה עובד שהשתלב בחברה ככל שכיר אחר. כך, המנוח היה כפוף להנחיות ולפיקוח מצד הנתבעת, לא העניק בסניף שירותים אחרים מלבד שירותי דואר ואף לא יכול היה לעשות זאת כיוון שהוכח כי עבד במשרה מלאה ואף מעבר לכך.
השופט הוסיף כי הנתבעת אף לא הציגה אף ראיה או עדות לכך שהמנוח העסיק עובדים. נקבע כי אמנם אלמנתו ובתו סייעו לו מדי פעם אך לא עשו זאת כשכירות ולא קיבלו על כך תשלום.
השופט ציין עוד כי התובע אף לא הסתכן מבחינה עסקית ולא יכול היה לעשות דבר כדי לייעל את העסק בדומה לעצמאי, שכן אסור היה לו לשנות את תמחור המוצרים והשירותים או את שעות הפעילות שהוכתבו מלמעלה. בנוסף, הציוד, הריהוט והמכונות שהיו בסוכנות סופקו על-ידי הנתבעת.
גם העובדה שהמנוח דיווח על עצמו כעצמאי לא שכנעה את השופט כי אכן היה כזה. השופט קבע כי מעמדו הוכתב לו מראש על ידי חברת הדואר וההסכם לא גובר על המאפיינים המובהקים של יחסי העבודה שהתקיימו בינה לבין המנוח.
בהמשך, השופט שוכנע שהמנוח התפטר מאחר שלא יכול היה מבחינה נפשית לעבוד עוד באזור הקשה ורווי האלימות. "אין לחייב עובד שחש סכנה לשלמותו הגופנית, להמשיך לעבוד בסביבה מסוכנת", כתב. על כן נפסק כי "מדובר בסיבות ביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו ולכן זכאי המנוח לפיצויי פיטורים".
לאחר חישוב הפיצויים נפסקו לאלמנה 110 אלף שקל ועוד כ-4,200 שקל עבור דמי הבראה. בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 11,000 שקל.
עו"ד דורית אלעד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.