בית המשפט קיבל באחרונה את טענת מייסד חברת הממתקים "גומי גאם" שב-2010 קרוב משפחתו ושותפו למיזם הטעה אותו וגרם לו באמצעים מניפולטיביים להסכים להעביר לו את שארית אחזקותיו.
ב-2003 הקימו שני קרובי משפחה את חברת הממתקים "גומי גאם" בשדרות.
המפעל החל לייצר סוכריות גומי אך עד מהרה נכנס לקשיים כלכליים ונדרשו השקעות נוספות. אחד המייסדים, תושב חו"ל, סירב להשקיע כספים נוספים ואחזקתו בחברה דוללה לגמרי לטובת שותפו למיזם בשלוש העברות שהתבצעו בשנים 2004, 2007 ו-2010.
ב-2012 הגיש האיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקש ממנו להצהיר שהעברות המניות מבוטלות.
הוא טען שההעברות בוצעו מתוך הטעיה ומצגי שווא מצד הנתבע.
לדבריו, מאחר שמדובר היה ב"חברה משפחתית" שותפו חב בחובת אמון מיוחדת כלפיו ולמרות זאת הוא לא גילה לו את מצבה האמיתי של החברה ופעל בזדון כדי להביא לסילוקו ממנה מבלי שניתנה לו תמורה ראויה ומבלי להחזיר לו הלוואת בעלים בסך 6.5 מיליון שקל שנתן לחברה בראשית דרכה.
התובע העיד על עצמו שהוא "בעל קשיים בהבנה ובתפיסת מצב הדברים" וטען ששותפו הנתבע, שהוא "בעל כישרון עסקי", ניצל זאת.
השותף טען מנגד שהתובע הפגין אדישות ולא גילה עניין או מעורבות בפעילות השוטפת של החברה, וכעת בדיעבד הוא מנסה לבטל פעולות שביצע לאחר שגילה שיכול היה לקבל סכום גדול יותר עבור מניותיו. לשיטתו, אין הצדקה לביטול ההעברות בעילה של "חוסר כדאיות כלכלית".
הנתבע הוסיף שהתובע היה מודע לקשיים הכלכליים שאיתם התמודדה החברה אך סירב להוסיף ולהשקיע בה ולכן נדרשו מקורות מימון חיצוניים אחרים שהצדיקו את דילול אחזקותיו.
"כחומר ביד היוצר"
השופטת רחל ברקאי דחתה את טענות התובע ביחס להעברת המניות הראשונה והשנייה וציינה שאלה בוצעו כנגד השקעות כספיות חיצוניות וערבויות שנדרשו לחברה עקב מצבה הכלכלי הקשה.
לעומת זאת, השופטת הגיעה למסקנה שונה ביחס להעברת המניות האחרונה. היא ציינה שמעדותו של התובע ניתן היה להבין את אישיותו המורכבת ואיך הפך "כחומר ביד היוצר" בידי הנתבע וכלל בני המשפחה.
לדבריה, בשלהי 2009 הנתבע ביקש להוציא את התובע מהחברה כחלק ממהלך של צירוף משקיע חיצוני נוסף.
השופטת קיבלה את טענת התובע שנתן את הסכמתו להעברת יתרת מניותיו בתמורה לקבלת חצי מהמניות בחברת הפצה בלעדית למוצרי גומי גאם אך בהמשך, ועקב הטעייה מכוונת מצד הנתבע, הוחתם על הסכם שרוקן מתוכן את כדאיות התמורה וביטל את בלעדיות חברת ההפצה.
לדברי השופטת, היה "חדור מטרה" לסלק את התובע מחברת גומי גאם כשהוא מודע לחולשותיו ולא פרס בפניו תמונה מלאה ואמיתית באשר לשווי מניותיו בחברה.
השופטת הדגישה שהנתבע היה חייב לגלות בפני התובע את ספרי החשבונות של גומי גאם על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת ביחס לתמורה המגיעה לו אך הוא "השכיח" ממנו את הדבר תוך שימוש במילים חמות ובמניפולציות רגשיות.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שמאחר שהתובע נתן הסכמתו העקרונית ליציאתו מגומי גאם לא ניתן להשיב לו את אחזקתו אך הוא זכאי לתמורה הולמת שתביא בחשבון את שווי מניותיו נכון לתחילת שנת 2010 ואת הלוואת הבעלים הרשומה לטובתו.
השופטת קראה לצדדים להסדיר את התמורה הכספית מחוץ לכתלי בית המשפט באופן שייתר הליך משפטי נוסף.
לטובת התובע נפסקו הוצאות של 50,000 שקל.
- ב"כ המבקש:עו"ד מאיר סחיווסחורדר, עו"ד יוסף אטון
- ב"כ המשיבים: עו"ד רז בן דור, עו"ד עדי בראונשטיין – משרד חיים צדוק ושות', עו"ד גדי אפריאט
עו"ד דנה ליבנה זמר
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין