עובד זר מאריתריאה, טען שפוטר מחברת הניקיון בה עבד ותבע פיצוי של 270 אלף שקל. השופטת, שלא האמינה לעדותו, קבעה שהתפטר וחייב את החברה ומנהלה לשלם 11 אלף שקל בלבד.
אזרח אריתריאה עבד במשך כשנתיים כמנקה סניף "זארה" בקניון רמת אביב ו-XIV שבקניון עזריאלי מטעם חברת הניקיון "שירותי ישראל צ.ב".
העובד, שטען כי שכרו ירד לאט לאט ללא הסכמה, כאשר תחילה השתכר 25 שקל לשעה, בהמשך ירד שכרו ל-24 שקל ואף ל-23 שקל לשעה, פנה למנהל החברה בבקשה לתקן את המשכורת, אך זה ענה לו שלא יגיע יותר לעבודה.
בטענה שפוטר, הגיש העובד תביעה נגד החברה ומנהלו לשעבר בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעה הוא גם טען שלא קיבל תוספת שכר בעבור עבודה בשבתות, בלילות ובחגים, לא קיבל פנסיה, דמי הבראה ופדיון ימי חופשה וגם לא בוטח בביטוח רפואי מטעם הנתבעת.
החברה, לטענתו, רמסה את זכויותיו כעובד, ולכן עליה לפצות אותו בסכום של כ-270 אלף שקל. עוד ביקש לחייב את המנהל לשלם את הפיצוי באופן אישי.
הנתבעים, שהכחישו את רוב טענות העובד, טענו, כי לאורך כל תקופת עבודתו לא הלין התובע על שינויים בשכרו, וכי הוא זה שהחליט לעזוב את העבודה אף שרצתה להמשיך להעסיקו. עוד טענה, כי התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו, לרבות תלושי שכר לבקשתו. הנתבעים הודו שלא ביטחו את העובד, אך הוסיפו כי מאחר שלא אירע כל אירוע ביטוחי, לא נגרם לו בשל כך חסרון כיס.
ככל שתתקבל התביעה, התבקש ביהמ"ש לקזז מסכום הפיצוי את דמי ההודעה המוקדמת שחב לה העובד, שעזב כהרף עין.
לא צודק לחייב באופן אוטומטי
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ לא מצאה את עדות העובד כמהימנה וקבעה, שעדותו הייתה מתחמקת וסותרת את עצמה. השופטת קבעה כי אין ספק שהעובד הוא זה שעזב את עבודתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים, ואף צריך לשלם למעסיקה את דמי ההודעה המוקדמת, שלא נתן לה בניגוד לחוק.
השופטת הוסיפה וקבעה, כי אמנם מעסיק חייב לנהל פנקס שעות עבודה, אולם מעסיק שלא נוהג כך לא יחויב באופן אוטומטי לשלם לעובד שעות נוספות, שייתכן ששולמו לו אך לא תועדו. משעדותו המבולבלת של התובע לא הצליחה לשכנע אותה בגרסתו, החליטה השופטת שלא לחייב את הנתבעים בתשלום שעות נוספות.
לפי השופטת, אמנם הנתבעים נהגו שלא כדין כשלא ביטחו את התובע בביטוח רפואי, אך קיבלה את טענות הנתבעים, לפיה אין מקום לפצות את התובע כיוון שלא נגרם לו נזק, מה גם שלא ניתן היה להפריש לתובע כסף לקרן הפנסיה, שכן הדבר טרם הוסדר בחוק.
עם זאת, השופטת קבעה שהנתבעים הפרו חלק מזכויותיו של התובע, בין היתר, בכך שלא שולמו לו דמי חופשה, הבראה, חגים, ובכך שלא סיפקו לו את המידע על תנאי העסקתו את תלושי השכר במלואם. השופטת ייחסה את המחדלים גם למנהל החברה עצמו, ולכן קבעה שהחברה והמנהל ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, פיצוי של 11 אלף שקל בתוספת 2,000 שקל בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
נראה כי במקרה זה באה לידי ביטוי המורכבות והייחודיות שבהעסקת עובדים זרים אזרחי אריתריאה וסודן, המהווים חלק מאוכלוסיה מוחלשת. משכך, נטה ביהמ"ש לייחס את החוב באופן אישי למנהל החברה ופסקה לתובע סכום גבוה, שרובו נפסק בשל מחדלים מינהלתיים, כמו אי העברת תלושי משכורת. ראוי לציין שנקבע בפסק הדין כי לעובדים זרים מאריתריאה וסודן שעובדים ללא רישיון עבודה, אין חובה להפריש כספים לקרן הפנסיה.
ב"כ התובע: עו"ד צבי ברק
ב"כ הנתבעים: עו"ד ירון אבני
לפסק הדין בעניין קברב נ' שירותי ישראל צ.ב. (2007) בע"מ ואח'
* עו"ד פנחס רוזנצוייג עוסק בדיני עבודה.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.