בפסק הדין שניתן באחרונה קיבל השופט יאיר דלוגין את טענת המבוטחת שהיא לא שמה לב שתשלומי הפרמיות פסקו והבהיר שהיה על המבטחת לוודא שמכתבי ההתראה על ביטול הפוליסה הגיעו לידיעתה.
במאי 2004 התקשרו בני זוג עם בנק לאומי בהסכם להלוואת משכנתא לצורך רכישת דירה בבאר שבע. הבנק הלווה אז לבני הזוג כחצי מיליון שקל.
בהתאם להוראות ההסכם רכשו בני הזוג פוליסת ביטוח חיים ב"מנורה". הם שילמו את הפרמיה עד לחודש מרץ 2005 אך לאחר מכן הופסק התשלום כי הוראת הקבע שנתנו בני הזוג לבנק התבטלה.
למרבה הצער, בינואר 2014 נפטר הבעל. כשלושה חודשים לאחר מכן פנתה אלמנתו אל הבנק וביקשה להפעיל את ביטוח החיים ולסלק את יתרת ההלוואה. לתדהמתה, הודיעה לה חברת הביטוח שהפוליסה אינה בתוקף.
בנסיבות אלה הגישה האלמנה תביעה נגד המבטחת בבית משפט השלום בתל אביב. היא טענה שהיא לא קיבלה אף מכתב המתריע בפניה על אי תשלום פרמיות וסברה לאורך השנים כי בהחזרי ההלוואה ששולמו מידי חודש לבנק נכלל גם תשלום הפרמיה בעד הפוליסה.
המבטחת טענה מנגד כי באוגוסט 2005 היא שלחה לבני הזוג מכתב התראה לפני ביטול הפוליסה עקב אי תשלום הפרמיות. מכתב התראה נוסף נשלח לדבריה חודש לאחר מכן בדואר רשום ובהמשך נשלחה הודעה על ביטול הפוליסה.
היא הבהירה שבעלה המנוח של התובעת ביטל באפריל 2005 את הוראת הקבע שבאמצעותה נגבו הפרמיות וכל מכתבי ההתראה ששלחה לא זכו להתייחסות.
התובעת השיבה כי המכתבים נשלחו לכתובתם הישנה ולא לכתובת הדירה החדשה שרכשו כך שהם מעולם לא הגיעו לידיעתה. היא דרשה פיצוי בגובה 37,000 שקל עבור החזרי ההלוואה ששילמה מאז מות בעלה. בנוסף היא ביקשה שבית המשפט יצהיר שעל המבטחת לפרוע את יתרת ההלוואה בסך של 434,000 שקל.
לא עשתה ניסיון לוודא
השופט יאיר דלוגין ציין שהחוק מחייב את חברת הביטוח להעניק למבוטח שתי אורכות לסילוק חוב בגין פרמיות שלא שולמו. הפסיקה קבעה שעל מנת לתת למבוטח הזדמנות אמיתית לשלם את החוב בטרם תבוטל הפוליסה, על חברת הביטוח לוודא שמכתבי ההתראה הגיעו לידיעתו.
השופט ציין שהמבטחת יכולה הייתה לשלוח את ההתראות בכל דרך שנראית לה אך היא חייבת להוכיח שהמכתבים הגיעו לידיעת המבוטחת. לדבריו, לא הוכח שמכתבי ההתראה נשלחו למבוטחת או שהנתבעת עשתה ניסיון כלשהו לוודא שהם הגיעו לידיעתה. מכתב הביטול אמנם נשלח אך לא הוצג אישור מסירה וגם כאן המבטחת לא ווידאה שהמבוטחת קיבלה אותו.
השופט הדגיש שבימינו השימוש בכרטיסי אשראי והוראות קבע הוא נפוץ ואין זה מפתיע שמבוטח לא שם לב שאחת מהוראות הקבע שלו בוטלה. לדבריו, ניכר שגם במקרה זה הפסקת התשלומים נעשתה בתום לב.
בנסיבות אלה קיבל השופט את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים ששילמה לבנק מאז מות בעלה וכן לסלק את יתרת ההלוואה. הנתבעת חויבה בנוסף בפיצוי של 5,000 שקל על עגמת נפש ובהוצאות ושכ"ט עו"ד של 40,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אמיר דוגין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מיכאל טסלר, עו"ד רם דורון
עו"ד שרון פרס בן-חיים
עוסק/ת ב-
תביעות ביטוח ונזקי רכוש
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין