בינתיים אין לדעת. בית המשפט פסל לאחרונה את צוואתה האחרונה, שלפיה היא הורישה את רכושה לקרובי משפחה של בעלה, וקבע שבמועד החתימה עליה היא לא הייתה כשירה לצוות. לצוואה זו קדמו 7 צוואות אחרות
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה בקשה לקיום צוואה של ניצולת שואה ערירית. התובעים – שאביהם היה אחיין של בעלה המנוח – הציגו צוואה לטובתם וביקשו לקיימה, אבל לא הצליחו לסתור תיעוד רפואי שתיאר את המנוחה כדמנטית וחסרת כשירות לצוות כשנה לפני החתימה.
המנוחה, ילידת 1925, הייתה ניצולת מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו שכל משפחתה הגרעינית הושמדה בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה היא עלתה לישראל מהונגריה ובהמשך רכשה דירה בתל אביב, בה התגוררה עד למותה. כשהייתה בת 57 שכלה את בעלה, והיא עצמה הלכה לעולמה כשהיא בת 94 מבלי שזכתה לחבוק צאצאים.
במהלך 2015, על רקע הידרדרות במצבה הקוגניטיבי, מונה לה אפוטרופוס לרכוש ולדין. כשנה לאחר מכן המנוחה חתמה על צוואה בה היא מורישה את עיקר עיזבונה – לרבות הדירה בתל אביב – לתובעים.
לאחר פטירתה הגישו התובעים את התביעה לקיום הצוואה. לטענתם, המנוחה ובעלה היו השריד האחרון של משפחת אביהם לאחר מלחמת העולם השנייה, ובין המשפחות שררו יחסים קרובים וחמים. התובעים הציגו לבית המשפט חוות דעת רפואית ממנה עולה שהמנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה.
המתנגדים לצוואה (הנתבעים) הם אנשים שונים שהכירו את המנוחה, ושהמנוחה ציוותה להם מרכושה במסגרת צוואות קודמות לזו מושא התביעה. לטענתם, בשנותיה האחרונות הייתה המנוחה אישה ערירית, חולנית ודמנטית. הם ביקשו לאמץ את קביעות המומחה שבדק את המנוחה עובר למינוי האפוטרופוס עבורה, לפיהן היא הייתה בלתי כשירה לערוך צוואה.
נוחה להשפעה ולניצול
השופט יהורם שקד בחן את התיעוד הרפואי שקדם לפטירת המנוחה, והגיע למסקנה שבמועד עריכת הצוואה לטובת התובעים היא הייתה חסרת כשירות לצוות.
השופט הסביר שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה הידרדר עוד הרבה לפני עריכת הצוואה. כך, כבר ב-2012 נרשם ביחס אליה כי ישנה "הדרדרות ניכרת במצבה" וכי היא סובלת מ"הפרעות זיכרון קשות" וסימני דמנציה. בהמשך אף אובחנה בין היתר עם מחלת נפש או דיכאון קשה.
המצב המשיך להידרדר וכשנה לפני עריכת הצוואה מונה למנוחה אפוטרופוס לרכוש ולדין. המומחה שבדק אותה והמליץ על המינוי הסביר את הצורך באפוטרופוס בין היתר בכך שהיא קלה לניצול וחסרת ישע. לדבריו, באותה תקופה היא הייתה חסרת שיפוט וחסרת כושר לצוות.
השופט נימק שעדות המומחה הייתה מפורטת, מקצועית ואמינה. הוא הסביר שבהתאם לעמדת המומחה אין סיכוי שהמנוחה "חזרה לעצמה" תוך שנה והפכה כשירה לחתום על הצוואה מושא התביעה.
לעומתו, ציין השופט, עדות המומחית מטעם התובעים הייתה בעייתית ולאקונית. הוא ציין בין היתר שהמומחית התעלמה מעמדת המומחה שקבע כי המנוחה לא הייתה כשירה, והעובדה שמונה למנוחה אפוטרופוס היתה צריכה כשלעצמה להדליק אצל המומחית נורה אדומה.
עורכת הדין שערכה את הצוואה ושכנה של המנוחה אומנם העידו בבית המשפט שהמנוחה הייתה צלולה, אך השופט הבהיר שהן אינן מומחיות ברפואה.
לפיכך קבע השופט שהצוואה פסולה לנוכח העדר כשירות של המצווה. הוא ביקש מהצדדים לעדכן אילו מהצוואות הקודמות עליהן חתמה המנוחה הם מבקשים לקיים.
- ב"כ התובעים: עו"ד יהודית מייזלש
- ב"כ הנתבעים 1-4: עו"ד יצחק בורובסקי ועו"ד יעקב בלס
- ב"כ הנתבעים 5-6: עו"ד שלמה אייגנר
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין