בן 69 נפטר בלי שהותיר משפחה. בית השפט פסל צוואה שנכתבה לטובת שניים מחבריו וקבע שצוואה מוקדמת יותר, לטובת חברים אחרים, תקוים
השופטת אילת גולן-תבורי הכריעה לאחרונה במחלוקת בין ארבעת חבריו של אדם שנפטר לפני כ-6 שנים מבלי שהותיר קרובי משפחה. שניים מחבריו דרשו לקיים צוואה מ-2015 בה ציווה להם את רכושו. השופטת קיבלה את התנגדות החברים האחרים וקבעה כי המנוח לא היה כשיר באותו מועד. היא הורתה לקיים צוואה מוקדמת יותר, מ-2014, ואת הרכוש יקבלו המתנגדים.
המנוח נפטר באוקטובר 2015, בן 69 שנים במותו. הוא הותיר צוואה שנחתמה כחודשיים לפני מותו, זמן קצר לאחר שהזוכים מונו כאפוטרופוסים לגופו. מדובר בצוואה השנייה עליה חתם, שכן ביוני 2014 הוא ערך צוואה בה הוריש את רכושו לשני חבריו הקרובים.
המתנגדים, שביקשו לבטל את הצוואה המאוחרת ולקיים את הצוואה המוקדמת, טענו כי בסוף ימיו המנוח היה חולה מאוד ומצבו הרפואי והקוגניטיבי התדרדר. לדבריהם, שני החברים האחרים ניצלו את מצבו לאחר שמונו כאפוטרופוסים עליו והשתמשו בתפקידם כדי לרקום בעורמה תכנית לקבל את רכושו.
הם הוסיפו כי החברים פעלו בהשפעה בלתי הוגנת והתערבו אופן פסול בעריכת הצוואה המאוחרת. הם ציינו כי בינואר 2015 המנוח הועבר למוסד כשהוא סיעודי ותלוי באופן מוחלט בסביבתו. בית המשפט מינה את החברים כאפוטרופוסים לאחר שהתרשם כי אין לו תובנה למצבו, השיפוט שלו לקוי והוא לא יכול לנהל את ענייניו.
לדבריהם, ברישומי המוסד כתוב שהמנוח סבל מהזיות, בלבול, ממלמל, יום לפני החתימה על הצוואה ואף באותו יום עצמו.
עוד לדבריהם, הזוכים לפי הצוואה האחרונה לא היו בקשר עם המנוח והקשר חודש רק כשנודע להם על מצבו.
הם ביקשו לקיים צוואה מ-2014 בה המנוח הוריש להם את רכושו בתקופה בה היה כשיר משפטית, וציינו כי הם היו חבריו הקרובים ועמדו עמו בקשר רצוף לאורך עשרות שנים עד הפטירה.
המשיבים, שביקשו את קיום הצוואה המאוחרת, טענו שהמנוח היה כשיר והצוואה נערכה מרצונו החופשי. לדבריהם, בחודשים האחרונים לחייו הם אלה שדאגו לו וטיפלו בו, בעוד המתנגדים איבדו בו עניין מרגע שהבינו שלא יקבלו את רכושו.
מעורבות פסולה
השופטת אילת גולן-תבורי מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבלה את ההתנגדות. היא מינתה מומחה לבחון את כשירות המנוח לערוך את הצוואות.
המומחה פירט את תהליך ההתדרדרות שעבר המנוח, רפואית וקוגניטיבית, בפרט ב-10 החודשים האחרונים לחייו. מתואר בה כיצד הפך המנוח מאדם עובד ב-2014 לאדם סיעודי ודמנטי שסובל מהזיות, בלבול וירידה קוגניטיבית משמעותית.
השופטת קיבלה את חוות דעת המומחה כי המנוח לא היה כשיר במועד החתימה על הצוואה המאוחרת, אך כן היה כשיר לערוך את הצוואה המוקדמת.
השופטת הדגישה כי משמונו הזוכים לפי הצוואה המאוחרת כאפוטרופוסים לגוף על המנוח, היה עליהם לנקוט משנה זהירות נוכח יחסי האמון שנוצרו. לפיכך, היה עליהם להביא עבור המנוח רופא ביום עריכת הצוואה, שיבחן את מצבו הקוגניטיבי. בנוסף היה עליהם לדווח לעורכת הדין שערכה את הצוואה על מצבו הקוגניטיבי, אך הם לא עשו כן.
עוד קבעה השופטת שהזוכים לפי הצוואה המאוחרת השפיעו על המנוח השפעה בלתי הוגנת והפעילו מעורבות פסולה.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שהצוואה מ-2015 לא תקוים ואילו הצוואה מ-2014 תקוים.
המשיבים חויבו בהוצאות המתנגדים ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 31363-02-17
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורי דון יחייא
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין