החברה טענה שנאלצה לפטר את העובד בשל התנהלות בעייתית לפני תום תקופת ההתחייבות. בית הדין לעבודה לא קיבל זאת וקבע כי המוטיבציה לסיום יחסי העבודה הייתה שלה, ולכן עליה לשלם לו פיצויי פיטורים.
סגנית נשיאת בית הדין לעבודה בתל-אביב השופטת רוית צדיק דחתה לאחרונה תביעה של חברת האבטחה "מודיעין אזרחי", בה ביקשה לחייב מאבטח בהחזר עלות הכשרתו ובפיצוי מוסכם משום שנאלצה לסיים את עבודתו לנוכח התנהלותו הבעייתית. השופטת קבעה כי החברה פיטרה את העובד ולכן לא רק שאינה זכאית לדבר אלא שעליה לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
המאבטח הוצב לעבוד בפרויקט של רכבת ישראל ב-2016, לאחר שעבר הכשרה של 23 ימים. בהסכם העבודה שלו נקבע כי הוא מתחייב שלא להתפטר או לגרום לפיטוריו בשנה וחצי הראשונות לעבודתו – ואם יעשה זאת יצטרך לשלם את עלות ההכשרה שלו ופיצוי מוסכם.
באוגוסט 2016 התובע סיים את עבודתו בחברה. לפי הגרסה שהצגיה בתביעה שהגישה נגדו לתשלום הפיצויים הנקובים בהסכם (עלות הכשרה של 7,025 שקלים ו-8,880 שקלים פיצוי מוסכם), החברה נאלצה להפסיק את עבודתו משום שהתנהל בצורה בעייתיות, נהג לאחר והפר את הנהלים.
אחרי שיחות אזהרה רבות שקוימו לו קוימה לו לבסוף שיחת שימוע בנוכחות נציג ההסתדרות והוחלט להוציא אותו מהפרויקט של הרכבת, תוך שהוצעו לו מגוון תפקידים חלופיים אך הוא סירב לכל ההצעות.
בנסיבות אלה נטען כי יש לראות בו כמי שהתפטר מעבודתו, ומאחר שלא השלים 18 חודשי עבודה עליו לשלם לה את המתחייב לפי ההסכם.
מנגד טען העובד כי ביצע את עבודתו בנאמנות ובמסירות וההחלטה לפטרו נעשתה בחוסר תום לב. הוא הוסיף כי לא באמת הוצעה לו עבודה חלופית קונקרטית. לטענתו, נאמר לו בכלליות שאפשר להציב אותו במקומות אחרים אבל תוך פגיעה בשכרו ובתנאיו הסוציאליים, ולכך הוא לא הסכים.
לנוכח הדברים האמורים הוא טען שפוטר ולא התפטר, ולכן הגיש תביעה נגדית לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על היעדר שימוע ועוד.
לא רשאית להרע את התנאים
סגנית הנשיאה צדיק השתכנעה כי החברה פיטרה את העובד. השופטת ציינה כי התובעת עצמה הודתה שהייתה לה מוטיבציה לסיים את העסקתו של הנתבע לנוכח התנהלותו, בעוד שהנתבע – כפי שמתועד בפרוטוקול השימוע – רצה להמשיך בעבודתו.
בנוסף, התובעת לא באמת הציעה לנתבע עבודה חלופית קונקרטית במקום אחר וודאי שלא הייתה רשאית להרע את תנאי עבודתו. לפיכך התובעת לא זכאית לקבל ממנו פיצוי כלל, נקבע. נהפוך הוא – עליה לשלם לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מאחר שפיטרה אותו.
עם זאת, השופטת דחתה את יתר תביעותיו לפיצוי על היעדר שימוע ועל התעמרות בעבודה. בסיכומו של דבר התובעת חויבה לשלם לנתבע פיצויי פיטורים של 7,999 שקלים (סכום שתוכל לקזז ממנו את רכיב הפיצויים בקופת הפנסיה), עוד 2,400 שקל עבור דמי הודעה מוקדמת, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 3,500 שקל.
עו"ד רומן ברונשטיין
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין