הנהג ברח מהמשטרה שנאלצה לנהל אחריו מרדף מסוכן ודרמטי ברחובות נהריה. במהלך הערעור הוסכם שבעבר האיש סבל מניסיון התנקשות של מתחזים לשוטרים. נתון זה גרם להקלה מסוימת בעונש.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל חלקית את ערעורו של נהג שנדון ל-8 חודשי מאסר בפועל, והחליט לגזור עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. השופטת תמר נאות-פרי ציינה כי מדובר "במקרה מיוחד עד מאוד בנסיבותיו".
בשנה שעברה בימ"ש השלום בקריות הרשיע את הנהג-הנאשם בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת, ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. על הנאשם נגזרו 8 חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר-על-תנאי, פסילת רישיון וקנס של 5,000 שקל.
בכתב האישום המקורי תואר המקרה שאירע בשנת 2014. סביב השעה ארבע לפנות בוקר, שוטרים שביצעו בדיקות שגרתיות בנהריה, סימנו לנהג לעצור בצד הדרך. אלא שהוא בחר להימלט, ומשם החל מרדף ממושך ברחובות העיר, כאשר בשלב מסוים האיש כמעט דרס את אחד השוטרים.
ניידת נוספת הצטרפו למרדף תוך שהנהג עוקף רכבים, עד שאחת הניידות חסמה אותו. על פי כתב האישום, כשיצא מהרכב הוא הדיף ריח אלכוהול, אך סירב לבדיקת "ינשוף".
הנהג הורשע לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון "פתוח" לעניין העונש בכל עובדות כתב האישום, למעט בסירוב לבצע את בדיקת הינשוף, מכתב האישום המקורי.
בשלב מאוחר יותר של ההליך עלתה טענה של הנהג שלפיה בעבר ניסו להתנקש בחייו אנשים שהתחזו לשוטרים (ובפעם נוספת לעובדי חברת חשמל), ולכן לא ידע בתחילה שמדובר במשטרה "אמיתית". טענה זו עמדה בסתירה לטענה קודמת שלפיה בתחילת המקרה כלל לא ידע שמדובר בשוטרים.
השופט יוסף טורס הבהיר לנהג את הבעייתיות שבעניין, והנהג מצדו החליט שהוא מודה בעובדות כתב האישום כבתחילה. בעקבות זאת השופט טורס הבהיר שהטענה בדבר ניסיונות ההתנקשות והפחד מפני שוטרים לא נלקחה בחשבון במסגרת גזר הדין, שכן היא לא הוכחה כלל.
במהלך הליך הערעור הצדדים ניהלו מגעים ובסופו של דבר אותרו מסמכים לגבי התרעות ו"סיכולים" שבוצעו. בקצרה, הצדדים הסכימו להתייחס לעניין כאילו אכן היו ניסיונות לפגוע בחייו של המערער. כלומר מטענה בלבד, העניין הפך לנתון שאין עליו מחלוקת.
נקודה שקשה למקם
השופטת נאות-פרי השתכנעה שלא נפלה טעות כלשהי בגזר דינו של בימ"ש השלום, שפסק בהתאם לנתונים שהיו לנגד עיניו, וגזר על המערער עונש הולם.
השופטת הוסיפה שבית המשפט צדק בכך שהעיר את תשומת לבו של המערער ובא כוחו לגבי המשמעות של הטענה לגבי האיומים על חייו.
אולם מרגע שהצדדים הסכימו שאותו "נתון" יהפוך לעובדה שיש לתת לה משקל, השופטת סברה שיש מקום להקל מעט בעונש.
השופטת הבהירה שבנסיבות אלה קשה למקם את נקודת הזמן שבה המערער היה חייב לעצור, שמא ימשיך בנהיגה שעלולה לגבות חיי אנשים תמימים, אך לקיחת הנתון "החדש" בחשבון מחייבת את המסקנה שהאירוע – לפחות בתחילתו – היה פחות חמור מאשר ניתן להבין מקריאת העובדות "היבשות" של כתב האישום.
לכן, בהסכמת הנשיא רון שפירא והשופטת בטינה טאובר, הוחלט להעמיד את עונשו של המערער על 6 חודשי מאסר, אותם ירצה המערער בעבודות שירות. יתר רכיבי העונש הותרו על כנם.
בתוך כך השופטת הדגישה כי "אין באמור כדי לשדר מסר של נכונות לקבל התנהגות כגון זו של המערער, או כדי להצביע על הפחתה מחומרת העבירות שעניינן נהיגה פרועה, תוך סיכון חיי אדם, ובוודאי שלא נהיגה תחת השפעת אלכוהול".
עו"ד ירון בוכובזה
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין