למרות החלטת משרד הפנים מ-2004 לאשר תושבות קבע לחברי קהילת העבריים מדימונה, מנע המשרד את האשרה מהאם ובתה, משום ששהו מספר שנים בארה"ב. ביהמ"ש התערב.
בינואר 2004 החליט שר הפנים להעניק לכל חברי קהילת העבריים מדימונה – עד אז בעלי מעמד ארעי בלבד – תושבות קבע. אלא שהאם המדוברת – אזרחית ארה"ב ילידת 83' – לא קיבלה אשרה כיוון שנפתח נגדה תיק פלילי שייחס לה חשד לתקיפת שוטר.
לייעוץ בנושא אשרות שהייה:
פנה ל- עו"ד אזרחות ואשרות בישראל
כשנה לאחר מכן, במסגרת עתירה מנהלית שהגישה האם על רקע סירובו של משרד הפנים להעניק לבעלה – אזרח גאנה – מעמד בישראל, משרד הפנים הצהיר כי תיק החקירה נגדה נסגר מחוסר עניין לציבור, והדרך לקבלת מעמד קבע פתוחה בפניה.
ב- 2006 האישה יצאה מישראל מבלי שהסדירה את מעמדה ושבה ארצה רק באוקטובר 2013, באשרת תייר. תוקף האשרה פג לאחר שלושה חודשים, ומאז היא שוהה בישראל עם בתה באופן לא חוקי. בספטמבר 2014 דחה משרד הפנים בקשה שהגישה, שוב, לקבלת מעמד לה ולבתה, משום שהגישה אותה באיחור של כ-10 שנים.
בעתירה מנהלית שהגישה נגד משרד הפנים לביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה, טענה האישה כי החלטת המשרד שגויה ולא הגיונית, שכן כבר הוחלט בעבר להעניק לכל הקהילה, בהם לבני משפחתה, מעמד של קבע ותיק החקירה שבגינו לא קיבלה מעמד נסגר. לדברי העותרת, היא לא ישבה בחיבוק ידיים ולפני שעזבה את הארץ פנתה בבקשה להסדיר את מעמדה בלשכת משרד הפנים באילת אולם סירבו לטפל בה.
משרד הפנים טען מנגד כי העותרת לא הגישה במשך כל השנים בקשה למעמד קבע, על אף נכונותו לאפשר לה להסדירו. לשיטתו, בעצם ההמתנה הארוכה היא זנחה את זכותה למעמד, שניתנה לה ולחברי הקהילה לפנים משורת הדין, וכעת היא אינה זכאית לו. משרד הפנים הוסיף, כי העותרת יכולה לנסות ולהגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטאריים.
טיפול לא תקין
סגן הנשיא השופט רון שפירא בחן את טענות הצדדים וקבע, כי הטיפול בבקשת העותרת לא היה תקין, וכי בקשתה לקבלת מעמד לה ולבתה נדחתה ללא עריכת שימוע, ומבלי שנסיבותיה המיוחדות נבחנו לעומק.
השופט ציין כי השהות הארוכה של העותרת בארה"ב נכפתה עליה בשל ניהול הליכים משפטיים שם, והיא חזרה לארץ מיד כשהתאפשר לה. גם אם העותרת לא עומדת בקריטריונים ואין אצל המשיב נוהל מתאים שנותן מענה לנסיבות המקרה, קבע השופט, משרד הפנים מחוייב, כרשות מנהלית, לבחון את הבקשה לעומק ולהעניק זכות שימוע.
השופט פסק כי החלטת משרד הפנים היא החלטה פגומה, ולא ניתן להותיר את העותרות – שמרכז חייהן בישראל– ללא מעמד. המשמעות היא כי העותרת לא תוכל לעבוד ולא יינתנו שירותים לילדה, כל זאת שעה שהאם נולדה וגדלה בישראל, ובעבר אף הייתה בעלת מעמד ארעי וזכאות למעמד קבע.
לבסוף השופט קיבל את העתירה באופן חלקי, והורה למשרד הפנים להעניק לעותרת ולבתה מעמד ארעי החל ממועד הגעתן ארצה, ועד שבקשתן תידון בוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים, שתפקידה לתת מענה במצבים שאינם מוגדרים בחוק.
משרד הפנים חוייב לשאת בהוצאות העותרת, ובשכ"ט עו"ד בסך 8,500 שקל.
- ב"כ העותרות: עו"ד אריה מרון
* עו"ד דוד מנע עוסק במשפט מנהלי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין