הסדרת מעמד בישראל לבת עדת השחורים העבריים שנולדה בארץ, עזבה לכמה שנים ומבקשת לחזור

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת המשיב מיום 4.9.14 אשר דחתה את בקשת העותרת 1 להסדרת מעמדה ומעמדה של ביתה (העותרת 2) בישראל.

העותרת 1 (להלן: "העותרת") הינה אזרחית אמריקנית אשר נולדה בישראל ביום 23.1.83. הוריה נכנסו לישראל ב- 4.8.74 במסגרת "קהילת השחורים העבריים" מדימונה. בשנת 1999 הוענק להם מעמד ארעי א/5 וביום 19.7.99 ניתן לעותרת מס' זהות ורישיון ארעי (א/5). ב- 4.1.04, בעקבות החלטת שר הפנים דאז, הוחלט לתת לכלל אנשי קהילת העבריים תושבות קבע, אך הסדרת מעמדה של העותרת נמנע כי היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי בגין תקיפת שוטר. ביום 20.4.04 נישאה העותרת בנישואי פרגוואי למר ס.א, נתין זר אזרח גאנה. במסגרת עת"מ 2908/05 אשר הוגשה על ידי העותרת ובעלה דאז על רקע סירובו של המשיב להעניק לבעלה של העותרת מעמד בישראל, הצהיר המשיב כי לאור העובדה שתיק החקירה המשטרתי נגד העותרת נסגר מחוסר עניין לציבור, העותרת תוכל לפנות ללשכת המשיב בבקשה לקבלת מעמד של קבע עבורה ובבקשה למעמד למר א' מכוח נישואיהם.

המשיבה טוענת כי העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד קבע, אלא רק ביקשה לשנות מצב משפחתי עקב נישואיה. לטענת העותרת, היא פנתה ללשכת המשיב באילת אך שם סירבו לטפל במעמדה בשל הטענה כי יוגש ערעור על פסק הדין בעתירה הנ"ל. העותרת יצאה את ישראל ביום 20.7.06 ונכנסה חזרה רק ביום 8.10.13 באשרת תייר ב/2 באמצעות דרכונה האמריקאי. תוקף אשרת התייר פג ביום 8.1.14 ומאז שוהה העותרת בישראל באופן בלתי חוקי.

ביום 1.4.14 הגישה העותרת בלשכת מנהל האוכלוסין בחדרה בקשה לקבלת מעמד. לטענת המשיב, לאחר התייעצות הוחלט לדחות את הבקשה וביום 4.9.14 נשלח לעותרת מכתב הסירוב אשר בגינו הוגשה העתירה שבנדון. המשיב מציין כי נפלה טעות בסעיף 1 להחלטה ובניגוד לנרשם הסיבה לאי מתן מעמד של קבע אינה נעוצה בהיות העותרת בגירה בעת מתן המעמד לבני משפחתה, אלא בשל העובדה שבעת מתן המעמד לבני משפחתה היה תלוי ועומד נגדה חשד פלילי ולאחר שתיק החקירה נסגר הצהיר המשיב כי העותרת תוכל לפנות בבקשה לקבלת מעמד, אך העותרת לא פנתה ולא הגישה בקשה למעמד עד לשנת 2014.

בהחלטה שניתנה ביום 21.1.15 בתיק זה קבעתי כי יש מקום שהמשיב יבחן מחדש את עניינן של העותרות ובקשתן לקבלת מעמד בישראל. עם זאת, מאחר שבעת מתן ההחלטה מטעם המשיב הוגשה רק תגובה מקדמית לעתירה, הוריתי למשיב להגיש תשובה מפורטת כדין לעתירה, תוך התייחסות לשאלה מדוע לא יורה ביהמ"ש לעניינים מנהליים על החזרת עניינן של העותרות לדיון מחדש על ידי המשיב, אשר יעניק לעותרת את זכות הטיעון וידון בבקשתה לגופו של עניין, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים.

עוד ציינתי בהחלטה הנ"ל כי בעניינן של העותרות נראה שהמשיב דחה בקשתן על הסף, מבלי לבחון את כל השיקולים הרלוונטיים הנוגעים לזיקתן לישראל ומעמדן בישראל. צוין בהחלטה כי נראה שלכאורה לא נבחנו טענותיה של העותרת בדבר זיקותיה לישראל, בדבר העובדה שהיא נולדה בישראל וגדלה כאן, שירתה כאן, שהיא בעלת מספר תעודת זהות וכל משפחתה חיה בישראל ובעלת מעמד של קבע. כן לא נשקלו טענותיה של העותרת בדבר החלטת שר הפנים דאז להעניק לקהילה שעליה נמנית היא וכל משפחתה מעמד של קבע וכי גם היא הייתה זכאית למעמד של קבע אשר נשלל ממנה רק בעקבות חשד לעבירה פלילית, תיק שבסופו של דבר נסגר בהעדר עניין לציבור וללא הגשת כתב אישום. צוין בהחלטה כי המשיב לא זימן את העותרת לראיון או לשימוע בנוגע לבקשתה ולא בחן את בקשתה לגופו של עניין, כמתחייב מהפעלת שיקול דעת סביר. העותרות טוענות כי מעולם לא נותקה זיקתן לישראל וכי יש לפעול על פי הסכמת המשיב בעתירה הקודמת, שם הסכים המשיב שיש להעניק לעותרת מעמד קבע, אך טענות אלה לא נבחנו כלל לגופו של עניין על ידי המשיב. לא נבחנה גם טענת העותרות לשהייה ארוכת טווח מאולצת בארה"ב לאור הליכים משפטיים שהתקיימו בעניין גירושי העותרת מבעלה לשעבר ומשמורת על ביתה, העותרת 2.

עוד צוין בהחלטה הנ"ל כי נראה, כך לכאורה, כי במקרה זה המשיב דחה בקשת העותרות על הסף ללא שימוע וללא שניתנה להן כלל האפשרות להגיש בקשה מסודרת בליווי המסמכים התומכים בבקשה לשם בחינת הבקשה לגופה בטרם גיבוש החלטה. לכאורה לא בחן המשיב את טענת העותרת בדבר הליכים קודמים שהתקיימו בעניינה והצהרת המשיב בעתירה הקודמת שהוגשה כי העותרת זכאית לקבלת מעמד. אמנם לטענת המשיב הזכאות למעמד פקעה עם שהייתה ארוכת השנים של העותרת בחו"ל, אך מהחלטת המשיב בעניינן של העותרות נראה כי דברים אלו כלל לא נשקלו וההחלטה דחתה את הבקשה על הסף מבלי לדון בטענות העותרת לעניין מעמדה, לעניין זיקתה לישראל ולעניין השהייה המאולצת בחו"ל.

בסיכומו של דבר קבעתי בהחלטה מיום 21.1.15 כי לכאורה בקשת העותרת לא נבחנה לגופה. העותרת לא זומנה לשימוע ולא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהגיש מסמכים התומכים בבקשתה. נראה כי לכאורה לא נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים. עוד נראה כי לכאורה הבקשה נדחתה על הסף ללא דיון לגופו של עניין וללא בדיקת הבקשה וטענות העותרת. בנסיבות אלו נקבע כי העתירה ראויה לבירור נוסף שיבחן את החלטת המשיב, הן בהתייחס לתקינות ההליך והן לגופם של דברים, תוך בחינת סבירות שיקול הדעת המנהלי. לכן, ומאחר שבאותה העת מטעם המשיב הוגשה רק תגובה מקדמית לעתירה, הוריתי למשיב להגיש כתב תשובה לעתירה. במסגרת התשובה הוריתי למשיב להבהיר מדוע לא יורה ביהמ"ש לעניינים מנהליים על החזרת עניינן של העותרות לדיון מחדש על ידי המשיב, תוך הענקת זכות הטיעון לעותרת, ודיון בבקשתה לגופו של עניין, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים לעניינן של העותרות, לרבות שיקולים הומניטאריים.