אחת הבעיות שגרמה ההלכה שביטלה את עילת "החיים בעוולה" ('טוב מותי מחיי') לפני כשלוש שנים היא שאלת ההתיישנות בתביעות העצמאיות של ההורים לפיצוי על "הולדה בעוולה". פסק דין שניתן באחרונה מבהיר שוב מתי תביעות שהתיישנו יתקבלו ומתי הן יידחו.
לפני כשלוש שנים ניתנה הלכה חדשה בתחום הרשלנות הרפואית. ההלכה, המכונה "הלכת המר", ביטלה את עילת התביעה "חיים בעוולה" שאפשרה לבעל מום קשה לתבוע על כך שנולד לסבול, במובן של "טוב מותי מחיי" (למשל, כיוון שניתן היה לגלות את המום במהלך ההיריון של אמו ולמנוע ממנו להיוולד).
לבירור זכאותכם להגשת תביעת רשלנות רפואית:
עורך דין רשלנות רפואית
במקום, הרחיב בית המשפט העליון את מעגל הפיצוי שיוכלו הורי בעל המום לתבוע בתביעה עצמאית (עילת "הולדה בעוולה"), כך שיוכלו לזכות גם בכיסוי הוצאות גידול הילד למשך כל חייו.
הלכה זו הייתה בעייתית מאוד עבור הורים שהמתינו עם הגשת התביעה העצמאית כיוון שהסתמכו על כך שהילד יוכל לתבוע בעצמו או כדי להגיש אותה יחד עמו, ובינתיים חלפו שבע שנים ועילת התביעה שלהם התיישנה (בעוד שתקופת ההתיישנות בתביעת הילד מתחילה להיספר מיום הגיעו לבגרות).
בעיה זו הביאה לשורה של הכרעות שיפוטיות, שקבעו טווח זמן נוסף להגשת תביעות בעילה שבוטלה. כך, באפריל 2013 קבע בית המשפט העליון שניתן לדון בתביעות כאלה אם הוגשו לפני הלכת המר ולאחר שתביעת ההורים התיישנה.
כשנה וחצי לאחר מכן, נקבע בנוסף, שעד אוגוסט 2015 ניתן יהיה להגיש תביעה בעילת "החיים בעוולה" גם כאשר תביעת ההורים התיישנה לאחר הלכת המר אך לא אחרי 28.5.13.
הלכה זו הלכה
במקרה הנוכחי, דובר בתביעה שהוגשה ביולי 2015 (כחודש לפני המועד האחרון להגשת התביעות). בתביעה, שהגיעה לשולחנו של השופט ד"ר אחיקם סטולר מבית המשפט המחוזי בלוד, תבעה ילדה בת שמונה פיצוי על כך שנולדה עם מום מוחי קשה.
במענה לתביעה העלתה שירותי בריאות כללית (בעלת ביה"ח בו נולדה הילדה) טענת התיישנות. לטענתה, מאחר שתביעת ההורים התיישנה בינואר 2015 – הרבה אחרי המועד שקבע העליון (28.5.13) – הילדה כבר לא יכולה לתבוע. היה על ההורים להגיש תביעה עצמאית בלבד לפני תום ההתיישנות. מאחר שלא עשו זאת, יש לדחות את התביעה על הסף.
מנגד, ביקשו ההורים לאפשר להם לממש את זכותם לפיצוי. הם ציינו כי פסקי הדין שניתנו לאחר הלכת המר נועדו למצוא פתרון עבור אותם הורים וילדים שנפלו בין הכסאות בשל שינוי ההלכה, ממש כמותם. בכל ההכרעות הללו, הם טענו, "הותוותה מדיניות שיפוטית ברורה ומפורשת שאינה מותירה כל פתח להיסוס בדבר הרצון המוחלט לפצות בגין הולדה בעוולה" ולמנוע מההורים להישאר "קרחים מכאן ומכאן".
אלא שלמרבה הצער גם השופט סטולר סבר שההורים איחרו את המועד. עילת התביעה של ההורים נולדה ביום הולדת בתם בינואר 2008 והתיישנה בינואר 2015 – הרבה אחרי מאי 2013 – המועד שקבע העליון.
מיום מתן הלכת המר ועד למועד ההתיישנות היו להורים כשנתיים וחצי להגיש את התביעה, אך הם לא עשו זאת. אז נכון שמטרת הפסיקות הייתה לדאוג לצרכי בעל המום ולוודא שלא יישלל ממנו פיצוי רק בשל שינוי במצב המשפטי.
ואולם, יש הבדל בין תביעות שהתיישנו ממש בסמוך למתן פסק דין המר לבין מקרים, כמו זה, שבהם התביעה התיישנה הרבה לאחר מכן.
יוצא, שההלכה מחייבת לדחות את התביעה הנוכחית על הסף. מתוך התחשבות בהורים, לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד ריטה פרייס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אסף אלרום
* עו"ד ענת גוטמן ממשרד עורכי הדין גוטמן-אמיר עוסקת ברשלנות רפואית בכלל, וברשלנות רפואית בהריון ולידה בפרט
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין