משרד הביטחון סירב להכיר בקשר בין מותו של השוטר לבין שירותו במשטרה. בית המשפט המחוזי חלק על המשרד וכן על בימ"ש השלום, לאחר ששוכנע כי התקף הלב היה קשור למתח נפשי במהלך השירות.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעורה של אלמנתו של שוטר ותיק במשטרת ישראל, והחליט להכיר בזכותה לקבל תגמולים כאלמנת חלל משטרת ישראל. השופטים יגאל גריל, בטינה טאובר וסארי ג'יוסי, קבעו כי יש קשר סיבתי מבחינה משפטית ורפואית בין מותו של המנוח לבין שירותו במשטרה.
המנוח שירת כלוחם ומפקד במשמר הגבול בין השנים 1988 ל-2001. החל מ-2001 הוא שירת ביחידה אחרת במשטרה עד 2011.
באותה שנה המשטרה ביקשה להעבירו לתפקיד זוטר יחסית, ובאזור אחר בארץ. הוא קיים שיחות רבות ומתוחות עם ממונים עליו שסירבו לבקשותיו בעניינים אלה. באחד הימים אף נתגלעה מחלוקת לגבי היתר שביקש לשימוש פרטי ברכב לצורך בילוי משפחתי.
מספר ימים לאחר אותה שיחה טעונה, כשהסיע חבר ליחידה אל מחסום מסוים, הוא לקה בליבו ואיבד את הכרתו. הרכב התדרדר אל שולי הדרך ופגע בגדר. יחידות חילוץ ניסו לבצע בו החייאה אך בסופו של דבר נקבע מותו.
לאחר מותו, משרד הביטחון דחה את תביעתה של אלמנתו להכרת זכות, בהתבסס על חוות דעת קרדיולוג, שלא מצא קשר אפשרי בין מותו של המנוח, שהיה מעשן וסבל מעודף כולסטרול, לבין שירותו במשטרה.
בשנה שעברה ועדת ערעורים שבבית משפט השלום, דחתה ערעור שהגישה, וקבעה כי אין "קשר סיבתי משפטי" בין התפרצות מחלת הלב הפתאומית לבין שירותו (כלומר שמבחינה משפטית אין לייחס את מותו לשירותו). לכן הוועדה אף סברה כי מיותר לבחון את ההיבט הרפואי בכל הקשור לסמיכות הזמנים שבין השיחה החריגה לבין תחילת האירוע הלבבי.
המערערת, שיוצגה על ידי עו"ד יפתח קיפרמן, טענה בין היתר כי פסק הדין שגוי, וכי אין כל הסבר מדוע מותו של המנוח לא נגרם עקב השירות. עוד נטען כי הוועדה שגתה כשהמעיטה בהשפעתו של הוויכוח על הרכב, וכן התעלמה מהחודשים האחרונים בחייו של המנוח שהיו רוויים בתסכול ומתח.
משרד הביטחון, שיוצג ע"י עו"ד תום עופר, טען בין היתר כי אין להתערב במסקנות הוועדה, שלקחה בחשבון את העובדה ששירותו של המנוח במערכת היררכית כלל מטבעו מחלוקות ותסכולים, כמו בכל מקום עבודה אחר בחיים האזרחיים.
"מכה קשה"
שופטי המחוזי סברו כי העברתו של המנוח לאזור אחר ולתפקיד זוטר יחסית, לאחר 10 שנות שירות באותו מקום, היוותה "מכה קשה" מבחינת המנוח, וזאת בנוסף להתעלמות הממונים עליו מבקשותיו להשאירו באותו אזור.
כמו כן, השופטים סברו שהוויכוח על הרכב לא היה אירוע שולי, כי אם אירוע חריף שהגביר את תסכולו של המנוח והמתח שממילא חש באותה תקופה.
בכל הקשור לפן הרפואי, הוצגו שתי חוות דעת – אחת שלפיה מותו של המנוח נגרם כתוצאה מאוטם שריר בלי, ולפיה הטריגד שהוביל לכך היה הכעס של המנוח באותו ויכוח על הרכב, לעומת חוות דעת נגדית שלפיה מדובר בספקולציה.
בהקשר זה השופטים קיבלו את טענת ב"כ המערערת שלפיה במצב של "תיקו ראייתי" לגבי הממצאים הרפואיים, יש להטות את הכף לטובת תביעת משפחת המנוח.
בסיכומו של דבר נקבע כי הוכח קשר סיבתי בין מות המנוח לבין שירותו, ומשפחתו תוכר כמשפחה שכולה.
משרד הביטחון חויב בהוצאות משפט, ובשכ"ט ע"ד בסך 12,000 שקל.
לפסק הדין בתיק ע"ו 37356-10-18
- ב"כ המערערת: עו"ד יפתח קיפרמן
- ב"כ המשיב: עו"ד תום עופר ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין