האלמנה שירשה את הפנסיה שלו טענה ש-134,000 השקלים שייכים לה, אך בית המשפט קבע שהכספים הם חלק מהעיזבון ושייכים בהתאם לצוואה לבנו
עובד התעשייה האווירית ערך צוואה בה הוא מוריש את כל רכושו לילדיו ואילו את כספי הפנסיה שלו הוא מוריש לבת זוגו. לאחר שהלך לעולמו התברר שהיה זכאי למענק שמן ממקום עבודתו. בת זוגו טענה שמדובר בכספי פנסיה שבהתאם לצוואה שייכים לה, אך השופטת מירה רום פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבעה שמדובר במענק שאינו מחויב על פי חוק ולפיכך נכלל בעיזבון.
תחילת הפרשה במרץ 2020 אז ערך המנוח צוואה שבמסגרתה ציווה את חסכונותיו בקרנות הפנסיה וההשתלמות ואת המיטלטלין בדירתו לבת זוגו. את יתר הרכוש "מכל מין וסוג שהוא" ציווה לשלושת ילדיו.
חודש לאחר מכן הוא הלך לעולמו, ולבקשת האלמנה ניתן צו לקיום צוואתו.
בשלב מסוים גילתה האלמנה שבן זוגה היה זכאי למענק בגובה 134,000 שקל מעבודתו בתע"ש. היא פנתה לארגון על מנת לקבל את הכספים לאור מעמדה כיורשת, אך נתקלה בסירוב. כשבנו של המנוח שמע על כך הוא הגיש נגדה את התביעה, בה עתר לקבלת הכספים.
לטענת התובע – שנותר היורש היחיד לאחר שאחיו הסתלקו לטובתו מהעיזבון – הכספים הם חלק מהעיזבון ושייכים לו.
מנגד טענה הנתבעת שמדובר בכספי פיצויי פיטורים שהינם חלק ממארג הזכויות הפנסיוני של בן זוגה, ולפיכך שייכים לה. לטענתה, מהות הכספים והמיסוי שהיה עתיד לחול עליהם מלמדים כי מדובר בכספי פיצויים. לשיטתה, גם אם לא מדובר בכספי פיצויים, זהות הגורם המשלם את המענק ("מבטחים החדשה") מעידה על כך שמדובר בפנסיה השייכת לה.
עשה הפרדה ברורה
אבל השופטת לא השתכנעה מהסבריה של הנתבעת, וקבעה כי מדובר במענק מיוחד שמשלמת תע"ש לעובדיה, ושאינו חלק מכספי הפנסיה שחסך המנוח.
השופטת ציינה כי הוראות הצוואה מצביעות על הפרדה ברורה שערך המנוח בין אופי הכספים שייעד לשלושת ילדיו לבין אופי הכספים שיועדו לנתבעת. המנוחה ציווה כי "הכספים שהצטברו ויצטברו בקרן הפנסיה שלי" – ואלה בלבד – יהיו לנתבעת.
עוד הפנתה השופטת לעדותו של עורך דין מטעם התעשייה האווירית, שהבהיר במהלך הדיון שמדובר במענק מיוחד המשולם לעובד במקרה של פרישה על רקע רפואי, ולא בחלק מהפנסיה של המנוח.
גם מומחה שמונה על ידי בית המשפט לצורך איפיון כספי המענק קבע מפורשות שלא מדובר בכספי פנסיה. בדומה לעורך הדין, המומחה הבהיר שהמענק משולם לעובד שפרש כחלק מהסכם בין המעסיק לארגון העובדים.
בנוסף, בשונה מכספי פיצויים, סכום המענק אינו מחושב לפי גובה השכר החודשי במכפלת שנות העבודה.
השופטת דחתה את ניסיונה של הנתבעת לטעון לבעלות על הכספים לאור היותם כספי פיצויים מהמעסיק, יהא מקורם אשר יהא. "אינני מקבלת טענה זו, ולו בשל העובדה כי לא קיימת חובה בחוק לשלם מענק פרישה", כתבה.
משמדובר בכספים וולונטריים שלא חל עליהם חוק פיצויי פיטורים, קבעה השופטת, מדובר בחלק מהעיזבון ששייך לבנו של המנוח.
הנתבעת חויבה בהוצאותיו בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התעשייה האווירית: עו"ד איתמר הר אבן
- שמות באי כוח התובע והנתבעת לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ירדן שלומי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין