מקרה שנדון בביהמ"ש למשפחה בבאר שבע שופך אור על אחת השאלות שגורמות למחלוקות רבות בין מתגרשים: "מועד הקרע" – מהי נקודת הזמן שבה תמו יחסי השיתוף בין בני הזוג לצורך איזון המשאבים וחלוקת הרכוש?
"הגעתי למסקנה כי חרף מגוריהם הנפרדים של הצדדים משנת 2006 ועזיבת האישה את הארץ יחד עם ילדיהם בשנה זו, לא פסק השיתוף בין הצדדים במועד זה", קבעה השופטת רות אטדגי-פריאנטה מביהמ"ש למשפחה בבאר-שבע, שדנה לאחרונה בשאלת "מועד הקרע" בין גבר ואישה שנפרדו לפני מספר שנים.
השניים נישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל, בשנת 1993. בשנת 1998 הם עלו לישראל וכעבור שנה רכשו דירה משותפת. בשנת 2006 האישה חזרה עם שלושת ילדיהם לחו"ל ואילו בעלה נשאר בישראל. בשנת 2011 הם רכשו יחד דירה נוספת בישראל.
ב-2012 האישה חזרה לארץ וגילתה שבעלה מנהל רומן עם אישה אחרת. באותה שנה האיש הגיש תביעה להתרת נישואין, שאכן הותרו בחלוף מספר חודשים.
בעקבות זאת הגישה האישה תובעות למזונות, משמורת ואיזון משאבים. אחת המחלוקות המרכזיות הייתה מתי למעשה הצדדים נפרדו מבחינה כלכלית.
האיש (הנתבע) ביקש לקבוע כי מועד הקרע הוא המועד בו חזרה התובעת עם הילדים לחו"ל – יוני 2006. לדבריו, בסמוך למועד זה פרץ משבר בחיי נישואיהם, ומשלא הצליחה האישה להסתדר בארץ חזרה לחו"ל יחד עם הילדים.
בהמשך לכך הוא טען כי הדירה שנרכשה ב-2011 שייכת רק לו, ונרשמה גם על שם התובעת עקב ייעוץ משפטי לקוי שבו נאמר לו כי לא יוכל לקבל משכנתא מבלי שהתובעת תירשם כלווה.
האישה (התובעת) הציגה גרסה אחרת לגמרי. היא טענה כי חזרתה לחו"ל ב-2006 הייתה החלטה משותפת של שניהם, וכי הם סיכמו יחד שהיא תיסע עם הילדים והוא יישאר "קצת" בארץ במטרה לחסוך כספים, ולאחר מכן יצטרף אליהם.
לדבריה, בהמשך לתכניתם הם רכשו יחד מגרש בחו"ל עליו בנו בית מגורים משותף, ואף רכישת הדירה השנייה בארץ הייתה החלטה משותפת של שניהם.
לכן, לשיטתה, מועד הקרע אינו 2006 אלא אפריל 2012, אז חדל שיתוף הפעולה ביניהם, כאשר נודע לה שהנתבע מנהל רומן עם אישה אחרת ובעקבות זאת חזרה ארצה במטרה לנסות ולהציל את נישואיה, ללא הצלחה.
המשיכו להתנהל בשיתוף
השופטת אטדגי-פריאנטה ציינה כי גרסת הנתבע סתרה תצהירים קודמים שלו – כאשר היה מיוצג על ידי עו"ד אחר – שלפיהן האישה עזבה ב-2006 כיוון שלא הסתדרה בארץ, ונושא "המשבר הזוגי" כלל לא הוזכר.
אינדיקציות נוספות היו המהלכים הכלכליים שהשניים ביצעו יחד הרבה אחרי שנת 2006 – בניית בית בחו"ל שמומנה מחסכונותיו של הנתבע, והדירה הנוספת שנרכשה ישראל ונרשמה על שמם. כמו כן, השופטת הזכירה כי הנתבע המשיך לפרנס את אשתו וילדיו מדי חודש ואף שהה עמם תקופות ארוכות בחו"ל.
"בכל אלה יש כדי להצביע על המשכה של אותה התנהלות כלכלית כפי שנוהלה בתקופת מגוריהם המשותפת בארץ, ואין די בפרידה הפיזית כדי להעיד על הפרדה רכושית, שעה שהתנהלותם אינה מתיישבת כלל עם אותה הפרדה", כתבה השופטת.
בסיכומו של דבר השופטת השתכנעה שהפירוד הממשי נוצר רק כאשר התובעת גילתה על האישה האחרת, ורק אז הצדדים הפסיקו לראות את עצמם כשותפים ונישואיהם רוקנו מתוכן.
לפיכך, השופטת קבעה כי אפריל 2012 הוא המועד לעניין איזון המשאבים, שיתבצע בהמשך ההליך לאחר חישובים שונים. הנתבע חויב לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שמשון דוידי
- ב"כ הנתבע: עו"ד אילן אבירם
עו"ד מרים סרגוסי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין