לבנון השנייה גרמה להתפרצות פסוריאזיס אצל קצין בחיל המודיעין

ועדת ערעור קיבלה את גרסתו שבמהלך המלחמה שהה עם חייליו בבסיס בצפון ללא מחסה מהקטיושות והמחלה התפרצה בעקבות האירוע המלחיץ

ועדת ערעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) הכירה לאחרונה בקצין לשעבר בחיל המודיעין כנכה צה"ל. בין השנים 2004-2007 שירת הקצין בבסיס בצפון הארץ ובמהלך שירותו שם, ביוני 2007, אובחן כסובל מפסוריאזיס. בקשת הקצין לקשור בין התפרצות המחלה לבין הדחק הנפשי הממשי אותו חווה לדבריו במהלך השירות, ובעיקר במלחמת לבנון השנייה, התקבלה.

לדברי המערער, בתקופת המלחמה שאירעה ביולי-אוגוסט 2006, נאלץ לבצע את עבודתו יחד עם חייליו במשך שעות ארוכות מדי יום מתוך מבנה לא ממוגן, כשכל העת נשמעות אזעקות בשל ירי קטיושות לאזור. המבנה היה מרוחק מהבונקר שבבסיס כך שהוא והחיילים לא היו יכולים לרוץ ולמצוא בו מחסה, וכל שנותר להם היה להסתתר מתחת לשולחנות במבנה הבלתי ממוגן.

קצין התגמולים במשרד הביטחון חלק על הנסיבות שתיאר המערער ועל מידת הלחץ שחווה בשירות. עם זאת, הטיעון העיקרי התמקד באנמנזה המופיעה ברישומים רפואיים שונים, המלמדת שהמערער מסר לכאורה בעצמו לגורמי רפואה כי סימפטומים של פסוריאזיס הופיעו אצלו זמן רב לפני המלחמה.

בין היתר הפנה משרד הביטחון לרישום ממרפאה בבית חולים תל השומר מ-2007, בה ציין הרופא כי המערער "סובל מפסוריאזיס מזה כשלוש שנים" (כלומר, מ-2004). מסמכים נוספים משנת 2008 חזרו על כך שסימני המחלה החלו 3 או 4 שנים לפני כן, ובמסמך מאוחר יותר מ-2015 צויין "מגיל 20 סובל מפסוריאזיס" – בעוד שלמערער מלאו 20 בשנת 2005, לפני המלחמה.

אף על פי כן, לא הייתה מחלוקת על כך שכל המסמכים הרפואיים נכתבו לאחר יוני 2007.

ההסבר של המערער היה שהאנמנזה במסמכים שגויה ונובעת מטעות סופר שהחלה ברישום הרפואי מתל השומר ו"נגררה" לרישומים רפואיים מאוחרים יותר. המערער העיד כי הוא ממש זוכר שאמר לרופא בתל השומר שהוא סובל מהסימפטומים מזה כשלושה חודשים.

"מאמינים לו"

יו"ר הוועדה, השופט גלעד לובינסקי זיו, ציין כי ההכרעה בשאלת מועד התפרצות הפסוריאזיס אינה פשוטה שכן הראיות שנפרסו בפני הוועדה מושכות לכיוונים מנוגדים, אך חברי הוועדה הגיעו לבסוף למסקנה שהמחלה אכן התפרצה אצל המערער לאחר מלחמת לבנון השנייה.

השופט ציין כי עדותו של המערער בעניין זה הייתה עקבית, ועיון בתיקו הרפואי מעלה כי נהג לפנות לגורמי הרפואה בצבא מעת לעת מאז גיוסו ב-2004. למרות זאת, אין בתיק הרפואי תיעוד לפנייה כלשהי ביחס לסימפטומים הקשורים לפסוריאזיס לפני יוני 2007, וסביר להניח כי לו היו מופיעים סימפטומים בשלב מוקדם יותר הוא היה מציין זאת באחד מביקוריו אצל גורמי הרפואה.

עוד קיבלו חברי הוועדה את גרסת המערער בדבר תנאי השירות שלו במהלך המלחמה, וציינו כי הם גם מאמינים לו שהסיטואציה יצרה אצלו תחושת דחק בדרגה גבוהה וממשית: "מקובל עלינו לחלוטין כי ההכרח לשהות במבנה בלתי ממוגן שעות ארוכות מדי יום, שעה שנשמעות אזעקות 'כל הזמן' ונופלות קטיושות במרחב; ללא פתרון מיגוני של ממש ותוך שהמערער אחראי להפקת תוצרי מודיעין ובד בבד אחראי גם לדאוג לשלום פקודיו - מהווה אירוע סטרסוגני מובהק."

בהמשך ציין השופט שקיימת אסכולה המכירה בקשר שבין אירועי דחק ממשי לבין התפרצות פסוריאזיס, ומומחה רפואי מטעם משרד הביטחון סייג שאותה אסכולה מדברת על התפרצות בפרק זמן של עד שנה מאירוע הדחק.

מאחר שבמקרה זה חלפו 9 חודשים מהמלחמה ועד להופעת הסימפטומטים נקבע כי מתקיים קשר סיבתי של גרימה בין מחלת הפסוריאזיס ממנה סובל המערער ובין תנאי שירותו.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין