הפסד כפול: זוגתו של המנוח לא תירש על-פי צוואה, ולא לפי דין

האישה טענה כי הייתה ידועה בציבור של המנוח ושציווה לה את כל רכושו בעל-פה לפני שנכנס לניתוח. השופט לא מצא אמת בדבריה והילדים, שהיו מנותקים מאביהם, זכו בירושה

הפסד כפול לאישה בבית המשפט למשפחה בנוף הגליל-נצרת: השופט מחמוד שדאפנה דחה לאחרונה הן את עתירתה לקיום צוואה בעל-פה שלטענתה בן-זוגה המנוח ערך לטובתה בערוב ימיו; והן את בקשתה להכיר בה כידועה בציבור שלו, הזכאית לפחות לרשת מחצית מרכושו על-פי החוק. התוצאה: ילדיו, שהיו בנתק כמעט מוחלט ממנו, יזכו בעיזבונו מכוח צו ירושה.

שלושת הנתבעים הם ילדי גבר שהלך לעולמו בינואר 2021. בפסק הדין נכתב שהקשר ביניהם היה "רעוע וכמעט לא קיים". התובעת היא מי שטענה להיות הידועה בציבור של המנוח, בארבע שנות חייו האחרונות.

בתביעה שהגישה לבית המשפט, ימים ספורים לאחר מות האיש, סיפרה שהשניים ניהלו מערכת יחסים רומנטית מלאה, על כל המשתמע מכך: גרו יחד, נסעו לחופשות, ושהו זה לצד זה באירועים משפחתיים - ומכאן שהיו ידועים בציבור. בתביעה נוספת מטעמה, נטען שהמנוח אף ערך לטובתה צוואה בעל-פה, בהיותו מאושפז בבית החולים ובטרם כניסתו לניתוח.

ילדי המנוח הגיבו לתביעות בהכחשה מלאה. לטענתם התובעת ואביהם גרו יחד חודש ימים לכל היותר, ולא היו ידועים בציבור. נטען בהקשר לכך שהיא זייפה את חתימותיו על הסכמי השכירות. בעניין הצוואה טענו השלושה שבמועד הנטען לעריכתה אביהם בכלל לא היה חולה סופני ולא עמד בפני ניתוח.

"אופס, טעיתי בתאריך"

השופט שדאפנה נמנע מלהכיר בתובעת ובמנוח כידועים בציבור. "ראשית", כתב, "לא עלה בידיה להביא ראיות, בהתאם להלכה הפסוקה, שיש בהן להוכיח כי אכן היא והמנוח ניהלו משק בית משותף כידועים בציבור". עוד ציין, שלא הוכח כי השניים גרו יחד תחת קורת גג אחת, ושהיה ביניהם שיתוף כלכלי.

בהקשר לכך העיר השופט שחתימת המנוח על הסכמי השכירות אכן שונה מחתימותיו במסמכים אחרים שהוצגו - עובדה המחזקת, לדבריו, את טענת הילדים שהחוזים זויפו. עוד עלה מהראיות שהתובעת נתבעה לבדה בגין חוב שכר דירה של 29 אלף שקל, מבלי שהיו לה הסברים מדוע המנוח לא נתבע אף הוא.

תקוות האישה לרשת את המנוח נגוזה לחלוטין, עם דחיית השופט את תביעתה הנוספת להכרה בצוואתו בעל-פה לטובתה כתקפה משפטית. הוא קבע שלא התקיימו תנאי היסוד הנדרשים לצורך קיום צוואת "שכיב מרע", בראשם ראיית המוריש את פני המוות בשעת אמירת הדברים.

בפסק הדין צוין שלפי התיעוד הרפואי, מצבו של המנוח במועד הנטען לעריכת הצוואה היה טוב, הוא תואר כ"עירני ונינוח", ובניגוד לטענת התובעת - כלל לא עמד בפני ניתוח, דבר שגרם לה לחזור בה מגרסתה במהלך חקירתה. השופט חידד שההחמרה במצבו חלה רק כשבוע לאחר מכן, אז הוכנס לניתוח לא מתוכנן.

בנסיבות אלה קבע השופט שהתובעת אינה זכאית לרשת את המנוח, לא מצד היותה ידועה בציבור שלו ולא מכוח צוואה. הוא הודה לקראת סיום שהחלטתו מעוררת אי-נוחות, שכן משמעותה העברת עיזבון המנוח לילדיו שבקושי היו בקשר איתו. ואולם לדבריו, זוהי התוצאה המתחייבת מדחיית התביעות. בנסיבות אלה נמנע השופט מפסיקת הוצאות משפט לטובת הילדים.

• ב"כ התובעת: עו"ד ורניק שעשוע (סיוע משפטי)
• ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב ארדיטי לנדמן

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.