בית הדין הרבני קבע לפני כעשור כי האישה תקבל דירה ותוותר על הכתובה, והבעל יישאר עם בית שקיבל בירושה. אולם בני הזוג לא התגרשו אלא לאחר מספר שנים, ואז תבעה האישה כתובה וזכויות בבית. מה נפסק?
בית הדין הרבני הגדול בירושלים הכריע לאחרונה בשאלה האם מגיעים לאישה דמי הכתובה וזכויות בבית של בעלה אף שבהליך גירושים קודם, שלאחריו חזרו לשלום בית, נקבע כי אינה זכאית להם. הרב הראשי דוד ברוך לאו והדיינים הרב אליעזר איגרא והרב א' אהרן כץ החליטו לפסוק על דרך הפשרה וחייבו את האיש ב-150 אלף שקל. זאת, כהחזר על השקעות האישה בבית ונוכח האפשרות כי הוויתור על הכתובה אינו תקף.
לפני כעשור ניתן בתיק גירושים פסק דין שקבע כי האישה לא תקבל כתובה וזכויות בבית שירש הבעל מהוריו ובו חיה המשפחה, אך תזכה במלוא הזכויות בדירה שרכשו יחד בכפוף להעברת 50 אלף שקל לבעלה.
ואולם, בני הזוג לא התגרשו לבסוף וחזרו לחיות יחד למשך מספר שנים. יצוין, כי חלק מפסק הדין קוים באשר הדירה עברה לטובת האישה והיא העבירה את כספי האיזון לבעלה.
לימים, הם שוב נפרדו והחלו בסבב נוסף של הליכי גירושים כאשר הפעם האישה תבעה גם כתובה וגם זכויות בבית.
האיש, מצידו טען כי תביעתה נוגדת את פסק הדין הקודם וממילא הבית ניתן לו בירושה ולכן לא נחשב לרכוש משותף מה גם שמאז שחזרו לחיות יחד הם ניהלו חיים כלכליים נפרדים.
בתגובה לטענת האישה כי בשנים האחרונות השקיעה בבית ובבניית יחידת דיור בשטח, השיב הגרוש כי לאשתו לא הייתה יכולת כלכלית לממן את הבנייה וכי מדובר ביחידה שנבנתה לבנם ונרשמה על שמו רק לצורכי משכנתה.
נסיבות מתעתעות
בית הדין הרבני האזורי דחה את תביעת האישה לכתובה ולזכויות בבית אך חייב את בעלה (שבינתיים הפך לגרוש שלה) לשלם לה 68,000 שקל על השקעות בתחזוקה.
בערעור שהגישה האישה על פסק דין זה היא טענה כי הפסד הכתובה לא תקף משום ש היה כפוף לגירושים בפועל. עוד היא טענה כי בתקופת שלום הבית חיו חיי שיתוף, וכי השקיעה בבית וביחידה כספים בין היתר באמצעות כיסוי חוב ארנונה, רכישת חומרי בנייה וחתימה על המשכנתה.
נשיא בית הדין לאו והדיינים איגרא וכץ קבעו כי פסק הדין מלפני עשור לא נימק מה עמד מאחורי הפסד הכתובה אך עדיין מצאו טעם בטענת האישה כי היה כפוף לגט. ואולם, גם בהנחה שהכתובה נותרה שרירה וקיימת בתקופת שלום הבית, הם ציינו כי אין זה אומר שהאישה זכאית לקבלה בהכרח, וזאת לנוכח קביעת בית הדין בזמנו כי בני הזוג מרדו זה בזה – קביעה שיכולה הייתה להביא להפסד הכתובה.
באשר לבית, נקבע כי קשה להכריע אם היה שיתוף כלכלי מלא לנוכח הגרסאות הסותרת אך בד בבד אין ספק שבני הזוג חיו יחד בבית וגידלו בו את הילדים. בנוסף, הוכח כי האישה אכן מימנה חלק מהבנייה. אלא שכל אלה עדיין לא מבססים זכויות של ממש בבית וביחידה.
בנסיבות מתעתעות אלה, החליטו הדיינים שהפתרון הראוי הוא פסיקה על דרך הפשרה שתתבטא בהגדלת הפיצוי שנפסק לאישה בבית הדין האזורי. בהתאם לכך חויב הגרוש ב-150 אלף שקל במקום 68 אלף שקל שפסקה הערכאה הקודמת.
עו"ד יואל פרץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין