התובעת נפלה ביציאה מהמועדון המיתולוגי, ושברה את היד. אף שחלק מטענות המועדון התקבלו, השופטת קבעה כי הוא התרשל בכך שלא התקין מאחזי יד בצדי הרמפה שעליה עוברים הבליינים בדרך החוצה.
בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית תביעתה של אישה שנפלה בשנת 2012 ביציאה מבילוי במועדון האומן 17 (שברבות השנים נסגר), והורה לחברת "אושן 17" שהפעילה אותו לשלם לה פיצויים בסך 62,600 שקל.
עם זאת, השופטת מוריה צ'רקה הטילה חצי מהאחריות על התובעת עצמה, בנימוק שהייתה צריכה להיזהר ולהתאים את הליכתה למצב שבו הייתה – מבושמת אחרי כמה משקאות אלכוהוליים.
התביעה הוגשה ב-2014. התובעת סיפרה שיצאה לבלות במועדון לקראת חצות, ובסוף הבילוי מעדה ושברה את ידה כאשר יצאה דרך כבש – מעין רמפה – שרצפתו עשויה מתכת מחוספסת.
כמו בליינים אחרים, התובעת לא הכחישה שנעלה נעלי עקב ושתתה משקאות אלכוהוליים.
טענתה הייתה כי הנתבעים התרשלו בהתקנת כבש היציאה בהתחשב בכך שהאנשים שמשתמשים בו הם בליינים שיוצאים מהמועדון מבושמים וחלקם נועל נעלי עקב. לשיטתה, הנתבעים היו צריכים לפחות להתקין מעקה שעליו אפשר יהיה להישען עם היד בזמן היציאה.
מנגד, הנתבעים חלקו על עצם התרחשות האירוע, וכן על תיאור הכבש על ידי התובעת.
כמו כן הם טענו שגם אם אירעה נפילה, הרי שאין להטיל עליהם אחריות כלשהי. בהקשר זה נטען כי מדי שנה המועדון ותנאי הבטיחות בו נבדקו על ידי הרשויות כתנאי לקבלת רישיון עסק.
בעל המועדון, שנתבע, הוסיף וטען כי בכל מקרה אין הצדקה להטיל עליו אחריות אישית במסגרת התביעה (בלשון משפטית – לבצע "הרמת מסך").
הסתכנה מרצונה
מספר סוגיות וטענות – עובדתיות ומשפטיות – שנדונו בפסק הדין הוכרעו לטובת הנתבעים. כך למשל, השופטת דחתה טענות של התובעת שלפיהן הרצפה הייתה רטובה או חלקה, וכן את הטענה כי השיפוע של הכבש היה תלול מדי. בעניין זה השופטת האמינה לנתבע יותר מאשר לתובעת ולחברתה שהעידה גם היא, והצביעה על סתירות רבות בעדויותיהן.
ואולם, השופטת סברה שבנסיבות העניין – בילוי של אנשים ששותים אלכוהול וקיימת אצלם סכנה מוגברת לנפילה – הנתבעת התרשלה בכך שלא התקינה מאחזי ידיים משני צדי הכבש.
עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובעת 50% מן האשמה לאירוע, וזאת מאחר שהכירה את המקום ויצאה לבלות בו פעמים רבות. לפי השופטת, כפי שהנתבעת הייתה צריכה לצפות לכך שעוברים על הכבש בליינים שתויים, גם התובעת הייתה צריכה לצפות את הסיכון של נפילה, ולהיערך לו על ידי התאמת קצב ההליכה למידת היציבות שלה, או על ידי צעידה סמוך לקיר.
"אין לקבל טענה לפיה האחריות למניעת הסיכון מוטלת כולה, או אפילו רובה, דווקא על המועדון, אשר ניכר שפעל להתאים עצמו להנחיות המשטרה ורשות הכבאות, ולפטור מאחריות את התובעת, אשר מרצונה הסתכנה בסכנת נפילה, לשם בילוי במסיבה", הוסיפה השופטת.
בהמשך פסק דינה השופטת דחתה את התביעה האישית נגד הנתבע, מאחר שלא הוכח כי היה מעורב באופן אישי בהחלטות לגבי התקנת הכבש.
לאחר שניתחה את הנזקים שנגרמו לתובעת – מהם הפחיתה 50% כאמור – השופטת הורתה לנתבעת לשלם לה פיצויים בסך 62,600 שקל בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,000 שקל.
הפיצוי ניתן בין השאר עבור כאב וסבל, הפסדי שכר ופגיעה בכושר השתכרות.
- ב"כ התובעת: עורך דין דיני נזיקין עוזי עמית-כהן
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ניר ידיד
עו"ד אסף ברק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין