אם לבת 5 שלא מכירה במקומו של אבי הילדה בחייה לא קיבלה אישור לעבור עמה ליישוב המרוחק בו מתגוררת משפחתה המורחבת
אם לא תוכל לעבור עם בתה בת ה-5 ליישוב שנמצא במרחק גדול מבית האב. כך קבעו לאחרונה שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב סגן הנשיא שאול שוחט, נפתלי שילה ועינת רביד בפסק דין שאישר את קביעתו של בית המשפט למשפחה בנושא. נקבע כי האם לא מפנימה את חשיבות מקומו של האב בחיי הקטינה ומסכנת את הקשר ביניהם עד כדי אפשרות של ניכור הורי, ולכן טובתה של הילדה גוברת בשלב הזה על זכותה לבחור היכן לחיות את חייה.
ההורים נפרדו לפני שנתיים ולאחר שהאם עזבה עם הילדה ללא התראה הוציא בית המשפט למשפחה צו מניעה שאוסר עליה לשנות את מקום המגורים שלה ללא אישור. בהמשך, בית המשפט דחה את דרישת האם שהמפגשים עם האב יהיו בפיקוח משום שהוא אדם "מסוכן ובעייתי" וקבע הסדרי שהות נרחבים.
כחודש לאחר מכן תבעה האם משמורת בלעדית וביקשה לעבור עם הילדה ליישוב שבו מתגוררת משפחתה המורחבת. היא טענה שאין לה אפשרות כלכלית להמשיך להתגורר באזור המרכז, שבו חיה עם האב, והיא זקוקה לתמיכת המשפחה. האב התנגד כמובן והביע חשש להתפתחות ניכור הורי בשל התנהלות האם.
אלא שהאם לא המתינה להחלטת בית המשפט ועברה עם הילדה על דעת עצמה ובניגוד לצו המניעה. חמישה ימים לאחר מכן בית המשפט הורה לה לחזור ובהמשך קבע להורים אחריות משותפת ואסר על האם להתגורר במרחק של יותר מ-15 נסיעה מהעיר בה מתגורר האב.
בערעור שהגישה האם על פסק הדין היא טענה כי נגרם לה "חוסר צדק ועיוות דין חמור" שכן נשללה ממנה זכות היסוד לבחור את מקום מגוריה. האם טענה כי אין "לקדש" רק את טובת הקטינה וכי בית המשפט התעלם מכך שביישוב אליו היא מבקשת לעזוב יש לה תמיכה משפחתית ואופק תעסוקתי, וגם לילדה יהיה טוב יותר אם תהיה מאושרת.
האב ביקש לדחות את הערעור נוכח התנהלות האם שלא מפנימה את החשיבות שלו בחייה של בתו, משחירה את פניו ומנסה להביא לנתק ביניהם. האב הדגיש כי האם לא חששה לפעול בניגוד לצו או לזייף את חתימתו על מסמכים כדי לרשום את הילדה למוסד חינוכי, ואם תעבור למקום רחוק הדבר עלול להוביל לחיסול נוכחותו בחייה.
עד שתשפר את דרכיה
בפסק דין שכתב השופט נפתלי שילה בהסכמת סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד, נקבע כי מסקנותיו של בית המשפט למשפחה התבססו "על המלצות ברורות וחד משמעיות" של תסקירי רווחה ועל ההתרשמות מהתנהלותה הבעייתית של האם, שלא מהססת לפעול באופן חד-צדדי ובניגוד לדין.
השופט הוסיף כי מדיווחים עדכניים של הרווחה עולה כי האם עדיין לא מפנימה את חשיבותו של האב בחיי הילדה וישנו חשש שהמעבר יגרום לפגיעה בקשר עמו.
אמנם, קבע השופט, לאם יש זכות לקבוע את היכן תחיה את חייה אלא שמולה עומדת הזכות של בתה לקשר טוב, חם ובריא עם אביה. "כל עוד האם לא תשפר דרכיה ותמשיך לפעול ולהתנהג באופן שעלול לסכן את הקשר של הקטינה עם אביה עד כדי אפשרות של ניכור הורי, טובת הקטינה לקשר משמעותי וטוב עם אביה תגבר", כתב.
לפיכך הערעור נדחה והאם חויבה בהוצאות של 20,000 שקל.
עו"ד רינה בר
עוסק/ת ב-
ניכור הורי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין