לא פעם ראשונה: איל מקיאג׳ תפצה עובדת שפוטרה במהלך טיפולי פוריות

הפיטורים היו מסיבות ענייניות, אך בניגוד לחוק עבודת נשים העובדת הוצאה לחופשה כפויה לפני שהתקבל היתר. היא תפוצה בכ-80,000 שקל

השופט נוהאד חסן קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגישה מנהלת מכללה לשעבר בחברת הקוסמטיקה איל מקיאג׳. העובדת זומנה לשימוע לפני פיטורים ב-2017 ובמהלכו הודיעה כי היא בטיפולי פוריות. לאחר השימוע היא הוצאה לחופשה כפויה והמעסיקה קיבלה היתר לפטרה. השופט פסק כי אסור היה לחברה להוציא את העובדת לחופשה בטרם קבלת ההיתר, בפרט כשאין זו הפעם הראשונה שהיא מפרה את חוק עבודת נשים.

התובעת סיפרה כי החלה לעבודה בחברה במאי 2016. באפריל 2017 היא נפלה במדרגות במהלך העבודה ונחבלה בגבה. היא שהתה בחופשת מחלה מיום התאונה למשך כחודש. 

לאחר חזרתה היא הזכירה למנהל האחראי עליה כי היא מתכוונת לצאת לחופשה של כמה ימים בחו״ל. לדבריה, הוא ענה לה שאין בעיה. 

התובעת הוסיפה כי מספר ימים לפני הנסיעה הודיע לה המנהל כי הוא אוסר עליה לצאת לחו״ל, אך מאחר שכבר השקיעה כספים רבים היא החליטה לטוס בכל זאת. 

עם חזרתה לעבודה בתחילת יוני 2017 היא זומנה לשימוע לפני פיטורים. במהלך השימוע היא הודיעה למנהל שהיא עוברת טיפולי פוריות. 

בתום השימוע היא הוצאה לחופשה כפויה שנמשכה כחודשיים, עד שהתקבל היתר מהממונה על חוק עבודת נשים והיא פוטרה.

לטענת התובעת, הוצאתה לחופשה כפויה מיד לאחר השימוע נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק עבודת נשים, האוסר פגיעה בהיקף המשרה או הכנסה של עובדת בטיפולי פוריות.

המעסיקה טענה מנגד כי התובעת פוטרה מסיבות ענייניות בשל חוסר התאמה לתפקיד והיעדרויות רבות ולא מוצדקות שהגיעו לשיאן עם החלטתה לטוס לחו״ל לאחר היעדרות של חודש.

עוד היא הדגישה כי הממונה על חוק עבודת נשים קבעה שטיפולי הפוריות לא היו הגורם לפיטורים. 

לא הייתה הצדקה

השופט נוהאד חסן מבית הדין לעבודה בחיפה קיבל את עמדת החברה שלפיה טיפולי הפוריות לא היוו שיקול בפיטורי העובדת. 

עם זאת הוא ציין כי לא הייתה הצדקה להוציא את התובעת לחופשה מיד לאחר השימוע, עוד בטרם נשלחה בקשה להיתר הפיטורים ולפני שניתנה החלטת הממונה על חוק עבודת נשים.

השופט הבהיר כי כל עוד לא ניתן היתר כדין לפיטורי התובעת, אסור היה למעסיקה לממש את כוונתה לפטר אותה על ידי הרחקתה ממקום העבודה, ולא ניתן להסתפק בעצם תשלום השכר בתקופת ההיעדרות. בנסיבות אלה, ההוראה שניתנה לה שלא להגיע למקום העבודה עד להחלטת הממונה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים.

השופט הדגיש כי הדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות שבהן זו לא הפעם הראשונה שהנתבעת פועלת בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, ובעבר אף חויבה לשלם פיצוי לעובדות מכוח החוק.

הוא הוסיף כי הוצאת התובעת לחופשה כפויה בתשלום בניגוד לחוק פגעה גם בגובה הכנסתה בתקופה המוגנת, כשנמנעה ממנה האפשרות לקבל בונוסים על עמידה ביעדים.

לפיכך חויבה הנתבעת לפצות את התובעת על הפסדי השכר שנגרמו לה בתקופת החופשה הכפויה. בנוסף חויבה הנתבעת בפיצוי לא ממוני בהתאם לחוק עבודת נשים וכן בפיצויים על זכויות סוציאליות שונות. 

בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעת 79,838 שקל בתוספת הוצאות של 1,500 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל. 

• ב״כ התובעת: עו"ד לירן יצחקי
• ב״כ הנתבעת: עו"ד אבי זיידרמן משרד עו"ד זאבי, בטש

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.