מאת: עו"ד רועי שעיה
לפסק הדין בעניין ה. ג. נ' משרד הפנים
מזה כחצי שנה מוחזק פליט אריתראי במתקן שהייה בטענה שהוא מסוכן לציבור. הפליט, שהושם במשמורת לאחר שריצה 6 חודשי מאסר בשל התנהגות אלימה כלפי אשתו, נאבק וניצח. ביהמ"ש הורה על שחרורו וקבע, כי התנהגותו, שמקורה בפער תרבויות, אינה מסוכנת לציבור.
בספטמבר 2010 הסתנן נתין אריתריאה לישראל. בשל ההגנה הקבוצתית שמעניקה ישראל לנתיני אריתריאה עקב המצב המסוכן במולדתם, קיבל הפליט רישיון שהייה זמני בארץ.
אלא שהאיש, נשוי ואב לילדה, נהג כלפי אשתו כבשלו, ובדצמבר 2012, בעידוד המעסיק שלה וארגון 'מסילה', האישה הגישה נגדו תלונה על אלימות במשטרה.
הפליט נעצר, ובתום הליך פלילי הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות אלימות ואיומים ונגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל. עם שחרורו, הוצא נגדו צו גירוש.
מאחר שלא ניתן להחזיר את האיש למולדתו, בשל הסכנה לחייו, הוא הושם במשמורת, ומזה כחצי שנה הוא שוהה במתקן סגור ואין צפי לשחרורו. נסיונותיו להשתחרר מהמשמורת העלו חרס, ובית הדין לביקורת עמד על החלטתו להותירו במתקן השהייה, בטענה שהאיש מסוכן לציבור.
בערעור שהגיש על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, הסביר הפליט כי אינו מסוכן לציבור, וכי מעשיו נבעו מפערי תרבות ולא משום שהוא אדם בעל דפוסים אלימים. באריתראה, הוסיף, מצב הנשים שונה, והיום הוא יודע היטב שבישראל לאישה ולגבר מעמד שווה.
עוד טען, כי כבר ריצה את עונשו, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה. לדבריו, אשתו ממתינה בכיליון עיניים לחזרתו, ואין כל הצדקה להחזיק אותו במשמורת בלתי מוגבלת בזמן תוך פגיעה בחירותו.
משרד הפנים טען, כי העבירות שביצע המערער מעידות כשלעצמן על מסוכנותו כלפי אשתו וכלפי הציבור בכלל. נטען, כי המערער לא למד לקח ודעותיו בנוגע ליחסי גברים-נשים נותרו בעינן. עוד נטען, כי החזקת המערער במשמורת לא תמשך לנצח, אלא עד שיוכיח כי אינו מסוכן לציבור.
אין להפריז בחומרת המעשים
השופט אליהו ביתן הסביר, כי הארכת שהות מסתנן במשמורת לתקופה העולה על 60 יום, מתאפשרת על פי חוק ההסתננות רק אם המדינה הוכיחה כי הוא מהווה סכנה לבטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאותו.
אולם, במקרה של המערער, לא מדובר במעשים המופנים כנגד כלל הציבור, אלא רק כלפי אשתו. "יש הבדל בין 'סכנות ציבורית' ל'סכנות אישיות'", כתב השופט. "הסכנות הציבוריות רחבות ומקיפות יותר. פרטי הציבור הרחב אינם מכירים את מי שעלול לסכנם ואינם יכולים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע מלהיקלע לסביבתו, ואילו האדם המסוים, מושא 'הסכנה האישית', מכיר את מי שעלול לפגוע בו ויש לו יותר כלים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע ממגע אתו".
השופט ביתן הוסיף, כי בפועל, לא ניתן לגרש את המערער, מה שאומר, שהמדינה תיאלץ להחזיק אותו עוד זמן רב במשמורת.
השופט אף העיר למדינה, כי אין להפריז בחומרת מעשיו של המערער, אף שזו שניסתה לשווע להם חומרה מוגזמת. על פי השופט, לא ניתן להתעלם מהרקע התרבותי ממנו הגיעו המערער מאשתו.
בהקשר זה ציין השופט, כי אשת המערער אכן משוועת לחזרתו. השופט הזכיר תקרית מרגשת שאירעה בתום הדיון באולם, כאשר האישה ניגשה לבעלה, והשניים "נפלו זה על צווארי זה וגעו בבכי מטלטל ונוגע ללב והיא התחננה שהוא ישוב אליה ואל בתם".
בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהמערער שילם את חובותיו לחברה, קבע השופט כי המשך החזקתו במשמורת "חורגת באופן מובהק מהמידתיות הראויה" ויש לשחררו.
בסיומו של פסק הדין המליץ השופט למדינה לשקול העברת מסתננים, שלא ניתן להרחיקם מישראל, למרכז פתוח, שיפגע פחות בחירותם.
* עו"ד רועי שעיה עוסק בין היתר, בתחום המשפט הציבורי והמנהלי
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
לפסק הדין בעניין ה. ג. נ' משרד הפנים
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.