בתה של חולת סרטן טיפלה בה ושילמה את הוצאותיה וחובותיה טרם מותה. כשביקשה משני אחיה להשתתף בהוצאות היא נתקלה בסירוב שהוביל לסכסוך משפטי עתיר תביעות.
בית המשפט למשפחה בחיפה הורה באחרונה לשני אחים להחזיר לאחותם כספים שהוציאה בעת שסעדה את אמם בזמן שגססה ממחלת הסרטן. סגנית הנשיא השופטת אלה מירז קיבלה את טענת האחות כי בינה לבין האם המנוחה נערך הסכם בעל פה לפיו הכספים יוחזרו לה בירושה.
האם נפטרה באפריל 2013. שנתיים לאחר מכן הגישה הבת שסעדה אותה בימיה האחרונים, תביעה בסך 38 אלף שקל נגד שני אחיה לכיסוי ההוצאות וחובות העזבון של אמם.
לתביעתה האחות צירפה קבלות על תשלומים לאמבולנסים, תרופות, פוליסות ביטוח וחשבונות שונים של האם, בהם נשאה לבדה. לטענתה, אמה ערכה עמה הסכם בעל פה לפיו כל הוצאה כזו תוחזר לה בירושה, אך לדאבון הלב האם נפטרה לפני שהספיקה לערוך צוואה.
האחים הכחישו קיומו של הסכם כלשהו ונבנו מכך שאין צוואה. הם טענו כי אף אחד מהמסמכים שהוגשו אינו מוכיח חוב של העיזבון, ולשיטתם הם לא צריכים לכסות מהירושה שלהם הוצאות מהתקופה שאמם הייתה בחיים. לחלופין הם טענו שאחותם התגוררה עם אמם ולכן ממילא הייתה חייבת לשלם את החשבונות הקשורים לבית, או לכל הפחות חצי מהם.
הפרדה מלאכותית ומוטעית
השופטת מירז מצאה סימני אמת בעדותה של האחות וקיבלה את ראיותיה ואת גרסתה לגבי ההסכם בעל פה שנערך בינה ובין המנוחה. במקביל, השופטת קיבלה את טענת האחים בעניין חשבונות הבית והוצאות המחייה, וחייבה אותם רק במחציתם.
לגבי שאר ההוצאות השופטת קבעה כי הניסיון להפריד בין חובות המנוחה בחייה לבין חובות העיזבון הוא מלאכותי ומוטעה משפטית. "הוצאות ריאליות ששילמה התובעת עבור המנוחה גם בחייה עשויים להוות חוב של העזבון" כתבה, ופסקה כי על האחים לשלם לאחות 26 אלף שקל, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
אך כאן לא הסתיימה הסאגה המשפחתית, שכן באותה עת האחות הגישה תביעה כספית נוספת ונפרדת נגד אחד האחים, בטענה כי ב-2001 הלווה ממנה 175 אלף שקל, שעד היום לא טרח להחזיר. השופטת מירז דנה גם בתביעה זו, והחליטה לדחות אותה עקב התיישנות, אף שהאחות הוכיחה כי העבירה לאחיה עשרות אלפי שקלים.
מהצד השני, האח הגיש תביעה נגדית בה טען כי אחותו פגעה בפרטיותו והוציאה דיבתו רעה כאשר ביקשה ללוות כספים ממקום עבודתה, שהפך לימים גם למקום עבודתו, תוך חשיפת מצבו הרפואי הקשה באותה תקופה.
השופטת מירז דחתה את תביעתו מכל וכל וציינה כי בתביעתה האחות הוכיחה שאכן שיקמה את אחיה מהמצב הנפשי והכלכלי הקשה בו היה שרוי, ואף סידרה לו מקום עבודה, ואילולא מחסום ההתיישנות אף הייתה זוכה בתביעה נגדו.
השופטת הדגישה כי הפרטים על מחלת הנפש ממנה סבל האח נחשפו רק לאגף הרווחה במקום העבודה, וזאת בהסכמתו המלאה ולצורך קבלת הלוואה שנועדה לסייע לו. בנסיבות אלה, השופטת סברה כי האח היה צריך להוקיר לאחותו תודה במקום לתבוע אותה, וחייבה אותו ב-15 אלף שקל עבור הוצאות משפט.
עו"ד רינה צ'סנובצקי בניסטי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין