האישה – שומרת מצוות - תבעה להתגרש מבעלה לאחר שנים של אלימות קשה, שכללה גם כפייה לקיים עמו יחסי מין כשהייתה בנידה. הבעל סירב להתגרש ודרש שלום בית. ביה"ד רבני האמין לאישה והחליט שמעשיו של הבעל מצדיקים לחייבו בגט בעל כורחו.
בני הזוג – חוזרים בתשובה – היו נשואים במשך כ-36 שנים עד שהאישה עזבה את הבית. ביולי 2012 היא פתחה תיק גירושין בבית הדין הרבני האזורי בחיפה. כעשרה ימים לאחר מכן, הגיש הבעל תביעה לשלום בית.
זקוקה לייעוץ בנושא גירושין?
פני ל- עורך דין דיני משפחה
בית הדין שלח את הצדדים ליחידת סיוע וליועץ נישואין שיבדקו אם יש סיכוי לנישואים. אלה סברו שהנישואים הותירו את בטראומה ולנוכח מערכת היחסים העכורה בינה לבין בעלה אין סיכוי לשיקום הזוגיות.
לנוכח חוות הדעת הפסימיות בדצמבר 2014 המליץ בית הדין לצדדים להתגרש. אלא שהבעל סירב לקבל את ההמלצה, ובית הדין נאלץ להמשיך ולבדוק אם יש סיבה מוצדקת לחייב את הבעל הסרבן להתגרש.
טענת האישה בתביעת הגירושין הייתה כי לאורך שנים, ואף שהם מנהלים אורח חיים דתי, בעלה כפה עליה יחסי אישות כשהייתה בנידה. מעבר לכך, היא טענה שבעלה התעלל בה, נהג לכלוא אותה בחדרה והתנהג אליה בקנאות ובאובססיביות, והיא לא מוכנה לסבול יותר.
הבעל הכחיש שכפה על האישה יחסי אישות. לדבריו, האישה הייתה בנידה במשך שנים כיוון שסירבה ללכת למקווה, וכדי לקיים את מצוות העונה (המחייבת את הגבר שלא למנוע מאשתו יחסי מין) הוא היה חייב "לבוא עליה".
לטענת הבעל, האישה סירבה ללכת למקווה מאחר שירשה מאמה – ניצולת שואה שחזתה באחותה טובעת מול עיניה – פחד ממצוות הקשורות במים. לחילופין הוא טען כי סבר שהאישה אינה בנידה כיוון שאמרה לו שדי בכך שטבלה באמבטיה. עוד הוא הכחיש שנהג כלפי אשתו באלימות וטען כי חוות הדעת אינן מוכיחות שאי אפשר לשקם את הנישואים.
מעורר בה בחילה
הדיינים הרב מימון נהרי (אב"ד), הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט קבעו שגרסת הבעל אינה אמינה.
הדיינים סברו, כי במקרה הזה שני הצדדים היו מודעים לחומרת האיסור שבקיום יחסי מין בנידה, ויש להאמין לאישה כי לא רצתה לקיים את יחסי המין והם נכפו עליה.
כמו כן, נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת הבעל כי עשה זאת כדי לקיים מצוות עונה והטענה שהאמין כי די באמבטיה לשם היטהרות מגוחכת: "וכי ניתן להאמין שבעל החוזר בתשובה אינו מודע לכללי הלכה בסיסיים של טהרת המשפחה?", תמהו הדיינים.
יתרה מזו, הטענה בדבר האמבטיה מנוגדת לגרסה שהציג, לפיה האישה לא הסכימה אפילו ליטול ידיים משום שגדלה בצל טראומת השואה של אמה.
בסיכומו של עניין קבעו הדיינים שקבלת גרסת התובעת, כי יחסי האישות נכפו עליה, מצדיקה את חיוב הגט. מעבר לכך, לאישה עומדת גם טענת "מאיס עליי" – עילה נוספת לחיוב בגט – שכן הבעל, שבגללו חטאה, "מעורר בה בחילה נפשית".
הדיינים התרשמו כי לאישה נמאס מהאופן שבו התנהג אליה בעלה והיא אינה מעוניינת לחזור אליו בשום פנים ואופן. בצירוף חוות הדעת של יחידת הסיוע שלפיה האישה חוותה טראומה בשל היחסים עם בעלה – אין ספק שניתן לחייב את הבעל בגט גם מטעמי "מאיס עליי".
משכך, תביעת שלום הבית שהגיש הבעל נדחתה והוא חויב במתן הגט.
- ב"כ התובעת: עו"ד איילת רוזינר דהאן
- ב"כ הנתבע: עו"ד טל זלץ
* עו"ד אביטל רבינוביץ עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין