התובע הלווה מאות אלפי שקלים לחברו – שפתח דוכן צ'יינג' באחד הקניונים בירושלים. כשהעסק קרס והנתבע הבין שלא יוכל להחזיר את הכספים – הוא מיהר להתגרש מאשתו ולהעביר את דירת המגורים על שמה. האם ניסה להבריח נכסים?
שני חברים מימי הלימודים ב"כולל" הסתכסכו על רקע טענת אחד מהם, כי בין השנים 2004-2007 הלווה לחברו למעלה מ-800 אלף שקל – ולא קיבל אותם חזרה. ב-2009 הוא תבע את חברו ואשתו לשעבר בבימ"ש השלום בירושלים.
חתמתם על חוזה והוא לא מומש?
כנסו והיוועצו עם עורך דין דיני חוזים
הפרשה החלה בשעה שהנתבע הפעיל עסק להחלפת כספים וניכיון צ'קים בירושלים. ב-2004 חתמו התובע והנתבע על הסכמים, שלפיהם התובע ילווה לו כספים, ויקבל תמורתם החזר חודשי בתוספת ריבית של 2.5%.
במשך שלוש שנים העבירו התובע ובני משפחתו כספים רבים לנתבע. עד אפריל 2008 נשא הנתבע בתשלומים, אלא שאז העסק שלו קרס והוא הפסיק לשלם.
התובע ביקש לפרוע את החוב כלפיו, בין היתר, באמצעות מכירת חלקו של הנתבע בדירת המגורים הרשומה כיום ע"ש גרושתו. הדירה, הוא טען, הועברה אליה במסגרת הסכם גירושין פיקטיבי במטרה להבריח נכסים.
הנתבע טען מנגד שהתובע היה שותפו לעסק, וככזה לקח על עצמו את הסיכון שכספי ההשקעה שלו ירדו לטמיון.
אשתו לשעבר – הנתבעת הנוספת – הלכה על קו הגנה שלפיו העסק היה לא חוקי ולכן העברות הכספים היו בגדר מימון פעולה בלתי חוקית המצדיקה את ביטול ההסכמות בין התובע לנתבע. לחילופין היא טענה שההלוואות לא עמדו בהוראות חוק הלוואות חוץ-בנקאיות הקובעות מגבלות על הריבית.
בינתיים, בהוראת ביהמ"ש, הדירה נמכרה תמורת 960 אלף שקל והוטל עיקול על 300 אלף שקל מכספי התמורה.
הבריחו גם הבריחו
השופטת עירית כהן התקשתה להאמין לעדויות הנתבעים שסברה כי חטאו באי אמירת אמת.
השופטת קבעה כי משהנתבע הודה שהתובע לא נשא בהפסדי העסק ולא הרוויח מכספים שהשקיעו אחרים – ברור שהתובע לא היה שותף בעסק. יתרה מזו, הנתבע אף אישר שהתחייב להחזיר את הכספים.
בהתייחסה לטענות האישה קבעה השופטת כי לא הוכח שהעסק לא היה חוקי. בנוגע לריבית, קבעה כי למעט הלוואה אחת שיש לקזז ממנה ריבית עודפת, בתקופה בה ניתנו הכספים טרם הוגבלה הריבית.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי אין מחלוקת שהנתבע חייב להשיב לתובע את הכספים שהלווה לו.
השופטת גם קיבלה את הטענה שהנתבע וגרושתו פעלו נמרצות להבריח נכסים ע"י העברתם מהנתבע לגרושתו.
ואולם, השופטת ציינה כי כדי לחייבה להעביר לתובע את הכספים שמגלמים את חלקו של הנתבע בדירה, יש לבדוק אם הסכם הגירושין נעשה למראית עין. השופטת ציינה כי הנתבעים ערכו שני הסכמים: הסכם ראשון שבו חולקה הדירה בין הנתבע, אשתו ובנותיהם, והסכם שני – המתקן את הראשון – בו נקבע שהדירה תעבור רק לאישה.
בפסק הדין נכתב: "שוכנעתי כי ההסכם המתוקן הינו הסכם למראית עין שדינו בטלות, וכי ההסכם התקף המגדיר את זכויות הנתבעים בדירה הוא ההסכם המקורי, לפיו תחולק תמורת הדירה לאחר ניכוי חוב המשכנתא, בין הנתבע, הנתבעת ובנותיהם".
לנוכח זאת, חלקו של הנתבע, לאחר ניכוי חוב המשכנתא, עומד על 222,333 שקלים. כספים אלה יועברו לתובע, כחלק מכיסוי החוב, מהתמורה שעוקלה.
הנתבע חויב בשכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל ואשתו לשעבר תשלם שכ"ט של 15 אלף שקל. בנוסף יישאו השניים בהוצאות המשפט של התובע.
* עו"ד אלדר פרץ עוסק בדיני בנקאות, חוזים ומשפט מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין