פרק נוסף בפרשה טראגית שבשנת 2002 הסעירה את הכדורגל הישראלי נחתם לאחרונה: המחוזי בת"א דחה תביעת רשלנות רפואית נגד איכילוב (והמדינה), אולם חייב אותם ב-150 אלף שקל הוצאות עקב התנהלות לא הגונה.
אבל ירד על הכודרגל הישראלי בשנת 2002, כאשר שחקן מכבי ת"א התמוטט ונותר בתרדמת עמוקה עד היום. ההתמוטטות אירעה בדקה התשיעית של המשחק, לאחר שהשחקן עצר כודר בחזהו ובעט לעבר השער. כ-28 שניות אחר כך הוא צנח אל כר הדשא, משם הובהל אל ביה"ח הדסה עין-כרם, לאחר ניסיונות החייאה של מד"א.
לאחרונה נדונה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב תביעה שהוגשה בשמו בשנת 2003, נגד רופאי איכילוב, מדינת ישראל ועיריית תל-אביב שלפיה אפשרו לשחקן לחזור לפעילות ספורטיבית אף שמצבו לא היה תקין.
התביעה הוגשה גם נגד מכבי תל-אביב ורופאיה וכן נגד ההתאחדות לכדורגל וגורמים נוספים. אלא שצדדים אלה, כמו גם ביטוח לאומי, הגיעו ב-2012 לפשרה עם משפחת התובע במסגרת גישור ארוך שהמדינה התנערה ממנו בשלבים מאוחרים יחסית. כעת, המדינה הגישה הודעת צד שלישי נגד אותם גורמים.
התביעה טענה כי התרשלות הנתבעים התרחשה בשנה שקדמה לפציעה, כאשר בסוף שנת 2000 הכדורגלן סבל מחום והתלונן על חולשה וסחרחורת.
בשבועות הבאים הוא עבר בדיקות לב וראש שבעקבות ממצאיהן פעילותו הופסקה למספר חודשים, במהלכם המשיך לעבור בדיקות. בשלהי עונת הכדורגל של 2001 המומחים אישרו להחזירו בהדרגה לפעילות ספורטיבית, לאחר שלא נמצאה עדות למחלת לב כלשהי.
בתביעה נטען בין היתר כי רופאי איכילוב התרשלו כשאישרו לתובע לחזור לפעילות ספורטיבית. טענה זו נתמכה בחוות דעת מומחית שסברה כי התובע סבל ככל הנראה מ-ARVD – מחלה מבנית של החדר הימני בלב – ועל כן אסור היה להתיר לו לשוב ולשחק באופן מקצועי.
הנתבעים טענו מנגד כי לאחר ביצוע הבדיקות לא הייתה כל אינדיקציה למחלת לב שתצדיק את המשך השבתתו. לשיטתם, האירוע לא היה ניתן למניעה שכן מדובר ב"קומוציו קורדיס" – מצב פתאומי ונדיר שבו אדם מקבל חבטה בחזה שיוצרת הולכת חשמלית שמביאה לדום לב.
לא לרפואה מתגוננת
השופטת חדוה וינבאום וולצקי לא השתכנעה כי מה שאירע הוא בהכרח קומוציו קורדיס, אך גם לא שהתובע סבל מ-ARVD או ממחלה אחרת שניתן היה לזהות. מכאן, השופטת קבעה כי רופאי איכילוב לא התרשלו, כיוון שביצעו את הבדיקות שהיו נהוגות באותה עת, ואף נקטו באמצעי זהירות כשהמליצו על חזרה הדרגתית לפעילות תוך מעקב.
בהקשר זה השופטת ציינה כי "הרפואה אינה מדע מדויק והחלטות הרופאים ניתנות על בסיס הידע הקיים בידיהם בזמן נתון. כך גם לא ניתן להשבית אנשים מפעילות כאשר החשש הוא עלום ואינו מבוסס. שאם תאמר אחרת אתה עלול יצור רפואה מתגוננת שנזקיה בצידה".
ואולם, למרות דחיית התביעה, השופטת החליטה שלא לחייב את התביעה בהוצאות משפט, ואף חייבה את הנתבעים בהוצאות לצדדים השלישיים בסך 50,000 שקל לכל קבוצה – בסך הכל 150,000 שקל.
בעניין זה השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המדינה, שהייתה "לא ראויה" ולא הגונה, כיוון שלאחר שנים ארוכות של גישור הודיעה פתאום שאינה מוכנה להציע כל סכום לצרכי פשרה.
"מקום שצד אינו מוכן לקנות סיכונים – עליו לומר זאת בבירור על מנת שהצדדים האחרים ישקלו צעדיהם. ניתן להניח שאם המדינה הייתה מודיעה שאינה מעוניינת בהליך גישור ולא תשתתף בו, היה הדיון בתיק זה מסתיים זה מכבר בפסק דין וחוסך מהצדדים כולם התדיינות ארוכה והוצאות מיותרות", כתבה.
- ב"כ התובע: עו"ד משה קפלנסקי ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד לוין ממשרד עו"ד ויסגלס - אלמגור ושות'
- ב"כ צד ג' 1: עו"ד אפרים גנץ
- ב"כ צד ג' 5: עו"ד עו"ד בר-און ממשרד עו"ד אהרונסון - אבולעפיה
- ב"כ צד ג' 6: עו"ד עטר ממשרד עו"ד נשיץ - ברנדס
עו"ד טל לביא
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.