מ. ל. נ' מועדון הכדור-רגל מכבי B "בזק" תל אביב ואח'

צדדים שלישיים:

1. מועדון הכדורגל מכבי B "בזק" תל-אביב ע"י ב"כ עוה"ד אפרים גנץ

2. ד"ר נתן סרבו

3. ד"ר מרק רוסנובסקי

4. מדי-טסט מכון לבדיקה סקר רפואיות בע"מ

5. ד"ר יאיר גילוני ע"י ב"כ עוה"ד גב' בר-און ממשרד עו"ד אהרונסון - אבולעפיה

6. ההתאחדות לכדורגל בישראל ע"י ב"כ עוה"ד עטר ממשרד עו"ד נשיץ - ברנדס

7. מגדל (לשעבר המגן) חברה לביטוח בע"מ - נמחקה

8. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - נמחקה

מבוא

1. עניינה של תביעה זו בפגיעתו של התובע, ביום 26.1.02, במהלך משחק כדורגל בליגת העל שהתקיים באצטדיון "טדי" בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים.

    

2. בדקה התשיעית למשחק ושניות מספר אחרי שעצר כדור בחזהו - נפל התובע והתמוטט. מאז הוא מצוי בחוסר הכרה עמוק.

    

3. עילת התביעה הינה התנהלות רשלנית של הנתבעים בטיפול בתובע שאפשרה חזרתו לשחק במסגרת מקצועית, הגם שהיה מושבת בשל בעיה רפואית מספר חודשים עובר לאירוע נשוא התביעה.

    

4. התביעה הוגשה תחילה כנגד הנתבעים וכנגד כל צדדי ג' ששימשו תחילה נתבעים בתיק. בעקבות הליך גישור ארוך הגיעו כל הצדדים השלישיים להסדר פשרה עם התובע ועם המוסד לביטוח לאומי, שהיה תובע נוסף בתיק שאוחד, בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 29.3.12.

    

5. בעקבות אותו הסדר ביקשו הנתבעים להגיש הודעות לצד ג' כנגד כל אותם נתבעים שסיימו את ההליך בהסדר וזאת ביום 31.9.12. שליחת ההודעות לצדדי ג' גררה שליחת הודעה לצד ד' כנגד התובע עצמו בטענה כי הצדדים השלישיים יהיו זכאים לשיפוי של כל סכום שייפסק נגדם, אם ייפסק וזאת מכוח הסדר הגישור שנחתם בין הצדדים השלישיים לבין התובע.

    

6. מכאן שההליך התנהל בין כל אותם צדדים שהיו צדדים לתיק בתחילתו אך במגבלות הסדר הפשרה בכל הנוגע לחיוב הצדדים השלישיים מעבר למה ששילמו במסגרתו.

    

   הצדדים להליך

    

7. התובע יליד 1980 שימש כשחקן מבטיח במכבי ת"א.

    

8. צד ג' 1 – מועדון הכדורגל מכבי – B בזק תל-אביב מופת ספורט בע"מ ( להלן: "מכבי" או "הקבוצה") שימשה מעבידתו של התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

    

9. הנתבע 1 – ד"ר שמואל דיאמנט והנתבע 2 – פרופ' סמי ויסקין הינם רופאים שטיפלו בתובע לאחר שהופנה לטיפול בבית חולים איכילוב (להלן בהתאמה: "המדינה", "העירייה", "בי"ח איכילוב", "ד"ר דיאמנט" ו - "פרופ' ויסקין").

    

10. הנתבעת 4 - מדינת ישראל, ביחד עם הנתבעת 5 - עיריית תל-אביב יפו הינן בעלים במשותף במרכז הרפואי סוראסקי (ובשמו בתביעה – בית חולים איכילוב), הוא הנתבע 3.

     

11. צד ג' 2 – ד"ר נתן סרבו היה רופאה של הקבוצה בתקופה הרלוונטית (להלן: "ד"ר סרבו").

     

12. צד ג' 3 - ד"ר מרק רוסנובסקי היה רופא של הקבוצה וכן רופא יועץ של צד ג' 6 ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: ד"ר רוסנובסקי").

     

13. צד ג' 4 - מדי-טסט - מכון לבדיקות סקר רפואיות בע"מ כשמו כן הוא והוא שביצע בדיקות שנתיות לשחקני מכבי בהתאם לדרישות חוק הספורט, התשמ"ח - 1988 ולתקנון ההתאחדות לכדורגל (להלן: מדי-טסט").

     

14. צד ג' 5 - ד"ר יאיר גילוני הוא זה שפענח את הבדיקות של השחקנים שנעשו במדי-טסט ופיקח על הבדיקות השנתיות שנעשו לשחקני מכבי במדי-טסט.

     

15. צד ג' 6 – ההתאחדות לכדורגל בישראל – הינה עמותה המאגדת בתוכה את כל קבוצות הכדורגל ושחקני הכדורגל במדינת ישראל החייבים ברישום במסגרתה. גם והתובע היה רשום בה (להלן: "ההתאחדות").

     

16. צד ג' 7 - מגדל חברה לביטוח בע"מ (לשעבר המגן חברה לביטוח בע"מ) וצד ג' 8 - הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ – ההודעות לצד ג' נגדן נדחו בשלב מאוחר של ההליך בהסכמת הנתבעים וללא צו להוצאות.

     

     

    מונחי בסיס

     

17. RBBB - Right bundle branch block - משמעו חסם בצרור ההולכה הימני.

    ARVD - Arrhythmogenic Right Ventricular Dysplasia – מחלה מבנית של החדר הימני בלב שגורמת להפרעת קצב.

    Commotio Cordis - קומוציו קורדיס - תופעה שמתרחשת בעקבות חבטה בחזה בנקודת זמן ספציפית ומביאה להפרעה חשמלית קטלנית במירב המקרים.

    HCM - Hypertrophic cardiomyopathy - מחלה שמתבטאת בעיבוי שריר הלב.

    VPCS - הפרעות קצב חדריות מוקדמות.

    Myocarditis - מיוקרדיטיס -דלקת שריר הלב.

     

    העובדות הרלוונטיות

     

18. עובר לאירוע נשוא התביעה היה התובע שחקן כדורגל פעיל בקבוצה.

     

19. בשלהי שנת 2000 סבל התובע ממחלת חום ובהמשך, במהלך משחק בין הקבוצה לקבוצה אחרת, התלונן התובע על חולשה וסחרחורת והוחלף על ידי שחקן אחר תוך כדי המשחק.

     

20. בעקבות תלונתו זו של התובע הוא הופנה על ידי ד"ר סרבו, רופאה של הקבוצה, להמשך בירור. בין היתר הפנה ד"ר סרבו את התובע לביצוע בדיקת MRI ראש, בדיקת אקו לב והתייעצות עם קרדיולוג מומחה.

     

21. תוצאות בדיקת ה - MRI היו תקינות. תוצאות בדיקת אקו לב מיום 11.12.2000 הראו כי עובי המחיצה (הספטום) עומד על 13 מ"מ.

     

22. ביום - 15.12.2000 נבדק התובע על ידי מומחה בתחום הקרדיולוגיה, ד"ר צנדורף אשר סבר כי יש להמשיך בבירור קרדיאלי עקב ממצאי בדיקת האקו. הוא המליץ על בדיקת הולטר לחץ-דם והולטר לב במשך 48 שעות. עד לסיום הבירור המליץ ד"ר צנדורף כי התובע יימנע ממאמצים.

     

23. ביום 17.12.2000 בוצעה לתובע בדיקת הולטר לב שבסופה הודגמו הפרעות קצב חדריות של עד 130 לשעה, זוגות ושלישיה בודדת אחת. הולטר לחץ דם היה בגדר הנורמה.

     

24. לאחר קבלת תוצאות בדיקות ההולטר המליץ ד"ר צנדורף ב - 21.12.2000 כי התובע יישלח להשלמת בירור במחלקת לב בבית חולים איכילוב, אצל פרופ' ויסקין, לבירור הסיבה להפרעות הקצב ועד אז על התובע להימנע ממאמצים.

     

25. ד"ר סרבו הפנה את התובע למחלקת לב בבית חולים איכילוב. תחילה, ביום 24.12.2000 בוצעה לתובע בדיקת אקו-קרדיוגרפיה.

     

26. בהמשך, ביום 31.12.2000, נבדק התובע על ידי פרופ' ויסקין. בסופה של הבדיקה כתב פרופ' ויסקין לד"ר סרבו מכתב שבו סקר את תוצאות הבדיקות וכן את העובדה שהתובע אסימפטומטי כעת. הוא הוסיף וציין כי התלונות על סחרחורת בזמן משחק היו תוך כדי מחלת חום ועל כן הוא נוטה להאמין כי אין קשר בין תלונה זו לממצאים הקרדיאליים וזאת מאחר ואין סיפור משפחתי שיחשיד לקרדיומיופטיה ואין סיפור של הפרעות קצב קשות במשפחה. כך גם בדיקת האלקטרוקרדיוגרם (להלן: "הא.ק.ג") והארגומטריה המקסימלית היו תקינות.

     

27. בסיכום מכתבו הוא מציין כך: "לאור כל האמור ניתן לסכם כך: 1) הסיכון לאריתמיות מסכנת חיים לא מספיק גבוה בשביל להצדיק טיפול תרופתי, בירור אלקטרופיזיולוגי או השתלת דפיברילטור. 2) מצד שני, בוודאי שלא ניתן להגיד לו שאין לו סיכוי להפרעות קצב קשות כולל דום לב. 3) הספורט חשוב לו ואני לא חושב שעל פי הנתונים שיש בידינו יש הצדקה למנוע ממנו עיסוק בספורט. 4) אני מבקש שימשיך במעקב כולל אקו-לב פעם בשנה ו - Holter + ארגומטריה פעמיים בשנה. 5) ברור שהופעה של סימפטומים כגון Syncope מחייבת הערכה מחדש לגבי כל מה שנאמר.

    לסיכום: לא יכול להתנגד לעיסוקו של מני לוי בספורט תחרותי."

     

28. ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי קיבלו את מכתבו זה של פרופ' סרבו ולאחר התייעצות ביניהם החליטו שלא לקבל את המלצתו של פרופ' ויסקין. במכתבם של ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי למנכ"ל הקבוצה, מר שמעון קורק, מיום 19.1.2001 הם כותבים כך: במחשבה שניה ושלישית ולאחר התלבטויות רבות שלי ושל ד"ר מרק רוסנובסקי אנו ממליצים על קיום בדיקה נוספת של ועדת קרדיולוגים מומחים לנושא על מנת לבדוק אפשרות חזרתו של הנ"ל לפעילות תחרותית במסגרת המועדון וקבלת חוות דעת חד משמעית לגביו. בינתיים אנו ממליצים על הפסקת פעילותו מידית עד להחלטה סופית בנידון."

     

29. לאור המלצת ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי הופסקה פעילותו של התובע. במקביל נעשתה פנייה לגב' ד"ר קונסטנטיני, שהינה מומחית לרפואת ספורט, על מנת שתפנה את התובע למומחים בתחום הפרעות קצב.

     

30. בעקבות המלצתה הופנה התובע לפרופ' מיכאל גליקסון ולפרופ' אלדר ממכון הלב בבית חולים תל-השומר. כן הופנה לד"ר דיאמנט מבית חולים דנה.

     

31. ביום 23.1.2001 נבדק התובע בבית חולים תל-השומר. במכתבו לד"ר רוסנובסקי מציין פרופ' גליקסון כי הוא ופרופ' אלדר שותפים לדעה כי יש הצדקה להשבית את התובע מפעילות לשלושה חודשים לפחות וחזרה על כל סדרת הבדיקות שעבר.

     

32. ביום 24.1.2001 נבדק התובע על ידי ד"ר דיאמנט. במכתבו לד"ר רוסנובסקי המליץ אף הוא להשבית את התובע מפעילות ספורטיבית לשלושה חודשים.

     

33. בעקבות המלצות פרופ' גליקסון, פרופ' אלדר וד"ר דיאמנט העבירו ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי מכתב למנכ"ל הקבוצה שמעון קורק ובו הם מציינים כי הם מצטרפים להמלצת שלושת המומחים, המלצה אליה הצטרפה גם ד"ר נעמה קונסטנטיני, לפיה יושבת התובע מפעילות ספורטיבית לשלושה חודשים ואזי ייבדק מצבו בשנית.

     

34. לאחר חודשיים של השבתה הופנה התובע פעם נוספת לבדיקה על ידי ד"ר דיאמנט. התובע נבדק על ידי ד"ר דיאמנט ביום 18.3.2001 ונמצא כי לתובע אין כל סימפטומים; בדיקת הלב הייתה תקינה; באק"ג נמצא קצב סינוס סביר ללא שינויים בולטים; בבדיקת אקו לב נמצאו מדורי הלב בגודל תקין ועובי הדפנות 9.5/9.1 מ"מ; לא נמצאו פעימות מוקדמות במהלך הבדיקה.

     

35. בסיום מכתבו הוא ממליץ על ביצוע בדיקת הולטר ובדיקת מאמץ בשבועיים הקרובים ומוסיף: "אם אלה יהיו תקינים - לא תהיה קונטראינדיקציה לחזרה לפעילות."

     

36. ביום 24.4.1001 ולאחר קבלת הבדיקות המשלימות, שב ד"ר דיאמנט וכותב לד"ר רוסנובסקי מכתב מעדכן. במכתבו הוא מציין את ממצאי הבדיקות ומסכם כי למעט עדות ל - VPBS (הפרעות קצב חדריות), אין עדות למחלת לב מבנית ואין עדות ל - HCM ( התעבות שריר הלב) או הפרעה בתפקוד המיוקרדיאלי. הוא מסכם כך: "במצב זה שבו יש רק VPBS (הפרעות קצב חדריות) ללא עדות להפרעה במבנה או בתפקוד - אין סיבה להגבלה או מניעה מעיסוק בספורט. יחד עם זאת מוסיף ד"ר דיאמנט כי החזרה לפעילות צריכה להיעשות באופן הדרגתי ומבוקר וכן המליץ לחזור על בדיקת מאמץ לאחר תקופה של התקדמות הדרגתית באימונים.

     

37. בעקבות מכתבו של ד"ר דיאמנט הושב התובע לפעילות בקבוצה. באותה התקופה הוא שולב בהדרגה במשחקים לפרקי זמן שונים. מתוך הראיות לא עלתה כל עדות לממצא אובייקטיבי כלשהו או לתלונה כלשהי מצד התובע בכל אותה התקופה.

     

38. ביום 27.5.2001, במסגרת ההכנות לקראת העונה הבאה עבר התובע בהצלחה בדיקת ארגומטריה רוטינית במסגרת מדי-טסט. התובע לא דיווח על כל בעיה והפענוח לא לימד על הימצאות בעיה באותה בדיקה.

     

39. בהמשך סיים התובע בהצלחה גם את מחנה האימונים של טרום עונת המשחקים 2001-2002 ואזי אושר לו על ידי ההתאחדות לשחק כדורגל מקצועני בעונה של 2001-2002.

     

40. ביום 26.1.2002, כשנה לאחר אותה תלונה על חולשה וסחרחרות וכתשעה חודשים לאחר שובו לפעילות ספורטיבית, התמוטט התובע במהלך משחק.

     

41. האירוע אירע בעת משחק בין הקבוצה לבין בית"ר ירושלים שהתרחש באצטדיון טדי.

     

42. מתוך קלטת המשחק נלמד כי בדקה התשיעית למשחק עצר התובע כדור בחזהו, בעט בכדור לעבר השער, עשה מספר צעדים ואזי המצלמה מוסתת לכיוון אחר למשך שניות ארוכות וחוזרת לצלם את התובע כאשר הוא מתמוטט על הדשא והשחקנים מרימים אותו. הוא מספיק לתפוח על כתפו של אחד מהשחקנים וצונח שוב לכר הדשא.

     

43. האירוע לוקח לפחות 28 שניות מן העצירה של הכדור בחזה ועד להתמוטטות הסופית.

     

44. מיד עם ההתמוטטות הוזעק למגרש צוות מד"א שביצע בתובע ניסיונות החייאה לרבות באמצעות מכשיר דפיברילטור.

     

45. התובע הועבר במצב קריטי לבית חולים הדסה עין-כרם ומאז הוא מחוסר הכרה. לאחר אשפוז בבית החולים הועבר התובע לניסיון שיקום בבית לוינשטיין ושוחרר לביתו במצב וגטטיבי ביום 18.11.2002.

     

    המחלוקת שבין הצדדים

     

46. לטענת התובע התרשלו כלפיו רופאי בית חולים איכילוב כאשר נתנו את אישורם כי ישוב לפעילות ספורטיבית. לצד טענתם העיקרית הם מוסיפים טענות נוספות של חוסר הסכמה מדעת וכדו'.

     

47. את טענתם זו הם תומכים בחוות דעתה של פרופ' תרצה פוקס, שהינה מומחית בתחום הקרדיולוגיה עם התמחות בתחום האלקטרופיזיולוגיה, שלדעתה סבל התובע ככל הנראה ממחלת לב מבנית מסוג ARVD ועל כן אסור היה להתיר לו לשוב ולשחק באופן מקצועי.

     

48. הנתבעים טוענים מנגד כי לא נפל כל דופי בהתנהלותם ובהמלצתם שכן לאחר ביצוע מלוא הבדיקות ולאחר השבתת התובע מפעילות ספורטיבית לא הייתה כל אינדיקציה למחלת לב מבנית או דלקתית שתצדיק את המשך השבתתו מפעילות. האירוע שארע לתובע לא היה ניתן למניעה שכן הוא אחד מאותם אירועים פתאומיים ונדירים שידועים כקומוציו קורדיס.

     

49. את טענתם זו הם תומכים בחוות דעתו של פרופ' אברהם כספי, מנהל מכון הלב במרכז הרפואי קפלן.

     

50. הנתבעים טוענים עוד כי ככל שיימצא שהם חבים כלפי התובע, כי אז לצדדים השלישיים כולם ישנה אחריות לשיפוי הנתבעים בשל מחדלים שהצדדים השלישיים אחראים להם.

     

51. הצדדים השלישיים כולם הכחישו אחריות לאירוע ותמכו טענותיהם בחוות דעת מקצועיות של מומחים בתחום הקרדיולוגיה. אלא שבמהלך שמיעת הראיות משכו הצדדים השלישיים את חוות הדעת מטעמם. מכאן שהן אינן מהוות ראיה בתיק.

     

    השאלות הדורשות הכרעה

     

52. לאחר עיון בכתבי הטענות, בעדויות ובחוות הדעת הרפואיות נראה כי השאלות שיש לדון בהן הן אלה:

     

    א.האם האירוע שאירע לתובע עונה להגדרה של קומוציו קורדיס? ככל שתתקבל טענת הנתבעים כי זהו מנגנון הפגיעה בתובע, הרי שהדיון מסתיים שכן כפי שיפורט להלן מדובר באירוע שלא ניתן לחזותו מראש.

    ב.ככל שתדחה הטענה כי מדובר היה בקומוציו קורדיס יהיה מקום לדון בשאלה האם ניתן היה מתוך תוצאות הבדיקות שביצע התובע ללמוד על מחלת לב מבנית מסוג ARVD שיש בה כדי לסכן את התובע ככל שהוא מוסיף לקיים אורח חיים של ספורטאי מקצועי.

    ג.בהקשר זה כמובן תידון השאלה האם היה בהמלצת הנתבעים כדי המלצה רשלנית.

    ד.ככל שתימצא אחריות על הנתבעים יהיה מקום לדון בטענה כי גם מצד צדדי ג' ואף מצד צד ד' (התובע בעצמו) הייתה משום תרומת אשם לקרות האירוע.

    ו.ככל שתמצא אחריות יהיה מקום לדון בשאלת גובה נזקיו של התובע.

     

    האם עסקינן בקומוציו קורדיס

     

53. קומוציו קורדיס מוכר כאירוע פתאומי שבו אדם מקבל חבטה לחזה ואותה חבטה בפרק זמן מוגבל שנע בין 15 ל - 30 שניות יוצרת פגיעה בהולכה החשמלית ולפרפור חדרים ומביאה לדום לב.

     

54. מדובר בתופעה נדירה אך ככל שנוקפות השנים היא מוכרת בעיקר אצל ספורטאים צעירים. על פי מחקרים שהוצגו על ידי המומחים בתיק זה התופעה מוכרת יותר בקרב שחקני כדור כמו בייסבול, כדורגל והוקי אך גם במסגרת ענפי ספורט אחרים כמו קרטה או אגרוף, גלגליות לסוגיהן ואחרים. ראה לעניין זה בין היתר מאמרים של Barry Maron M.D. (להלן: "ד"ר מרון") (מאמרים 20, 21 בקובץ המאמרים של התובעים ומאמרים 2 בחוות דעת מקורית -1 ו – 16 לחוות דעת משלימה בקובץ הנתבעים).

     

55. המומחים כולם, לרבות פרופ' פוקס, מסכימים כי לא ניתן לחזות מראש אירוע של קומוציו קורדיס וכי סיכויי ההישרדות של הנפגעים נמוכים מאד. כולם מסכימים כי התופעה מתרחשת גם בלבבות בריאים מבחינה אנטומית.

     

56. פרופ' פוקס טוענת כי במקרה שבפניי לא ניתן להכיר באירוע של קומוציו קורדיס מאחר וארך זמן מרגע שהתובע קיבל את הכדור לחזה ועד שהתמוטט. זאת בניגוד למוכר באירועים של קומוציו קורדיס שבהם הפגיעה מביאה להתמוטטות מידית.

     

57. היא מסבירה בחוות דעתה כי התובע קיבל חבטה בחזה כ – 30 שניות לפני שהתמוטט והמשיך לרוץ ולבעוט בכדור בעצמה רבה לפני שהתמוטט. צוות מד"א מצא אותו עם לחץ דם ונושם ובסרט של המשחק גם ניתן לראותו בזמן הזה מזיז את רגליו. לטענתה, אדם עם פרפור חדרים לא מסוגל לרוץ ולבעוט כפי שנראה התובע עושה אחרי הפגיעה של הכדור בחזה.

     

58. פרופ' כספי טוען מנגד כי המקרה של התובע תואם אירוע של קומוציו קורדיס. הוא מסביר מדוע אינו מקבל את עמדת פרופ' פוקס בנדון: הוא מתייחס לכך שעל פי הספרות אין צורך בחבטה חזקה כדי שיתרחש אירוע של קומוציו קורדיס. כך גם על פי הספרות ב - 50% מן המקרים אין מדובר בהתמוטטות מידית והוא מפנה למאמרים בהקשר זה.

     

59. עיון במאמרו של Steven Yabek M.d. (להלן: "ד"ר יאבק") מאמר 2 לקובץ המאמרים מטעם הנתבעים, מלמד כי ככל שהתופעה נחקרת עולה כי ישנם מקרים שבהם ההתמוטטות של השחקן לא הייתה מידית אלא ארכה מספר שניות:

     

60. "In commotio cordis, the person who is struck collapses immediately in 50% of instances. In the remaining cases, the individual has a transient period of consciousness during which he performs a brief purposeful activity, movement or behavior (like picking up and throwing a ball, crying befor final collapse."

     

    גם במאמרים נוספים שמובאים על ידי פרופ' כספי מתואר פרק זמן של מספר שניות בודדות שבהן מבצע הנפגע פעולה כלשהי בטרם יתמוטט.

     

61. אלא שכל אותם תיאורים בספרות מדברים על שניות בודדות ופעולה בודדת בטרם ההתמוטטות. נפגע שהספיק לעשות מספר צעדים, או נפגע שהספיק ליפול על ישבנו ולקום, או נפגע שהספיק לגהור ולהתכופף קדימה ואחר כך התמוטט וכו'. הוא הדין בסרט שהציגו הנתבעים על תחרות קרטה ומשחק הוקי, גם שם מדובר בפעולה אחת של השחקן לאחר החבטה ובטרם ההתמוטטות.

     

62. לאחר עיון במאמרים אני מקבלת את עמדתו של פרופ' כספי שאין זה תנאי בלעדיו אין להכרה בקומוציו קורדיס שההתמוטטות תהא מידית.

     

63. יחד עם זאת, גם המאמרים והמקרים אליהם הפנו הנתבעים אינם מתייחסים לפרקי זמן ארוכים של 28-29 שניות מן החבטה ועד להתמוטטות.

     

64. במקרה שבפניי עיון בסרט שמתעד את המשחק מלמד כי 9 דקות לאחר תחילת המשחק נראה התובע רץ לעבר הכדור ומזנק באוויר כדי להדוף אותו בחזהו. לאחר מספר צעדים שאורכים כשתי שניות הוא משחרר את הכדור ובועט אותו לעבר השער וסה"כ כשלוש שניות למן ההדיפה של הכדור בחזהו. לאחר מכן ישנו פרק זמן של 21 שניות שבו המצלמה לא עוקבת אחרי התובע והוא לא נראה בסרט. כעבור 21 שניות המצלמה שבה לתובע ונראית התרחשות לפיה מישהו מנסה לסמן בידיו ואזי נראה התובע כשמסביבו שחקנים והוא שרוע על הדשא. השחקנים מסייעים לו לקום והוא נעמד ואף מספיק להחליף מספר מילים ולתת תפיחה קלה על כתפו של אחד מהשחקנים ומתמוטט. הזמן שממועד הדיפת הכדור בחזה ועד להתמוטטות עומד על לפחות 28 שניות.

     

65. גם בסרט שמציג משחק הוקי וגם בסרט שמציג משחק קרטה, שהציגו הנתבעים, ההתמוטטות אמנם אינה מתרחשת מיד אבל משך הזמן שבין החבטה להתמוטטות לא אורך יותר ממספר שניות בודדות.

     

66. פרופ' כספי מבקש בחקירה הנגדית להעלות אפשרות שמאחר והמצלמה לא עקבה אחרי התובע כל משך הזמן שמהחבטה ועד ההתמוטטות, ייתכן שההתמוטטות ארעה בטרם שבה המצלמה אל התובע ובחלוף 18 שניות בלבד. אין בידי לקבל סברה זו שאינה מתיישבת עם המשכו של הסרט עצמו שבו התובע נראה מגיב גם אחרי שנעזר בשחקנים כדי לקום וזאת לאחר שהמצלמה כבר חזרה לתעד אותו.

     

    פרופ' כספי מציין בחקירתו הנגדית כי בעיטת התובע את הכדור לאחר עצירתו בחזהו הייתה בעיטה סבירה ולא "דרדלה", כהגדרתו. כלומר באותו הזמן התובע עוד הפגין כוח רגיל.

     

67. משבאתי למסקנה זו אין לי צורך להידרש למחלוקת משנית נוספת שבין המומחים והנוגעת לשאלה אם כאשר הגיעו ראשוני הגורמים המטפלים מטעם הקבוצה אל התובע, אכן נמדדו דופק ונשימות או שמא מה שנמדד לא היה נשימות ספונטניות של ממש אלא נשימות מוות ודופק של הבודק ולא של התובע (ראה התייחסות פרופ' כספי בחקירתו לעמדת פרופ' פוקס בעניין זה בעמ' 123-124 לפרוטוקול).

     

68. לסיכומה של נקודה זו אני קובעת כי הנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת, על פי הספרות המקצועית ובהסתמך על הראיות שהוצגו, שאכן עסקינן דווקא בקומוציו קורדיס ולא בסיבה אחרת להופעת פרפור החדרים אצל התובע.

     

    האם הוכחה עמדת התובע כי האירוע נגרם בשל מחלה מבנית מסוג ARVD 

     

    עמדת פרופ' תרצה פוקס:

     

69. פרופ' פוקס טוענת כי אותם ממצאים שנמצאו בבדיקות שביצע התובע בעת תקופת הבירור החשידו למחלה מבנית מסוג ARVD.

     

70. על פי חוות דעתה קיימת סבירות גבוהה שהתובע סבל מאותה מחלה מלידה של שריר החדר הימני בלב.

     

71. פרופ' פוקס מסבירה בחוות הדעת כי במחלה זו השריר של הקיר החופשי של חדר ימין הופך בהדרגה לתאים שומניים ותאי צלקת ותאים אלו, כאשר מתערבבים עם תאי השריר, יוצרים מצע להיווצרות של הפרעות קצב. גם החדר השמאלי יכול להיות מעורב במחלה אך במידה פחותה.

     

    המחלה גורמת להפרעות קצב חדריות ויש פעמים שמוות פתאומי הוא הסימן הראשון למחלה.

     

72. המחלה פוגעת בעיקר בגברים צעירים והיא באה לידי ביטוי בתמונת א.ק.ג טיפוסית שבה נמצא היפוך של גלי T לפחות בחיבורים 2V 1V. אצל צעירים בריאים גל ה – T ב – 1V צריך להיות חיובי. בעת קיומה של המחלה נמצא הארכה של ה – QRS מעל 110 מילישניות בחיבורים של 1V 2V או 3V.

     

    ב -5%-30% מן החולים מופיע גל אפסילון שהוא גל קטן מאד לאחר ה – QRS בחיבור 1V.

     

73. ניתן לאבחן מחלה זו על ידי ביצוע בדיקת MRI של הלב וכן על ידי בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית, שהיא בדיקה פולשנית פשוטה שמבוצעת בחדר צינטורים על ידי מומחים להפרעות קצב . היא מפנה למאמר מס' 14 למאמרי תובעים בעניין זה.

     

74. סיפור משפחתי של מחלה זו קיים רק ב – 30% מן המקרים ומכאן שעצם העובדה שאצל התובע לא היה ידוע על סיפור משפחתי לא היה כדי לשלול לחלוטין את הצורך לחשוד באפשרות קיומה של המחלה.

     

75. עוד היא מציינת כי ידוע שבעיות בחדר הימני קשות לאבחון ועל כן המפתח לאבחנה הוא לחשוד בקיומה.

     

76. היא מוסיפה וטוענת בחוות דעתה כי ידוע שחולים במחלה זו נוטים יותר ללקות בדלקת של שריר הלב (מיוקרדיטיס) הגם שבמקרה של התובע אין שום הוכחה שהוא אכן סבל ממחלה זו.

     

77. במקרה של התובע היא מצאה כי תוצאות הא.ק.ג. שביצע התובע ב – במסגרת בדיקת הארגומטריה ב – 24.12.00 לא היה תקינות שכן נמצא קצב סינוס עם ציר ימני של 120 מעלות, יש כמעט QS ב – 1L וב – AVL, יש R גבוה ב – AVR וגלי ה – R בחיבורי החזה נעלמו כמעט לחלוטין. זאת אומרת שהציר נעשה עוד יותר ימני וזו לטעמה תופעה חריגה במאמץ.

     

78. בהמשך אותו יום ביצע התובע הולטר שמתוך תדפיסו עולה כי היו 227 זוגות חדריות ו – 5 מאורעות של פעימות חדריות רצופות כשהארוך ביותר היה של 26 פעימות, ממצא שלא קיבל לטענת פרופ' פוקס שום התייחסות. גם אם אצל ספורטאים תתכן כמות מסוימת של פעימות חדריות מוקדמות, הרי שממצא של 26 פעימות רצופות נחשב ממצא לא תקין (מפנה ל – Bethesda Guidelines שמדברים על 8-10 פעימות רצופות בעלות מבנה אחיד ובמהירות של פחות מ – 150 לדקה). אצל התובע נמצא מבנה הפרעת קצב לא אחיד ובמהירות של מעל 200 לדקה.

     

79. ישנה תשובת הולטר נוספת שנעשה ב – 21.3.2001 שבה נצפו פעימות חדריות מוקדמות משני מוקדים בכמות של 100 לשעה וכן זוגות של פעימות.

     

80. גם כשחזר לבדיקה לאחר ההשבתה דבר לא השתנה לבד מעובי שריר הלב השמאלי. ביום 24.4.2001 בוצע א.ק.ג נוסף שפוענח כתקין אך לטעמה הוא פתולוגי מאד והיה צריך להדליק נורה אדומה אצל הבודקים (מאמר 3 למאמרי תובע שהוא גם מאמר 11 למאמרי נתבעים).

     

81. מאחר ועדיין היו הפרעות קצב בתום המאמץ היה מקום לחפש בעיה בצד הימני של הלב.

     

82. בשלב זה לטעמה היה מקום לביצוע בדיקת MRI של הלב וכן בדיקה אלקטרו-פיסיולוגית.

     

83. כאמור לאור הנתונים כפי שפוענחו על ידה, הגיעה פרופ' פוקס למסקנה כי התובע סבל מ – ARVD.

     

    עמדת פרופ' אברהם כספי

     

84. פרופ' כספי אינו חולק על העובדה כי בבדיקה ראשונה נמצאה התעבות של דפנות החדר השמאלי של הלב אלא מפנה לכך שההתעבות ירדה וחזרה לממדי עובי תקינים לאחר תקופה של השבתה של התובע מפעילות ספורטיבית. מכאן שממצא זה מלמד על היות התובע ספורטאי ואינו מלמד על ממצא של מחלה מבנית.

     

85. פרופ' כספי אף אינו חולק כי אצל התובע נמצאה שכיחות גבוהה של פעימות חדריות מוקדמות, אלא שהוא מפנה לכך שהן נמצאו במנוחה וחלפו במאמץ, ממצא שלבדו לא מלמד על פתולוגיה.

     

86. בבואו לדון במשמעות הממצא של הפרעות קצב חדריות אצל ספורטאים הוא מפנה לספרות הרפואית בתחום שמסתמכת על מחקרם של - Pelliccia מאיטליה ושל – Maron מארה"ב (מאמר מס' 11 לקובץ המאמרים מטעם הנתבעים).

     

    על פי מסקנת החוקרים באותו מאמר הפרעות קצב חדריות שכיחות אצל ספורטאים. בהעדר מומים מבניים של הלב, הפעימות המוקדמות החדריות אינן בעלות משמעות קלינית ואינן מחייבות הפסקת פעילות ספורטיבית.

     

    פרופ' כספי מוסיף כי המלצה זו מופיעה גם במסמך ההסכמה של האגוד האמריקאי לקצוב ואלקטרו-פיזיולוגיה (NASPE ) שבו נכחו מומחים בעלי שם עולמי בתחום האלקטרו-פיזיולוגיה ובתחום הקרדיומיופטיות ורפואת הספורט (מאמר 5 למאמרי נתבעים).

     

87. בבואו לבחון את המקרה של התובע הוא מציין כי אצל התובע נרשמו פעימות חדריות מוקדמות במנוחה אך הוא היה אסימפטומטי והן נעלמו בעת מאמץ.

     

88. פרופ' כספי אינו מקבל את עמדתה של פרופ' פוקס כי תרשים הא.ק.ג. היה פתולוגי:

     

    א.הא.ק.ג. אמנם הראה ציר QRS ימני אך אין מדובר בממצא פתולוגי שכן לתובע מבנה גוף רזה וידוע שציר ימני הינו שכיח אצל גברים רזים וזאת בשל העובדה שאצלם הלב עומד בבית החזה בצורה יותר אנכית (מאמר 12 למאמרי הנתבעים).

     

    ב. רוחב ה – QRS ב – 2V-1V שווה 120 מילישניות אך זהו חלק אינטגרלי מהפרעת הולכה מטיפוס חסם בצרור ההולכה הימני ( ה – RBBB ) שהינו ממצא שכיח אצל ספורטאים וגם באוכלוסייה הבריאה בכללה (מאמר 11 ו – 13 למאמרי הנתבעים ).

     

    ג. התיאור של גלי T הפוכים ב – 3V-1V בא.ק.ג. אינו מקובל עליו שכן באותו א.ק.ג. מיום 24.4.2001, וגם בבדיקות נוספות של התובע, מצוי ממצא של גלי T הפוכים ב – 1V-2V אך לא ב – 3V. היפוך של גלי T ב – 1V-2V הינו ממצא נפוץ באנשים בריאים ובספורטאים.

     

    יתרה מכך, גם אם היה מסכים עם פרופ' פוקס על הממצא של גלי T גם ב – 3V, גם אז לא הייתה לכך משמעות אבחנתית שכן הפרעת הולכה מסוג RBBB יכולה לגרום לגלי T הפוכים בקיר הקדמי ולכן היא תחשב קריטריון אבחנתי רק בהעדר תבנית של RBBB בא.ק.ג. (מפנה לנייר עמדה מאמר 14 למאמרי נתבעים). מאחר ואצל התובע נצפתה תבנית RBBB הרי שאין להיפוך גלי ה – T ערך אבחנתי.

     

    ד. הטענה כי לתובע הייתה תגובה מאד חריגה למאמץ בא.ק.ג. שהתבטאה בהיעלמות גלי R בחיבורי החזה וצמיחה של גל R ב – AVR, שמשמעותה שהציר החשמלי נהיה יותר ימני במאמץ, לא נתמכה בשום ספרות מקצועית. השינויים האלה אינם מצויים ברשימת הקריטריונים לאבחנה של ARVD.

     

    כך גם לא ניתן להתעלם מן העובדה שלתובע היו פחות הפרעות קצב במאמץ מאשר במנוחה וזאת בניגוד למצב האופייני בחולי ARVD (מאמר 15 למאמרי נתבעים).

     

    ה. ההסתמכות על תוצאות בדיקת ההולטר מיום 24.12.2000 אינה נכונה שכן פרופ' פוקס מודה שלא ראתה את תרשימי ההולטר עצמם אלא היא נסמכת על התיאור האוטומטי המודפס שיש בו טעות אבחונית של המערכת. ממצא זה של 26 פעימות חדריות רצופות לא נמצא על ידי ד"ר ויסקין ואם היה נמצא היה זוכה לביטוי.

     

    אמנם אצל התובע נמצאו פעימות חדריות מרובות כולל זוגות ואף פעם אחת שלישיה, אך יש לזכור שאצל ספורטאים מופיעות הפרעות קצב ב – 40% מהם. בעניין זה הוא מפנה לדבריו של פרופ' מרון (מאמר 16 למאמרי הנתבעים) אשר על פיהם הפרעות קצב חדריות שכיחות כל כך בספורטאים עד כי יש להחשיבן כחלק מובנה מליבו של ספורטאי.

     

    ו. גל האפסילון שמצאה פרופ' פוקס אינו אפסילון אלא ארטיפקט שנובע מכך שמדובר בצילום שחור-לבן של נייר משובץ להבדיל ממקור של הבדיקה שמופיע בצבע אדום. ההסתמכות על הצילום בשחור-לבן אינה יכולה ללמד על קיומו של גל אפסילון. מכל מקום לא הובא הנתון של מידת ההגדלה של המקטע שביצעה פרופ' פוקס כדי שניתן יהיה לבחון אם אין מדובר בקווי רקע "כל מיני קשקושים" כהגדרתו של פרופ' כספי.

     

89. פרופ' כספי מתייחס גם לטענתה של פרופ' פוקס, כי מאחר וקל להחמיץ אבחנה של ARVD היה מקום לשוב ולבחון את בדיקת האקו, ומפנה למומחים שפענחו את בדיקות האקו שעשה התובע כמו פרופ' קרן מתל השומר שהוא מומחה מוביל בתחום האקו-קרדיוגרפיה שלא מצא כל עדות ל – ARVD בבדיקה.

     

90. פרופ' כספי גם שולל את טענת פרופ' פוקס כי היה מקום לבצע בדיקת MRI לצורך אבחון האם מדובר במחלה מסוג – ARVD. לטעמו אין מדובר בבדיקה אמינה לאבחון ARVD. הוא מפנה למאמרו של Frank Marcus שהינו אחד משני החוקרים שתיארו לראשונה את מחלת ה – ARVD וכן למחקר נוסף שנעשה בבי"ח ג'ון הופקינס בבלטימור שנחשב לאחד מהמרכזים המובילים בעולם בתחום מחלה זו, שקובעים כי ישנן אבחנות שגויות רבות בעקבות בדיקות MRI (מאמרים 17 ו – 18 למאמרי נתבעים).

     

91. לאור כל אלה סבור פרופ' כספי כי לא הוכח כלל שהתובע סבל ממחלה מבנית ואף לא הייתה בדיקה שהיה מקום לבצעה כדי להוסיף ולבחון חשש למחלה עלומה אפשרית, בוודאי שלא היה מקום לביצוע בדיקות פולשניות שסיכון בצידן.

     

    דיון

     

92. בטרם דיון לגופן של טענות וממצאים יש לציין כי הגם שלא ראיתי לצטט מן המאמרים הרפואיים הרי שעברתי על כולם ובחנתי את ההפניות אליהם במסגרת חוות הדעתוראיתי להפנות כאן לעיקריים שבהם.

     

93. לאחר שעברתי על חוות הדעת ועל חקירת המומחים בפניי אני סבורה כי התובע כשל בהוכחת טענתו כי הוא סבל ממחלה מבנית של החדר הימני בליבו, היינו מ – ARVD. זאת ממספר טעמים שיפורטו להלן:

     

94. ראשית, נטל הראיה להוכיח את הטענה כי התובע סבל מ – ARVD מונח על כתפיו של התובע. המומחית מטעמו ראתה לציין בחוות דעתה עוד בשנת 2006 כי בדיקה טובה לאבחון המחלה היא בדיקת MRI. חרף קביעתה זו לא מצאה לאורך כל השנים להפנות את התובע לביצוע בדיקה זו שהייתה לשיטתה מוכיחה מעל לכל ספק את קיומה של המחלה.

     

    בכך יש משום הימנעות מהצגת ראיה. חזקה על התובע שאם היה סבור באמת ובתמים כי ראיה זו תוכיח את עמדתו, לא היה חוסך אותה מבית המשפט. זאת גם על רקע האווירה שעלתה במהלך ניהול ההליך בין המומחים בכל הנוגע לשיעור מקצועיותם.

     

95. שנית, הממצא של עיבוי המחיצה (הספטום) בין החדרים שנצפה בתחילת הבדיקות חזר לערכים נורמליים לאחר שהתובע הפסיק פעילות ספורטיבית. גם פרופ' פוקס הסכימה כי הממצא חלף בבדיקות אקו חוזרות (ראה עדותה בעמ' 67 לפרוטוקול). עובדה זו מלמדת כי העיבוי לא הצביע על ממצא פתולוגי כלשהו אלא על "לב של אתלט" והוא פועל יוצא של המאמץ הגופני השכיח שהוא מבצע.

     

    מכאן שממצא זה שנצפה תחילה לא החשיד בהמשך לכל מחלה מבנית.

     

96. שלישית, גם הפעימות המוקדמות שנמצאו בארגומטריה מ – 24.12.00 ואשר פרופ' פוקס ציינה שהן נראות עם מבנה של CLBBB (עמ' 3 לחות דעתה), הן ממצא שנמצא גם אצל אנשים בריאים וגם אצל ספורטאים. פרופ' פוקס העידה כי הפרעות קצב מסוג זה יכולות להימצא אצל אנשים בריאים ויכולות לרמז על מחלה בחדר הימני והספרות הרפואית מתחבטת איך להבדיל ביניהן (ראה עדותה בעמ' 68 לפרוטוקול).

     

97. רביעית, גם באשר לממצא של קצב סינוס עם ציר ימני של 120 מעלות שנמצא בא.ק.ג. עובר לתחילת בדיקת המאמץ, הסכימה פרופ' פוקס כי הוא יכול להיות אופייני לצעירים רזים (ראה עדותה בעמ' 68 לפרוטוקול וכן לעמ' 333 ב – Hurst's THE HEART מהדורה שמינית, מאמר 12 למאמרי נתבעים).

     

    משמע בממצא זה אין כדי להצביע על קיומה של מחלה מבנית.

     

98. חמישית, גם הניסיון של פרופ' פוקס ללמוד מגלי ה – T ההפוכים על מחלה מבנית לא הוכח במקרה שבפניי. על פי הספרות הרפואית שהוצגה ממצא של גלי T הפוכים בבדיקת א.ק.ג. אינו בעל משמעות כאשר לנבדק יש RBBB (חסם בציר ההולכה הימני ), ממצא שכיח אצל ספורטאים. לעניין זה הפנה פרופ' כספי למאמר של – Jeffrey Wu ואח' The athlete's electrocardiogram (מאמר 13 למאמרי נתבעים). באותו מאמר מצביעים הכותבים על כי קיימת שונות בין תמונת א.ק.ג. אצל האדם הממוצע למול א.ק.ג. אצל ספורטאים שכן אצלם נתקלים פעמים רבות בתמונת א.ק.ג. שאינה תקינה לכאורה אבל אותה "abnormality " אינה פתולוגית אלא נובעת מהפיסיולוגיה הלבבית של האתלט (ראו עמ' 78 ו – 85 למאמר). לכן ממצא כזה לבדו בא.ק.ג. אין בו די כדי לקבוע אבחנה של מחלה מבנית אלא לכל היותר להוסיף ולבדוק. זו גם הייתה עמדת פרופ' פוקס בחקירתה בעמ' 70 לפרוטוקול.

     

    ראו גם האמור במאמרו שלAntonio Pelliccia , Clinical Significance of Abnormal Electrocardiographic Patterns in Trained Athletes (מאמר 11 למאמרי הנתבעים בעמ' 283), המאמר אליו הפנתה פרופ' פוקס בחוות דעתה.

     

    כן ראו האמור במאמרו של Carol Gemayel, Arrhythmogenic Right Ventricular Cardiomyopathy (מאמר 15 למאמרי הנתבעים בעמ' 1776 שם מציינים הכותבים כי ממצא של גלי T הפוכים במקביל להימצאות RBBB (מלא או חלקי) אינו יכול לבדו להיחשב לממצא מחשיד למחלה מבנית מאחר וממצא זה מצוי לעיתים לא נדירות בקרב אוכלוסייה בריאה.

    מכאן שגם ממצא זה אינו מהווה אינדיקציה למחלה מבנית.

     

99. פרופ' פוקס מסכימה בחקירתה כי ממצא של RBBB מלא או חלקי יכול להופיע גם אצל בריאים ומציינת שזהו הקושי. כך גם ממצא זה הינו חלק ממכלול של ממצאים שצריכים להתקיים לצורך ביסוס האבחנה (ראה עדותה בעמ' 70 לפרוטוקול).

     

    אצל התובע נמצא RBBB וגם אם פרופ' פוקס ראתה לטעון בחקירתה כי מדובר אולי בממצא חלקי – אין בכך כדי לאיין את העמדה הרפואית שעולה מתוך המאמרים שבהימצאותו של אותו ממצא אין משמעות להיפוך גלי T.

     

    למול המאמרים שהוצגו על ידי הנתבעים לא הוצג כל מאמר מטעם התובע שיסתור את האמור בהם.

     

100. שישית, גם פרופ' פוקס הסכימה בחקירתה כי בדיקה אבחנתית יותר ל – ARVD היא בדיקת האקו ובה לא נמצאה אצל התובע הרחבה של החדר הימני. (ראה עדותה בעמ' 71 לפרוטוקול).

      

101. שביעית, פרופ' פוקס אמנם מוסיפה ומציינת כי לעיתים המחלה יכולה לבוא לידי ביטוי ראשוני במוות פתאומי ללא כל נורות אזהרה ואף בדיקת האקו לא תצביע על קיומה (ראה עדותה בעמ' 71 לפרוטוקול). אלא שדווקא אמירה זו תומכת בעמדת הנתבעים כי לא ניתן היה במקרה של התובע לקבוע כי הוא סובל ממחלה מבנית כאשר ממצאי בדיקת האקו לא הצביעו על ממצא מחשיד ל – ARVD.

      

102. שמינית, במאמר של Domenico Corrado ואח', Arrhythmogenic Right Ventricular Dysplasia/Cardiomyopathy Need for an Internathinal Registry (מאמר 14 למאמרי הנתבעים מובאים 6 קריטריונים לאבחנה של – ARVD. חלקם של הקריטריונים הוגדרו כמג'וריים וחלקם כמינוריים, תלוי בממצא.

      

103. קריטריון זה הוא קריטריון מינורי ועל כן לא יכול לבסס אבחנה של ARVD, בהתאם לספרות המקצועית.

      

     באשר לשאר הקריטריונים הרי שאין חולק שאצל התובע לא קיים סיפור משפחתי וכי היפוך גלי ה – T היו בליווי מורפולוגיה של RBBB שכפי שצוין לעיל מסבירה את הממצא של היפוך גלי ה – T ומלמדת שהוא לא פתולוגי.

      

     קריטריון נוסף שהמומחים היו חלוקים לגביו נגע לגל האפסילון שמצביע על שינויים בהולכה החשמלית (לשיטת פרופ' פוקס QRS מעל 110 מילישניות ב – 1V-3V). פרופ' פוקס הגדילה מאד את מקטע הבדיקה בהולטר ומצאה לשיטתה גלי אפסילון ואילו פרופ' כספי ופרופ' גליקסון לא מצאו אותו ומכל מקום טענו כי לא בוחנים איך נראים גלי T בהולטר אלא בא.ק.ג.

      

     לאחר שעברתי על החקירות של שני המומחים ועל יתרת העדויות, אני סבורה כי קיומו של קריטריון זה לא הוכח. עובדה היא שמיד כאשר נשאלה פרופ' פוקס בנושא גל האפסילון מיהרה להצהיר שלא ראתה להביאו בחשבון בעת גיבוש מסקנותיה (ראה עדותה בעמ' 78 לפרוטוקול).

      

104. תשיעית, בחקירתה של פרופ' פוקס עלה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה לא היה ידוע כי פעימות במרווח קצר בלי עבר קרדיולוגי הן מסוכנות. הדבר מצוי רק בספרות עדכנית יותר (ראה עדותה בעמ' 73 לפרוטוקול).

      

105. עשירית, חרף ניסיונותיה של פרופ' פוקס לגמד מן הממצא שנמצא אצל התובע ולפיו הפרעות הקצב ירדו בזמן מאמץ, הרי שעל פי הספרות הרפואית - זו תופעה מוכרת אצל ספורטאים וגם אם היא מחייבת התייחסות היא אינה משמשת אינדיקציה לקיומה של מחלה מבנית אצל התובע.

      

106. מכל המקובץ עולה כי אותם סימנים שביקשה פרופ' פוקס ללמוד מהם על קיומה של מחלה מבנית מסוג ARVD לא הוכחו בפניי ככאלו שהתקיימו בתובע במסגרת הבדיקות שביצע לבקשת הגורמים המטפלים.

      

107. המסקנה העולה מתוך דבריי אלה היא שלא מצאתי כי התובע הוכיח בהתאם למאזן ההסתברויות כי הוא סבל ממחלה מבנית שניתן היה לזהות את קיומה במועדים הרלוונטיים לתביעה ואף לא השתכנעתי ברמת ההוכחה הדרושה כי פגיעתו של התובע עונה לקריטריונים של קומוציו קורדיס.

      

     האם הייתה התרשלות בהתנהלות הרופאים בבי"ח איכילוב

      

108. לצד דבריי שלעיל יש לבחון האם התנהלות הנתבעים עולה כדי התרשלות. שכן גם מקום שאין בידינו עובדה מוכחת באשר לסיבת ההתמוטטות של התובע במגרש, עשויות היו להיות מחלות נוספות שיביאו לאירוע טרגי זה.

      

109. מתוך הראיות עלה כי הגם שפרופ' ויסקין לא ראה מקום למנוע מהתובע לשוב לשחק עוד ב – 31.12.2000, הרי שבסופו של יום התקבלה המלצה על ידי פרופ' גליקסון, פרופ' אלדר וד"ר דיאמנט להורות על השבתת התובע מפעילות ספורטיבית לצורך מעקב אחריו וביצוע בדיקות נוספות בטרם תתקבל החלטתם באשר למצבו.

      

110. בעקבות אותה המלצה נערכו לתובע בדיקות בתוך תקופת ההשבתה ובסיומה ובסופה הגיעו אותם מומחים לידי מסקנה כי אין מקום להמשיך ולמנוע מהתובע לשוב לעיסוקו בספורט.

      

111. מכאן שגם יבקש התובע לטעון כי המלצתו הראשונה של פרופ' ויסקין הייתה נמהרת משהו, הרי שהתנהלותם הזהירה והאחראית של רופאי הקבוצה והאגודה ובהמשך המלצת פרופ' גליקסון, פרופ' אדלר וד"ר דיאמנט הביאו לכך שלא ניתן לטעון לקשר סיבתי בין המלצת פרופ' ויסקין לאירוע נשוא התביעה שכן לא פעלו על פיה.

      

112. במהלך חקירת העדים מטעם הנתבעים הקשיתי עליהם את החשש כי הם התקשו לעמוד בלחצים של התובע לחזור ולשחק, כאשר החלטה אחרת הייתה מביאה לסיום הקריירה שלו כשחקן. בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להכיר בפעולה נמהרת מצד הגורמים המטפלים. התרשמתי מאד מעדותו של ד"ר דיאמנט שפירט את הלבטים בהם מצוי רופא בסיטואציות מסוג אלו, בדרכו לגיבוש החלטה מה להורות למטופל.

      

113. כך גם לא מצאתי כי הייתה התרשלות מצידם באופן הטיפול בתובע ובהחלטתם לאפשר לו לשוב לשחק תחת אותן הנחיות לשיבה הדרגתית ותוך פיקוח של רופא הקבוצה ואבהיר דבריי להלן.

      

114. לשיטת פרופ' פוקס הממצאים שעלו מן הבדיקות שערכו לתובע העלו חשד לקיומה של אחת מן המחלות: מיוקרדיטיס; מחלת לב מבנית מסוג ARVD; קרדיומיופטיה היפרטרופית; מום מולד בעורקים הכליליים Anomalous origin of coronary arteries.

      

115. בכל הנוגע לאפשרות קיומה של מיוקרדיטיס, היינו דלקת של שריר הלב - קבעה פרופ' פוקס בחוות דעתה כי היה מקום לביצוע בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית או בדיקת MRI שהיו עוזרות באיתור פתולוגיה בשריר הלב. האפשרות לקיומה של מחלה זו עלה בשל מחלת החום ממנה סבל התובע עובר לתלונתו במהלך משחק על חולשה וסחרחורת.

      

116. מתוך העדויות עלה כי לתובע הייתה מחלת חום שחלפה וכי לאחר אותו אירוע במשחק שבו חש חולשה וסחרחורת, לא שב לשום מיחוש שיכול היה להצביע על קיומה של דלקת בשריר הלב.

      

117. גם פרופ' פוקס מסכימה כי מיוקרדיטיס יכולה לבוא באופן זמני ולחלוף. אך מקום שקיימת מיוקרדיטיס חריפה ומבקשים לדעת אם הפכה לכרונית, ניתן לבחון זאת רק באמצעות בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית או בדיקת MRI.

      

     יחד עם זאת מסכימה פרופ' פוקס כי באותה התקופה לא היה נהוג לערוך בדיקות MRI לבבי.

      

118. בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית היא בדיקה פולשנית של הכנסת קטטר ללב ויש בה סיכון. מקובלת עלי עמדת פרופ' כספי בעניין זה שמקום שקם חשש למיוקרדיטיס יש ראשית ליתן הוראה למנוחה, אצל ספורטאים מנוחה ארוכה יותר, ואזי לשוב ולבדוק את המצב.

      

119. התובע הושבת בשל אותו חשש שעלה אצל הרופאים למשך 3 חודשים כאשר במהלכם לא התלונן על כל מיחוש ולאחריהם נמצא כי לבד מפעימות חדריות מוקדמות לא אותר כל ממצא פתולוגי אחר.

      

120. כך גם לא ניתן להתעלם מן העובדה שההתמוטטות של התובע באה למעלה משנה לאחר אותה מחלת חום, כאשר התובע כבר שב לאימונים ובסופה של התקופה גם למשחקים ולא הייתה עדות למחלה זו.

      

121. איני סבורה כי סביר היה לסכן את התובע בביצוע בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית כדי לשלול את החשש בהעדר כל ממצא אחר. יתרה מכך אם מדובר היה במיוקרדיטיס בעת אותה מחלת חום, הרי שעל מנת שהיא תהיה הגורם להתמוטטות התובע עליה להפוך לכרונית. ככל שכך המצב לא ברור מדוע לא ביצעה פרופ' פוקס בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית בתובע מיד לאחר שהתבקשה ליתן חוות דעת.

      

122. באשר לביצוע ביופסיה, הגם שהדבר הובא על ידי פרופ' פוקס בחות דעתה, היא מסכימה כי בדיקה זו לא הייתה צריכה להיעשות בתובע לצורך ביסוס האבחנה שכן גם אם הייתה יוצאת תקינה לא היה בתוצאה כדי לשלול קיומה של מיוקרדיטיס (ראה דבריה בעמ' 8 לחוות דעתה).

      

123. לסיכומה של נקודה זו ראיתי לקבוע כי לאור הנתון של מחלת חום שלאחריה חש התובע חולשה וסחרחורת בעת אימון, היה על הרופאים לשקול את החשש לקיומה של מיוקרדיטיס אך לא היה מקום לנקוט בפעולות פולשניות שסיכון בצידן. התובע הושבת מכל פעילות ספורטיבית מאומצת ושב על כל הבדיקות. הוא לא דיווח על כל ממצא קליני של חולשה סחרחורת וכו' ועל כן לא היה מקום לכל בדיקה נוספת בהקשר זה (נכון לעת ההיא בה לא היה נהוג לבצע בדיקת MRI).

      

124. באשר לאפשרות של קיומה של מחלת לב מבנית – כאמור מצאתי לקבוע כי לא הוכח בפניי שהתובע סובל - ARVD, אלא שבכך אין די שכן זו אינה המחלה המבנית היחידה שיכול והיה צריך לבחון את הסיכון לקיומה אצל התובע.

      

125. המומחים כולם מסכימים שממצא של עיבוי הספטום מעלה חשד למחלה מבנית מסוג קרדיומיופטיה היפרטרופית HCM)). עוד מסכימים כל המומחים כי אצל ספורטאים קיומו של ממצא זה (עיבוי של הספטום) הוא ממצא שכיח שנעלם בעת השבתה מפעילות. ככל שעובי המחיצה חוזר לערכים נורמליים - כי אז יש לראות בממצא זה עדות ללב של ספורטאי ולא ממצא פתולוגי.

      

126. במקרה שבפניי מצאו הגורמים המטפלים בתחילה עדות להתעבות המחיצה ועל כן הורו על השבתתו של התובע מפעילות. מכאן שהם היו ערים לסיכון שבממצא זה וביקשו לבחון אותו.

      

127. בחלוף 3 חודשי השבתה שבו וערכו לתובע בדיקות ולא מצאו בהן עדות להתעבות של הספטום שחזר לעובי רגיל ולא הייתה עדות לקרדיומיופטיה היפרטרופית. מכאן שגם החשש ממחלה זו נבדק ונשלל לאור תוצאות הבדיקות.

      

128. בכל הנוגע לאפשרות למום מולד בעורקים -מסכימה גם פרופ' פוקס כי תוצאה תקינה של מיפוי הלב שנעשה לתובע שוללת אבחנה זו במידה מסוימת וכי על מנת לשלול אותה לחלוטין היה מקום לעשות לתובע צינתור כלילי (ראה עמ' 8 לחוות הדעת). אין חולק כי מדובר בפעולה פולשנית שסיכונים בצידה. מקום שעסקינן בתובע צעיר, אסימפטומטי ועם בדיקת מיפוי לב תקינה – נראה שגם פרופ' פוקס מסכימה כי לא היה מקום לנקוט בפרוצדורה של צינתור.

      

129. כל שמצאו הגורמים המטפלים בבדיקות החוזרות הוא ממצא של פעימות חדריות מוקדמות (VPCS ).

      

130. באשר להימצאותן של הפרעות קצב נערך כאן דיון מפורט, האם אלו לכשעצמן ובכל מקרה מצביעות על בעיה לבבית הדורשת טיפול או שהן יכולות להיות מוסברות גם בעיסוקו של הנבדק לצד מורפולוגיה מסוימת (RBBB ) או סטטיסטית באחוז מסוים מן האוכלוסייה הבריאה.

     פרופ' כספי ציין בעדותו, ועדותו זו נתמכת בספרות הרפואית שהוצגה, כי בין הספורטאים הצעירים 40% מהם סובלים מהפרעות קצב של פעימות חדריות מוקדמות. על המערכת הרפואית לנסות לבחון שאין עדות למום מבני שמתבטא באותן פעימות חדריות מוקדמות, אך לא ניתן לדרוש הבטחה כי אין כל סיכון אצל אותו ספורטאי אם ימשיך בפעילות ספורטיבית מאומצת (ראה דבריו בעמ' 127 לפרוטוקול).

      

131. כאמור מתוך עיון בספרות שהציגו הצדדים נמצאתי למדה שאכן הפרעות קצב חדריות הן ממצא שלבדו אינו מקים קונטראינדיקציה לכל פעילות ספורטיבית.

      

132. במצב דברים זה נותר לבחון האם היה על הנתבעים להורות לתובע להפסיק כל פעילות ספורטיבית ובעצם לקפד את הקריירה שלו שרק החלה.

      

133. הרפואה אינה מדע מדויק והחלטות הרופאים ניתנות על בסיס הידע הקיים בידיהם בזמן נתון. כך גם לא ניתן להשבית אנשים מפעילות כאשר החשש הוא עלום ואינו מבוסס. שאם תאמר אחרת אתה עלול יצור רפואה מתגוננת שנזקיה בצידה.

      

134. ההמלצה לאפשר לתובע לשוב לספורט תחרותי לוותה בהמלצה לעשות כן בהדרגה ותוך מעקב אחר התובע. כלומר ננקטו צעדי זהירות שאיפשרו מעקב נוסף אחר התובע עובר לשובו לפעילות מלאה רגילה.

      

     ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי הבהירו בעדותם כיצד שב התובע לפעילות באופן הדרגתי והתרשמתי מעדותם שהם נהגו באחריות הן בתחילת האירועים נשוא התביעה והן בהמשכם.

      

135. אשר על כן מצאתי לקבוע כי על פי הידע שהיה קיים במועדים הרלוונטיים למקרה והבדיקות שהיו נהוגות אז, נקטו פרופ' גליקסון, פרופ' אלדר וד"ר דיאמנט את כל הפעולות הנחוצות לשם גיבוש דעה מקצועית ולא ניתן לומר שהייתה התרשלות בהתנהלותם.

      

136. בסופו של דיון ראיתי להתייחס לאמירות מטעם שני הצדדים שכוונו למומחים השונים שנחקרו בתיק זה, באשר לדעות שהביעו בסמוך לאירוע נשוא התביעה כשנדרשו לכך באמצעי התקשורת. אני סבורה שלא יהיה זה נכון לתפוס את מי המומחים באמירות כאלה או אחרות שהובעו על ידם בסמוך לאירועים וללא בחינה מדוקדקת של הנתונים. משהובאו בפניי חוות דעת שנכתבו לאחר בדיקת מלוא הנתונים ותוך התייחסות לספרות מקצועית, אין מקום לתפוס את המומחים באמירות שהעלו השערות סבירות לעת ההיא.

      

137. עוד ראיתי להוסיף בשולי הדיון כי משהגעתי למסקנתי זו לא ראיתי להידרש לטענות על הרחבת חזית בכל הנוגע לטענה למיוקרדיטיס.

      

     ההודעות לצדדי ג'

      

138. משדחיתי את טענת התובע כלפי הנתבעים הרי שאין צורך לדון בהודעות לצד ג'. ובכל זאת מצאתי להבהיר:

      

139. ב"כ הנתבעים עמד על הגשת הודעות לצד ג' כנגד כל מי שהיו נתבעים בהליך המקורי והגיעו לידי הסדר גישור עם התובעים. לאור עמדתו נעתרתי לבקשה לצירופם כצדדים שלישיים והוגשו הודעות לצדדי ג'.

      

140. הצדדים השלישיים נדרשו להגיש כתבי הגנה כנגד ההודעות ואף לנהל את ההליך לכל אורכו. זאת הגם שלכל אורך שמיעת הראיות פנו הצדדים השלישיים לב"כ הנתבעים בבקשה כי יחזור בו מההודעות ויחסוך בהוצאותיהם.

      

141. עמידתו זו של ב"כ הנתבעים על ההודעות לצד ג' לא הייתה במקומה מן הטעם הפשוט שהנתבעים לא ביססו כל עילה להיפרע שיפוי מהצדדים השלישיים במסגרת חוות הדעת שהגישו.

      

142. פרופ' כספי משבח בחוות הדעת את פועלם של הרופאים מטעם הקבוצה ומטעם ההתאחדות ולא מקים כל עילה מדוע נפל פגם בהתנהלותם או מי מהצדדים השלישיים האחרים. כך למשל הוא כותב: "רופאי האגודה נקטו בצעד אחראי ובלתי שגרתי בהתחשב בתלונה כה בלתי ספציפית וחד פעמית במסגרת מחלת חום ושלחו את מר לוי לבירור מקיף ביותר אשר כלל ברור נוירולוגי וקרדיולוגי. לא אטעה אם אומר כי ברוב המקרים מסוג זה בספורט פרט למנוחה עד לסיום מחלת החום לא היה נשלח הספורטאי לבדיקות כה מקיפות." חוות הדעת הראשונה בעמ' 2-3).

      

143. ובחקירתו הוא מעיד כך: "רופאי הקבוצה כתבו שהם עקבו אחריו באופן אישי לגבי תלונות, מדידת דופק ולחץ דם באימונים ולאחריהם והתרשמו שבצרוף הבדיקות שהוא עבר בהמשך של ארגומטריה ואקו והולטר חוזרים, אין שום סיבה לאבחנה של המיוקרדיטיס שהייתה ואי החזרתו לפעילות ספורטיבית. הם התייחסו אליו באחריות רבה."

      

     ובהמשך: "אתה אומר לי שאם כך ההתאחדות לכדורגל לא הייתה שום סיבה למנוע ממנו לשחק לאחר שהוא עשה את כל הבדיקות האלה, אני משיב לך שנכון. ההתאחדות לכדורגל כמו רופאי מכבי תל-אביב ומכבי תל-אביב התנהגו בהתאם להמלצות של הרופאים המומחים שביקשו השבתה מפעילות, חזרה על בדיקות ובהמשך חזרה לפעילות הדרגתית." (ראה עדותו בעמ' 131,133 לפרוטוקול).

      

144. ואכן התרשמותו זו של פרופ' כספי מהתנהלות הגורמים בקבוצה ובאגודה הייתה גם התרשמותי שלי. שהרי לכאורה יכלו ד"ר סרבו וד"ר רוסנובסקי לסמוך על חוות דעתו של פרופ' ויסקין ולהשיב את התובע לפעילות. הם בחרו לנקוט משנה זהירות ופנו להתייעץ עם מומחים בתחום רפואת הספורט (ד"ר קונסטנטיני) שהפנתה אותם למומחים בתחום הקרדיולוגי משני מרכזים רפואיים.

      

145. רופאי הקבוצה והאגודה אינם קרדיולוגים בהכשרתם ואם ראו לפנות למספר מומחים ולקבל את המלצתם - לא ניתן לטעון כלפיהם שהתרשלו כלפי התובע ובוודאי שאינם חבים שיפוי לאותם מומחים אליהם פנו ואשר על פי המלצתם פעלו.

      

146. גם עם שובו של התובע מההשבתה הייתה החזרה מדודה כפי שעלה מן העדויות.

      

147. ואם לא נמצא כל פגם בהתנהלות רופאי הקבוצה והאגודה לא מצאתי כיצד הקים ב"כ הנתבעים עילה כנגד מכון מדי טסט וד"ר גילוני.

      

148. מכאן שדינן של ההודעות לצד ג' היה לדחייה גם לו הייתי מוצאת התרשלות כלשהי בהתנהלות הנתבעים.

     הנזק

      

149. למעלה מן הצורך ראיתי להתייחס בקצרה גם לשאלת הנזק. אין חולק כי התובע סובל מ – 100% נכות והוא מוגדר בקומה עמוקה מזה שנים רבות.

      

150. התובע נלקח לבית הוריו מיד לאחר אשפוזו ולאחר שתמו ניסיונות השיקום ואיני סבורה כי ניתן לטעון שיש מקום לשקול הוצאתו מן הבית למוסד היום. התובע מטופל שנים ארוכות ללא כל סיבוכים ונראה כי הוא מקבל טיפול מיטבי ומסור שניתן לו על ידי משפחתו בליווי מטפלים קבועים שמטפלים בו 24 שעות ביממה.

      

151. שאלת תוחלת החיים של התובע הייתה מושא למחלוקת בין מומחה התובע, ד"ר אברהם לזרי לבין מומחה הנתבעים ד"ר ראובן לנגר. המחלוקת המקצועית ביניהם רבת שנים וידועה אך נראה לי כי במקרה שבפניי אין צורך להיכבד ולהיכנס לדיון ארוך בה. זאת משום שאין חולק כי התובע חי כמעט כפול מתוחלת החיים שהוערכה על ידי המומחה מטעם הנתבעים.

     הנתבעים ביקשו להפנות לפסקי דין שבהם קיבלו בתי המשפט את עמדתה של ד"ר אילנה פרבר ז"ל שבמקרים דומים מצאה להעריך תוחלת חיים בת 10 שנים. גם ד"ר פרבר נזהרה תמיד לציין שמדובר בנתונים סטטיסטיים ולא ניתן לנבא את תוחלת חייו של הנפגע הספציפי. אלא שגם הערכה זו כבר אינה רלוונטית לתובע שכן אנו מצויים 15 שנה לאחר הפגיעה, משמע התובע שבפניי חורג מן הסטטיסטיקה המקובלת בספרות הרפואית.

      

     נראה כי במקרה שבפניי יש להביא בחשבון שמדובר היה בספורטאי שמבנה גופו חזק וכן בעובדה שלאורך השנים לא סבל מסיבוכים שהם הגורמים העיקריים לקיצור תוחלת החיים אצל נפגעים דוגמת התובע.

      

152. בהביאי בחשבון את הנתונים האלו מצד אחד ובהביאי בחשבון את העובדה ש"אנחנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" כדבריו של כב' השופט חשין בעניין ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות ואח', פ"ד מז (1) 802 , הייתי עורכת חשבון על בסיס 13 שנים נוספות, היינו עד הגיעו של התובע לגיל 50 שנים.

      

153. באשר לשיעור השכר אותו יש להביא בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד – אני סבורה כי אם הייתה התביעה מתקבלת והייתי מקבלת את עמדת המומחית מטעם התובע, לפיה לא היה מקום לאפשר לתובע לשוב ולשחק כשחקן מקצועי מאחר והוא סובל ממחלת לב מבנית מסכנת חיים, כי אז היה מקום לערוך את חישוב הפיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק. זאת בהינתן שהתובע היה חייל ואם לא יכול היה להוסיף ולעסוק בספורט כמקצוע, הוא נכנס להגדרה של מי שטרם נכנס לשוק העבודה. בעניין זה ראו דבריו של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין בעניין ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס' (3) 13.

      

154. אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי ניתן להניח שהתובע היה משתכר כפל השכר הממוצע במשק מאחר והיה מוצא דרכו להיות מאמן כדורגל או שותף בחברה השמירה המשפחתית. התובע היה אמנם שחקן מבטיח אך לא הובאה כל ראיה כי מאמני כדורגל ברמת שכר גבוהה הם גם שחקנים שלא מימשו ולו שנים מספר בצעירותם את היותם ספורטאים בעצמם. כך גם לא ניתן להעריך את סיכוייו של התובע להשתלב בחברה המשפחתית ואת שיעור השתכרותו שם לאורך השנים.

      

155. באשר לצרכיו של התובע בטיפול וסיעוד הרי שלאור מצבו ההכרתי הוא נזקק למטפל צמוד במשך היממה בשל הצורך בשינוי תנוחות אחת לכמה שעות. ברי שאדם אחד אינו יכול להתמיד בכך לאורך זמן ועל כן יש לחשב פיצוי שיביא בחשבון יותר ממטפל אחד מעבר לצרכיו של מטפל לצאת לחופשות סוף שבוע ואחרות.

      

156. התובע גם נזקק לשירותי אפוטרופוס שידאג לענייניו. גם אם לאורך השנים עשו ועושים זאת בני משפחתו הרי שיש להביא בחשבון שמדובר בעיסוק לאורך שנים רבות שיש לכמת אותו בכסף בהתאם לדין.

      

157. באשר לצרכיו של התובע לאביזרים רפואיים, תרופות וציוד מתקלה ואחר, ראיתי לקבוע אותם על דרך האומדנה. זאת מאחר שגם אם סביר שבהוצאות אלו נשאו בני המשפחה , הרי שהטענה להוצאות אלו לא נתמכה בקבלות אלא בחלקה.

      

     יתרה מכך אחיו של התובע כלל לא ידע להשיב האם פעל לקבלת המגיע לתובע על פי חוק הגם שהתובע הוכר כנפגע עבודה והוא מכל מקום זכאי להחזר הוצאות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי והתוספות לו. ראיתי להביא בחשבון שבשנים הראשונות נדרשו בני המשפחה לרכוש ציוד על חשבונם ואין מדובר בתביעה מכוח חוק הפלת"ד שבו משולמים תשלומים תכופים.

      

     כך גם חלקן של ההוצאות המבוקשות אינן סבירות נוכח מצב ההכרה של התובע.

      

     נראה כי ניתן לקבוע את שיעור הפיצוי בגין אלו בהסתמך על פסיקה של מקרים דומים מבלי לרדת לפרטי המחלוקות שבין המומחים מטעם הצדדים בתיק זה. לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט עמית בעניין ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לרכב בע"מ נ' פת, מיום 13.5.10.

      

158. הוצאות מוגברות לדיור מותאם – אין ספק כי התובע נדרש להתאמת דיור למצבו לרבות מקום למטפלים בו. יחד עם זאת לא הובאו די ראיות באשר לשיעור ההוצאות שהוצאו לשם כך בהינתן שהתובע מתגורר באותה יחידת דיור שהתגורר בה גם עובר לפציעה בחצר בית הוריו ונדרש רק להתאמות מסוימות. בראש נזק זה יש להביא בחשבון את ההוצאות להקמת הבריכה הטיפולית, תוך התחשבות בטענה כי ניתן היה לעשות שימוש בבריכות ציבוריות בעיקר מקום שהתובע אינו טוען שהוא מרותק לביתו ועושה שימוש ברכב שנרכש עבורו.

      

159. ניידות – אין חולק כי התובע נדרש לרכב מסוג ואן על מנת שיהא ניתן להסיעו מביתו. בחישוב הנזק יש להביא בחשבון גם את ההוצאות הנחסכות וגם את השימוש שעושה המשפחה ברכב זה.

      

     חישוב סכומי הנזק

      

160. הפסד השתכרות בעבר – מדובר ב – 184 חודשים למן הפציעה ועד למועד מתן פסק הדין, לערך. חישוב של השכר הממוצע במשק בסך של 9,725 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע תקופה מביאנו לסך של 1,970,000 ₪ במעוגל.

      

161. הפסדי השתכרות בעתיד - על בסיס אותו עיקרון ובהתאם לתוחלת החיים שראיתי לקבוע – סך של – 1,255,000 ₪ במעוגל.

      

162. לסכומים אלו יש להוסיף הפסדי פנסיה ששיעורם עומד על 387,000 ₪.

      

163. עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד– בראש נזק זה ראיתי לכלול גם את עלות האפוטרופוס ואת עזרת המשפחה כמיטיבה וכן את עלות המטפלים בסך כולל של 5,000,000 ₪.

      

164. התאמת דיור – סך גלובלי של - 300,000 ₪.

      

165. ניידות עבר ועתיד – הייתי מעריכה הפיצוי בסך של 1,000,000 ₪.

      

166. הוצאות אביזרים רפואיים, ציוד מתכלה, תרופות וטיפולים רפואיים ופרה רפואיים לעבר ולעתיד – סך גלובלי של 1,200,000 ₪ מעבר לזכאותו שבחוק.

      

167. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - סך של - 1,000,000 ₪.

      

168. סה"כ הנזק לפני ניכויים - 12,112,000 ₪.

      

     ניכויים

      

169. התובעים העלו טענה לפיה אין מקום לערוך חישוב של ניכויים מכל סכום שלו יהא זכאי התובע מחמת שהמל"ל כבר קיבל את חלקו במסגרת הסדר הגישור ועל כן אין הנתבעים צפויים להיתבע על ידי המל"ל.

      

170. גישה זו אינה מתיישבת עם העיקרון הבסיסי שהתובע לא זכאי לפיצוי מעבר לנזקו ואין צורך להכביר מילים. כך גם תביעת המל"ל שאוחדה עם תביעה זו הופנתה רק נגד מי שכיום הם צדדי ג' ולא נגד המדינה.

      

171. סעיף 328 (ג) (3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובע כי הגם שאין למל"ל תביעה כנגד המדינה מכוח סעיף 328 (א) לחוק הרי שיש לנכות במקרה שבו חויבה המדינה את גמלאות המל"ל מכל סכום שנפסק.

      

172. הנתבעים הגישו חוות דעת אקטואריות שאינן יכולות לסייע. אמנם לסיכומיהם הגישו הנתבעים חוות דעת אקטואריות בהתאם להלכה שנפסקה בעניין ע"א 7453/12 פארס אלחבאנין ואח' נ' אברהם כריסי ואח' מיום 9.9.14 אלא שחוות דעת התייחסו לשתי האפשרויות שבחוות הדעת לעניין תוחלת חיים שהוגשו על ידי הצדדים. משראיתי לקבוע תוחלת חיים אחרת – כי אז יהיה מקום לחוות דעת חדשה ותואמת. את הסכומים שיתקבלו יהיה מקום לנכות מסכום הפיצוי.

      

     סוף דבר

      

173. ראיתי לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבעים לאחר שמצאתי שהוא לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו להוכיח טענתו כי הייתה התרשלות בטיפולם בו.

      

174. לא ראיתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים מאחר ואני סבורה כי התנהלות המדינה במקרה זה הייתה לא ראויה.

      

     עוד בטרם הגיע התיק לדיון בפניי פנו הצדדים להליך גישור שאף המדינה הייתה צד לו. הגישור נמשך שנים ארוכות ובסופו לאחר קבלת הצעת מגשר הודיעה המדינה כי היא אינה נכונה להציע כל סכום לצורך סילוקה של התביעה בפשרה. מקום שצד אינו מוכן לקנות סיכונים – עליו לומר זאת בבירור על מנת שהצדדים האחרים ישקלו צעדיהם. ניתן להניח שאם המדינה הייתה מודיעה שאינה מעוניינת בהליך גישור ולא תשתתף בו, היה הדיון בתיק זה מסתיים זה מכבר בפסק דין וחוסך מהצדדים כולם התדיינות ארוכה והוצאות מיותרות.

      

     על כן אני סבורה כי לא ראוי לחייב את התובע בהוצאות במקרה זה.

      

175. משראיתי לדחות את התביעה התייתר הצורך לדון בהודעות לצד ג' אלא שכאמור סברתי שגם במישור זה התנהלה המדינה ללא כל סבירות והגינות והביאה את כל אותם צדדי ג להוצאות מיותרות. גם לו הייתי מקבלת את התביעה לא ניתן היה לקבל את ההודעות לצד ג' כפי שפורט לעיל.

      

176. משכך זכאים הצדדים השלישיים להוצאותיהם.

      

     ראיתי לחייב את המדינה בהוצאות הצדדים השלישיים בסך של 50,000 ₪ לכל קבוצה של צדדי ג' בהתאם לייצוגם. היינו לצד ג' 1 , לצדדי ג' 2-5 ביחד ולצד ג' 6.

      

177. הדיון בשיעור הנזק נעשה למעלה מן הצורך.

      

178. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

     ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

      

     

      

      

     הדסה/קלדנית