עיריית פתח-תקווה ניסתה להתחמק מחובתה החוקית למכור קרקע שהופקעה והוסבה בחזרה לייעוד של מגורים לבעלים המקורי, אך בימה"ש קבע שהתנהלותה לא הייתה חוקית.
בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד חייב באחרונה את עיריית פתח תקווה להשלים עסקה למכירת קרקע לבעלים ממנה היא הופקעה לפני 21 שנים. טענת העירייה כי מועצת העיר לא אישרה את העסקה לא הייתה מקובלת על סגנית הנשיא, השופטת ורדה מרוז.
בעתירה שהוגשה באפריל אשתקד, ביקשה חברה שהופקעו ממנה כ-95 דונם בפתח-תקווה לחייב את העירייה למכור לה את השטח בחזרה, לאחר שהוחלט שלא להשתמש בקרקע לצרכי ציבור ולייעד אותה בחזרה למגורים.
לפי העתירה, בשנת 1996 הפקיעה העירייה מהעותרת את הקרקע בעקבות תכנית לשינוי הייעוד ממגורים לשטח ציבורי. תמורת הקרקע העניקה העירייה לעותרת קרקע חלופית בשכונה שלימים הפכה לשכונה יוקרתית בעיר.
7 שנים חלפו והקרקע המופקעת נותרה כאבן שאין לה הופכין ולא נעשה בה דבר. בנסיבות אלו החליטה העירייה להחזיר את הייעוד המקורי ולמכור אותה.
במצב כזה, לפי סעיף 195 (2) לחוק התכנון והבנייה העירייה מחויבת לתת לבעלים המקורי זכות קדימה לרכוש את הקרקע, וכך היא אכן פעלה.
החל משנת 2004 התנהל בינה לבין העותרת מו"מ ממושך שארך לא פחות מ-10 שנים ולבסוף גובש הסכם סופי שנחתם על ידי העותרת בתחילת 2014, אך בסופו של דבר לא נחתם על ידי העירייה וזו הודיעה כי מועצת העיר לא אישרה את המכירה והחליטה לשנות שוב את ייעוד הקרקע לצרכי ציבור.
העותרת לא השלימה עם המצב ועתרה כאמור לבית המשפט בטענה שהעירייה הפרה את חובתה כלפיה ולמעשה התנהלה מולה בחוסר תום לב. היא טענה שהעירייה לא יכולה להתנות את תוקף ההסכם באישור מועצת העיר ובכך לרוקן מתוכן את הוראת החוק המחייבת אותה למכור לה את הקרקע.
מנגד, העירייה טענה בין השאר כי משהחליטה לשנות את הייעוד בחזרה לציבורי היא אינה כבולה להוראת החוק, וציינה כי ההחלטה באה על רקע מחסור חמור בשטחים ציבוריים בעיר. כן היא טענה כי אישור מועצת העיר להסכם אינו טכני אלא מהותי, ותוקפו של ההסכם תלוי בו.
אלא שהשופטת מרוז, סגנית נשיא בית המשפט, החליטה דווקא לקבל את העתירה והורתה על השלמת הליך המכירה.
הסכם תקף
לאחר שסקרה את השתלשלות האירועים לאורך התקופה, השופטת קבעה כי מאחר שכיום ייעוד הקרקע הוא למגורים החוק מחייב את העירייה למכור את הקרקע לעותרת (רק אם העותרת מעוניינת בכך כמובן).
השופטת הבהירה כי החלטתה העקרונית של המועצה לשנות את הייעוד בחזרה לצרכי ציבור אינה יכולה לסכל את המכירה שעה שאין בידיה תכנית קונקרטית לשינוי ייעוד.
השופטת ציינה בהקשר זה, כי החלטת מועצת העיר בנושא "התקבלה בחופזה" ומתוך מטרה למנוע את המכירה, ובכל מקרה, למועצה אין סמכות לקבל החלטה הסותרת את הוראות החוק.
יתרה מכך, השופטת קבעה כי גם בהיבט החוזי העירייה אינה יכולה לחזור בה מהמכירה "בחלוף שנים של הידברות בהן היו לעירייה אין ספור הזדמנויות לחזור בה". בנסיבות אלו השופטת קבעה שההסכם תקף.
בסיכומו של דבר, העתירה התקבלה ולעותרת נפסק שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ העותר: עו"ד שמואל שוב
- ב"כ המשיבה: עו"ד יחזקאל רינהרץ
עו"ד שמעון חזן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.