במשך שנתיים וחצי לא יכלו בני זוג שקנו דירה בפרדס חנה-כרכור להעביר אותה על שמם בשל עיקולים שהטילו נושים של המוכרת. בית המשפט קבע שמדובר בהפרה יסודית של הסכם המכר
השופט סארי גיוסי קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגישו רוכשי נכס נגד המוכרת. לאחר החתימה על הסכם המכר ובעוד הרוכשים פועלים להשגת משכנתה הוטלו על הדירה עיקולים על ידי נושים של המוכרת. רק לאחר הגשת התביעה הוסר העיקול תוך הבטחת הכספים המגיעים לנושים מתוך כספי התמורה. השופט קבע שרוכש סביר לא היה מתקשר בהסכם במצב כזה ומדובר בהפרה יסודית המזכה בפיצוי המוסכם.
התובעים סיפרו שבמאי 2019 חתמו מול הנתבעת על הסכם מכר בו רכשו ממנה את הזכויות בדירה בפרדס חנה-כרכור. התמורה הועמדה על סך של 1.78 מיליון שקל ונקבע פיצוי מוסכם על הפרה יסודית בשיעור 10% מהתמורה.
ביולי 2019 הגיעה לבאת כוחם דאז הודעת עיקול על זכויות המוכרת בנכס לטובת בנק הפועלים. בעקבות האמור, כך לטענת התובעים, הוסכם, כי חלק מן התמורה תעבור לבנק הפועלים, ובספטמבר 2019 נמחק העיקול שהטיל הבנק.
התובעים הוסיפו כי בעוד הם מטפלים בקבלת משכנתה ויומיים לאחר שנרשמה לטובתם הערת אזהרה נרשמו עיקולים נוספים על זכויות הנתבעת בנכס בגובה של 2.6 מיליון שקל במסגרת הליך הוצאה לפועל שפתחו שתי חברות להן הנתבעת חייבת כספים.
כתוצאה מכך לדבריהם, הבנק סירב להשלים את המשך הליך המשכנתה עד להסרת העיקול.
רק לאחר הגשת התביעה ובעקבות הסדר אליו הגיעו התובעים מול הנתבעת והנושים, שלפיו הלוואת המשכנתה שנועדה לתשלום התמורה תופקד בקופת בית המשפט להבטחת תשלום החובות לנושים, הוסרו העיקולים והם יכלו להשלים את הרישום.
בנסיבות אלה טענו התובעים שהנתבעת הפרה את ההסכם ועליה לשלם את הפיצוי המוסכם.
הנתבעת מצידה טענה כי במועד החתימה על ההסכם לא ידעה שייפתח נגדה תיק הוצאה לפועל. היא הוסיפה כי לאחר שנודע לה על העיקולים עשתה כל שיכלה כדי לבטלם, כך שהיא לא הפרה את ההסכם ואינה חייבת בפיצוי.
לא זמן סביר
השופט סארי ג'יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה חלקית. הוא קבע שהתנהלות הנתבעת מהווה הפרה מסתברת של הסכם המכר. זאת מכיוון שהתשובה לשאלה "האם היה אדם סביר בנעליו של הנפגע מתקשר בחוזה אילו חזה את ההפרה" – היא שלילית. השופט כתב כי ברור שהאדם הסביר לא היה חותם על ההסכם האמור אם היה צופה את תלאותיהם הנמשכות של התובעים.
השופט הוסיף בהקשר זה כי החוק מגדיר הפרה-יסודית מסתברת כ"הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה", ומדובר במבחן אובייקטיבי.
הוא הדגיש כי בית המשפט העליון עמד על חשיבות רישום הזכות על שם הרוכשים תוך פרק זמן סביר. במקרה זה, פרק הזמן שחלף בין מועד החתימה על הסכם המכר לבין מועד רישום זכויות התובעים, כשנתיים וחצי מאוחר יותר (ובזכות התביעה שהגישו), אינו יכול להיחשב סביר.
בנסיבות אלה חייב השופט את הנתבעת בתשלום הפיצוי המוסכם, 178,000 שקל. עוד נקבע כי יתרת התמורה בגין הנכס תועבר מקופת בית המשפט לנושים.
הנתבעת חויבה לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. סיני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד י. אלברק ואח
- ב"כ הנושים: עו"ד מ. פאר
- ב"כ נתבעת 4 (נמחקה): עו"ד א. דגני ואח
עו"ד משה פורמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין