כף ידו של עובד נגרייה בן 53 נפגעה מלהב של מסור. בעקבות התאונה הוא שקע במרה שחורה ונמנע עד היום מלשוב לשוק העבודה
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש עובד לשעבר בנגרייה לייצור רהיטים נגד הנגרייה וחברת הביטוח שלה. הרקע לתביעה הוא תאונת עבודה שעבר התובע לפני מספר שנים, במהלכה כף ידו הימנית נכנסה ללהב המסור בזמן שעסק בניסור חזיתות למגירות. השופטת חדוה וינבאום וולצקי קבעה שמרבית האחריות לתאונה מוטלת על הנגרייה, ועל הנתבעות לפצותו במאות אלפי שקלים.
הנגרייה היא עסק משפחתי המנוהל על ידי אחותו ודודו של התובע. נכון למועד התאונה (יולי 2015) היה התובע נגר ותיק בעל ניסיון של 12 שנה. ואולם, ניסיונו הרב לא עמד לימינו וכתוצאה מהאירוע המזעזע הוא סבל משברים באצבעות והיה צריך לכרות אותן. הביטוח הלאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה.
שנה לאחר התאונה הוגשה התביעה לבית המשפט. לטענת התובע המסור עליו עבד לא היה ממוגן כמו שצריך. הוא צירף לתביעתו חוות דעת מתחום הבטיחות ממנה עולה שבין המגן המאולתר של המסור לבין הלהב "קיים רווח אדיר" כך שבפועל שיני המסור נותרו חשופות ומסוכנות לשימוש.
עוד טען התובע כי מעולם לא קיבל הדרכה או הנחיות בטיחות בנוגע לעבודה בנגרייה. לדבריו, בעקבות התאונה הוא סובל מכאבי תופת בלתי פוסקים שמונעים ממנו לחזור לעבוד. בנוסף, כתוצאה מהתאונה התובע נקלע לטענתו למצוקה נפשית, ובין היתר פיתח דיכאון ופוסט טראומה.
מנגד, הנגרייה והמבטחת שלה טענו שהאחריות הבלעדית לתאונה היא של התובע. לשיטתן המסור היה ממוגן, ולא ברור מדוע התובע צריך היה לטחוב את ידו למכונה. עוד נטען כי התובע קיבל הדרכה על שימוש במסור אולם ההדרכה לא תועדה על רקע אופיו המשפחתי של העסק.
המגן הושלך לפח
השופטת וינבאום וולצקי ציינה כי מלבד התובע עצמו לא היו עדים לתאונה, וגרסתו לנסיבותיה הייתה עקבית ומהימנה. לעומת זאת, בגרסת הנתבעת נמצאו סתירות והיא אף חיזקה את עמדת התובע.
כך למשל, בעניין ההדרכה הפנתה השופטת לדברי מומחה מטעם ההגנה, לפיהם היה על הנגרייה לתעד את ביצוע ההדרכות לתובע. מכאן, שטענת הנתבעת כי הדריכה את התובע מבלי לרשום זאת, אינה מסייעת לה.
יתרה מכך, כתבה השופטת, הנתבעת פעלה ברשלנות בכל הנוגע לשמירה על המגן שהותקן על המסור בזמן התאונה, ובכך גרמה לתובע לנזק ראייתי. עיון בטענות הנתבעת מעלה שהמגן המדובר הושלך על ידה לפח.
לדברי השופטת עובדה זו יוצרת חזקה שאלמלא נעלם המגן עקב רשלנותה של הנגרייה, הייתה הראיה החסרה תומכת בגרסת התובע בנוגע לתקינות המגן.
מכל מקום, השופטת לא פטרה את התובע בלא כלום. היא קבעה שלנוכח מערכת היחסים המשפחתית בין התובע למנהלי הנתבעת ובהתחשב בוותק הרב שלו בעבודה, יש להכיר באחריותו לתאונה בשיעור של 25%.
בסוגיית הנזק קיבלה השופטת את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה כתוצאה מהתאונה התובע נקלע לייאוש וחוסר אונים. נכתב שהוא הפך עצבני, מתקשה לישון באופן סדיר וחווה פלאשבקים מהתאונה שאינם מרפים.
בסופו של יום השופטת פסקה לתובע פיצוי, שלאחר ניכוי אשם תורם וקצבאות מהביטוח הלאומי הועמד על 522,332 שקל.
בנוסף נפסקו לטובתו שכ"ט עו"ד בסך 122,225 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד משה אפלמן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יצחק מנדה
עו"ד שרון בירון מרקוביץ'
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין