מי שכיהן בעבר כראש המועצה המקומית ריינה תבע לפני כ-3 שנים החזרי כספי השתלמות שלא הופרשו לו בשתי תקופות כהונתו. תוך כדי ההליכים הוא נפטר ואלמנתו זכתה בחלק נכבד מהסכום.
בית הדין לעבודה בנצרת הורה לאחרונה למועצה המקומית ריינה לשלם לאלמנתו של ראש המועצה לשעבר, סבאח בסול המנוח, כ-155 אלף שקל עבור הפרשות לקרן השתלמות שלא הועברו לו בשתי תקופות כהונתו בין השנים 1998-2003 ו-2008-2013.
את התביעה הגיש בסול טרם מותו, ובמסגרתה הוא טען כי המועצה לא הפרישה לו באופן עקבי את כספי ההשתלמות. בסול אף צירף לתביעתו תלושי שכר שמראים כאילו ההפרשות בוצעו ולצידם את דוחות הקרן שהראו כי בפועל היא לא קיבלה את הכספים.
בסול ציין כי ב-2010 הוא הגיע להסדר עם המועצה לגבי חלק מהחוב ואכן שולמו לו כ-105 אלף שקל כהחזר על החוב מהתקופה הראשונה אבל הכספים של התקופה השנייה לא הוחזרו לו כלל.
מנגד נטען על ידי המועצה כי התביעה צריכה להידחות משום שהתיישנה, לפחות לגבי התקופה הראשונה. עוד לדבריה, הכספים ששולמו היו רק על התקופה השנייה וכיסו את החוב.
מכל מקום, לטענתה, אם בסול לא קיבל את הכספים בפועל עליו לפנות לקרן ההשתלמות שעשתה טעות ולא שייכה את הכספים לחשבונו.
בהקשר להתיישנות נטען מטעם בסול כי הכספים ששולמו היו עבור התקופה הראשונה בלבד ומאחר ששולמו ב-2010 תקופת ההתיישנות הוארכה בהתאם להוראות חוק ההתיישנות.
אין ראיות להפרשה
השופט טל גולן (אב בית הדין) קבע כי "יש לקבל את טענת המנוח להארכת תקופת ההתיישנות אולם רק בחלקה". השופט ציין כי עצם העובדה שהמועצה שילמה לו ב-2010 כספים כלשהם לא מאריכה בפני עצמה את תקופת ההתיישנות.
עם זאת, רואה החשבון של המועצה כן הודה בסופו של דבר כי חלק מהכספים ששולמו היו עבור התקופה הראשונה וכיסו 38% מהחוב ולכן תקופת ההתיישנות התארכה לגבי יתרת החוב שעומדת על כ-58 אלף שקל.
בהתאם לכך, נקבע כי רק חלק מהכספים שקיבל המנוח ב-2010 הועברו לו כהחזר עבור תקופת הכהונה הראשונה ואילו היתרה, כ-47 אלף שקל, הוחזרה לו על חשבון החוב שנוצר על תקופת הכהונה השנייה.
בהקשר זה השופט הבהיר כי המועצה לא סתרה את דוחות הקרן שהגיש בסול והראו בצורה חד-משמעית כי לא הגיעו לה כספים עבור חלק מתקופת כהונתו השנייה. בתוך כך הוא ציין כי דוחות הקרן גוברים על הפירוט בתלושי השכר.
כמו כן, השופט דחה את טענת המועצה שלפיה הקרן אחראית למחדל אותם משום שלא הובאה כל ראיה המאששת זאת. מנגד, נציג הקרן – עד אובייקטיבי שאין לו שום אינטרס בהליך – תמך בגרסת המנוח.
בסופו של דבר נפסק אם כן, כי הנתבעת צריכה לשלם לבסול המנוח את יתרת החוב על התקופה הראשונה, בסכום של כ-58 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ-2010. בנוסף לכך היא תשלם לו את יתרת החוב שלא שולמה לו עבור התקופה השנייה (אחרי ניכוי ההחזר שכן שולם), בסכום של כ-95 אלף שקל.
לסכומים אלה יתווספו גם הוצאות משפט של 10,000 שקל בהתחשב בכך שהמועצה הכבידה על ניהול ההליך באמצעות הגשת בקשות רבות. הכספים יועברו לאלמנתו של בסול המנוח, בהיותה היורשת היחידה שלו.
עו"ד משה דנוך
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין