מאז 2011 מנסה אם לארבעה לקבל עבורם אזרחות, לאחר שהתגרשה מבעלה וקיבלה משמורת בלעדית. בית המשפט קיבל עתירה שהגישה נגד משרד הפנים
השופט רון שפירא קיבל לאחרונה עתירה מנהלית שהגישה אם לארבעה נגד רשות ההגירה והאוכלוסין. האם התגרשה מבעלה הירדני והגיעה עם הילדים לישראל. לאחר שקיבלה אזרחות הרשות סירבה להעניק אזרחות לילדים ללא הסכמת אביהם. השופט קבע שדרישת הרשות לא הייתה כדין מכיוון שהאם קיבלה משמורת בלעדית.
האם נולדה בישראל ב-1976 לאם תושבת ישראל ובגיל 12 עברה לגור עם אביה בשטחי הגדה המערבית. בגיל 18 נישאה לקרוב משפחה שגר בירדן וב-1995 עברה לגור עמו. היא קיבלה אזרחות ירדנית ונולדו לה 5 ילדים.
האם סיפרה שהיא וילדיה ספגו התעללות קשה מהבעל הירדני. בעקבות זאת, ב-2011 היא התגרשה והסכימה לוותר על כתובתה ועל דמי המזונות כדי שתוכל לקבל משמורת על ילדיה. הסכמה זו קיבלה תוקף בבית הדין השרעי בירדן, ובהמשך גם בבית הדין השרעי בחיפה.
האם עברה לגור עם ארבעה מילדיה בישראל ופנתה למשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדם. לאחר הליכים משפטיים קיבלה האם אזרחות אך המשרד סירב להעניק לילדים מעמד.
חוק האזרחות קובע כי קטין ששני הוריו ״רשאים להחזיק״ בו ורק אחד מהם התאזרח יקבל אזרחות רק אם ההורה השני אינו מתנגד לכך.
בשונה מהחוק, נוהל פנימי של רשות האוכלוסין אינו עושה הבחנה בין הורה שרשאי להחזיק בקטין לבין הורה שאיננו רשאי להחזיק בו, ודורש את הסכמת ההורה השני גם אם אינו המשמורן. רק במקרה בו טוען ההורה המתאזרח ל"אפוטרופסות בלעדית" שנקבעה בפסק דין (דרישה נוקשית יותר ממונח "החזקה" המופיעה בחוק), הוא יהיה פטור מלהמציא הסכמה של ההורה השני.
בהתבסס על סעיפים אלה התנתה רשות האוכלוסין את מתן האזרחות לילדים בהיעדר התנגדות אביהם.
האם העבירה לרשות את החלטת בית הדין השרעי בחיפה לפיה היא בעלת המשמורת הבלעדית על הילדים והיחידה שרשאית להחזיק בהם. היא טענה שבנסיבות אלה אין צורך במתן הזדמנות לאבי המשפחה להתנגד.
אך הרשות דחתה את הטענה וקבעה כי כל עוד לא הוכח שהאם היא האפוטרופסית הבלעדית של הילדים יש צורך בקבלת התייחסות אביהם לבקשת האזרחות.
בנסיבות אלה הגישה האם את העתירה.
לטענת האם, אין צורך לקבל את הסכמת האב לבקשת ההתאזרחות משום שהוא אינו זכאי להחזיק בהם ואין לו משמורת עליהם.
רשות האוכלוסין טענה כי יש לדחות את העתירה והיא פעלה כדין על פי הוראות החוק שקובע שיש לקבל הסכמה או אי התנגדות של אבי הילדים.
מונח מחמיר יותר
נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, השופט רון שפירא, קיבל את העתירה. הוא כתב כי הסעיף הרלוונטי בחוק מתייחס לקטין ששני הוריו ״רשאים להחזיק בו״, ביטוי המתייחס למשמורת. לעומת זאת, הנוהל הפנימי של הרשות פוטר מהצורך לקבל הסכמה רק הורה שהוכיח כי הוא האפוטרופוס הבלעדי של ילדיו.
השופט הוסיף כי מונח האפוטרופסות מחמיר יותר ממונח ההחזקה או המשמורת ונראה כי קיימת אי התאמה בין החוק לבין הנוהל הפנימי.
על פי החוק, כאשר הורה אחד קיבל משמורת בלעדית על ילדיו, ההורה השני מאבד את הזכות להחזיק בהם ואין צורך לקבל את הסכמתו. תכלית הסעיף ליצור אחידות בין מעמד ההורה המשמורן ומעמד הקטין, ולמנוע הפרדה ביניהם.
מכיוון שהאם היא בעלת המשמורת הבלעדית על הקטינים הדרישה לקבל את הסכמת האב או היעדר התנגדותו אינה במקומה.
השופט הדגיש כי התוצאה מתבקשת גם לאור עקרונות טובת הילד, ומתח ביקורת על התנהלות הרשות שבמשך עשור סירבה להעניק אזרחות לילדים ולא בחנה לעומק את טענות העותרים.
הרשות חויבה בהוצאות של 30,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 60748-04-21
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין