התאונה התרחשה ב-2010 באולם ספורט שבבעלות עיריית קריית ביאליק. רוב האחריות הוטלה על העמותה שהפעילה את החוג אך נקבע שגם העירייה אחראית כי לא בדקה את האולם בסוף יום הלימודים.
בינואר 2010 בשעות אחר הצהריים השתתף ילד בן 9 באימון כדורסל במסגרת חוג שהפעילה "העמותה לקידום הכדורסל בקרית ביאליק". במהלך האימון הוא החליק על שלולית מים ונחבל בראשו.
בתביעה שהגיש באמצעות אמו בשנה שלאחר מכן הוא תבע פיצוי מהעמותה ומעיריית קריית ביאליק (שהאולם נמצא בבעלותה).
לטענתו, המים נקוו על רצפת האולם מאחר שאחד החלונות באולם נותר פתוח וגשם שירד באותו יום חדר פנימה.
העמותה מצדה הכחישה שהתובע השתתף באימון באותו יום. לגופו של עניין היא טענה שגם אם הוא החליק מדובר בנפילה הנובעת מסיכון רגיל וטבעי למשחק ספורט קבוצתי. בכל מקרה לטענתה אם הייתה נזילה היא נבעה מסדק בגג ויש להטיל את האשם על העירייה שאחראית לתחזוקת המקום.
העירייה טענה שהאירוע התרחש בזמן שהאולם היה באחריות העמותה ולכן אין להטיל אחריות עליה. לשיטתה, לא נמצא ליקוי כלשהו באולם והמים הצטברו כתוצאה מכניסת מי גשמים מחלון פתוח.
ללא העברה מסודרת
השופטת פנינה לוקיץ' מבית משפט השלום בקריות דחתה מכל וכל את טענת העמותה שהתובע לא השתתף באימון וציינה שהיא לא הביאה בדל ראייה לכך ומדובר בטענה "מקוממת" ו"נפסדת".
מנגד, השופטת קיבלה את טענת התובע שהסיבה לנפילתו היה מפגע מים וקבעה שלא מדובר בסיכון טבעי לפעילות. בהקשר זה, השופטת קיבלה את עדות אמו של התובע וקבעה שהסיבה לכניסת המים היה חלון שהושאר פתוח באותו יום הגשום ולא נזילה מהגג או ליקוי אחר באולם.
באשר לחלוקת האחריות, השופטת הטילה את רוב האחריות (70%) על העמותה ואת היתר (30%) על העירייה.
היא הסבירה שהעירייה לא הוכיחה העברה מסודרת של האולם לעמותה. כך למשל, לא הוכח שאיש התחזוקה מטעמה ביצע בדיקה מקיפה של האולם בסוף יום הלימודים ושבדק שהחלונות סגורים. השופטת הדגישה שעל העירייה כאחראית על תחזוקת האולם לוודא כחלק מנוהל תחזוקה תקין שלא נותר חלון פתוח ביום גשום בטרם "העברת" האולם לפעילות גורם אחר.
ביחס לעמותה קבעה השופטת שמחובתה להנהיג שגרת בדיקה של האולם קודם לתחילת הפעילות בו והיא אינה יכולה להשליך את האחריות על העירייה. היא ציינה שהצטברות מים על הרצפה מהווה מפגע חורג שהיה על העמותה לאתר ולטפל בו.
באשר לנזק, השופטת קיבלה את חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט שהילד סובל מ-30% נכות עקב חרדה והפרעות קשב וריכוז אך יש לייחס רק 5% מהפגיעה לתאונה.
בנסיבות אלה היא פסקה השופטת לטובת התובע 105,745 שקל לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי. הנתבעות חויבו בנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 17% מהסכום.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד שרית חרל"פ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין