פלוני נ' מדינת ישראל-עיריית קריית ביאליק ואח'

בפני תביעת התובע, קטין יליד 25.7.01, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כנטען, בשל חבלת ראש שספג בעקבות החלקה במהלך אימון כדורסל ביום 24.1.10.

נתבעת 1, העירייה, הינה הבעלים של אולם הספורט שבו התקיים האימון, ואילו נתבעת 2/הצד השלישי הינה עמותת הספורט שקיימה את פעילות החוג ואת האימון המדובר (להלן: "העמותה").

עצם התרחשות הארוע ונסיבותיו

1. לטענת התובע, אשר הובאה למעשה מפי אמו והורה נוסף, מר ניר גרין (להלן: "העד"), התובע נפגע בראשו בעת שהחליק על שלולית מים שנקוו על רצפת האולם, בסמוך לקו הרחבה, וזאת במהלך אימון הכדורסל בו השתתף כחלק מחוג כדורסל שקיימה העמותה באולם הספורט שנמצא בשטח בית ספר הבונים בקרית ביאליק.

2. במסמך הרפואי מיום הארוע, שאחריו אושפז התובע להשגחה בבי"ח רמב"ם למשך 3 ימים, צויין כי התובע החליק במהלך משחק כדורסל וסבל מחבלה בראשו.

אומר כבר עתה, וקודם לניתוח העדויות מטעם התובע, כי שוכנעתי שהתובע אכן החליק ונחבל בראשו במסגרת אימון כדורסל שקיימה העמותה באולם השייך לעירייה, ובכך אני דוחה את טענתה הראשונית של העמותה, כי לא הוכח שהתובע השתתף באימון באותו המועד.

לטעמי, טענה נפסדת זו, אשר אמנם נטענה מתחילת ההליך, נטענה על דרך הסתם ואומר גם במידה רבה בצורה מקוממת, וזאת מבלי שהעמותה הביאה, ולו בדל ראיה להוכחתה. העמותה לא הציגה רישומים של המשתתפים בחוג, לא באופן כללי ולא באופן ספציפי למועד בו מדובר. העד היחיד שהעיד מטעמה, מר משה סימון, שהיה המאמן באותו חוג, לא הציג רישומים של המשתתפים בחוג, בין אם באופן כללי ולאורך שנת הפעילות, ובין אם באופן ספציפי ליום הארוע, זאת על אף שבעדותו ציין כי הוא מנהל רישום מדוקדק כזה באמצעות יומן (עמ' 40 שורות 12-23, עמ' 41 שורות 21-29).

ככל הנראה, הטענה נסמכה על העובדה שאין ברישומי העמותה (שלא הוצגו), כנטען ע"י מר סימון, רישום אודות תשלום לחוג ע"י הורי התובע באותו החודש ולאחריו. אלא שלא היתה מחלוקת כי התובע נרשם לחוג בתחילת אותה שנת פעילות, וכי היה רשום בו ואף השתתף בו החל מחודש 9/09. מאחר ואין מחלוקת שהחוג מתקיים לאורך שנת לימודים (מחודש ספטמבר ועד לחודש יוני, עמ' 39 שורות 23-24) הרי שברור שהתובע אכן היה רשום לחוג, ואף השתתף בו באותה שנת פעילות. גם בהנחה שההורים לא שילמו את התשלום עבור חודש 1/10 (ואין באפשרותי כל ראיה, ממי מהצדדים, המאפשרת לקבוע באם התשלום שולם, אם לאו), אין בכך להנביע את מסקנת העמותה כי התובע לא השתתף באימון באותו המועד.

עצם העובדה שמר סימון איננו זוכר את הארוע (כפי שעולה מעדותו) אין בה כדי להנביע את מסקנת העמותה שהתובע לא השתתף באימון או כי הארוע לא ארע, וטענתו האבסורדית כי "סביר ביותר שלא השתתף באימון לאחר פציעתו בשיניו" (סעיף 6(ה) לתצהירו נ/10), פגיעה שארעה במהלך אימון קודם בחודש 9/09, רק מעידה עד כמה נואשת העמותה בנסיונה להוכיח שהארוע כלל לא התרחש במסגרת אימון שלה!!!, שכן מה לפגיעה בשיניים 4 חודשים קודם לכן ולהשתתפות באימון בחודש 1/10? הפרכת טענות והשערות על ידי מר סימון, מבלי שמי מטעם העמותה התייצב על מנת לגבות את עדותו בדבר ה"בירור" שערך במשרדי העמותה (עמ' 41 שם), כטענתו, הינה התנהלות מקוממת ביותר מצידה תוך נסיון להתנער מאחריות לארוע בכל דרך שהיא.

4. עם זאת, וחרף האמור לעיל ביחס לעצם השתתפות התובע והחלקתו במסגרת אימון כדורסל, קמה מחלוקת (שאותה אני רואה כמחלוקת כנה) בשאלה האם התובע הוכיח כי החלקתו נבעה מקיום מים שנקוו על המגרש (ומה מקורם) ולא כתוצאה מהחלקה או נפילה שהיא בגדר סיכון רגיל וטבעי למשחק ספורט קבוצתי, שכן ברי כי לעיתים מי שעוסק בספורט, במיוחד ספורט קבוצתי, יכול להחליק וליפול בשל גורמים שונים, ולא כל החלקה או נפילה כזו מנביעה אחריות מצד מאן דהוא.