בקשה לתביעה ייצוגית שהגיש פרמדיק נגד רשת מרפאות החירום התקבלה בבית הדין לעבודה בתל אביב. ״העובדה שהעובד לא שובץ למשמרות לא מובילה למסקנה שהיה בחופש״, נכתב בהחלטה.
השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קיבלה לאחרונה בקשה לתביעה ייצוגית שהגיש פרמדיק שעבד בחברת טר״מ (טיפול רפואי מידי). היא קבעה שיש בסיס לטענותיו כי ״תוספת פרוצדורות״ שהחברה שילמה לעובדיה הייתה צריכה להיכלל בשכר היסוד לצורך הפרשות פנסיוניות וכי היא הפרה את חוק חופשה שנתית כשקיזזה לעובדים ימי חופשה מבלי שניצלו אותם בפועל.
הפרמדיק הועסק בחברה במחלקת סיעוד בין השנים 2012-2016 ועבד במשמרות לפי שכר בסיס של 26.5 שקל לשעה. החברה שילמה לו מעבר לשכר הבסיסי ״תוספת פרוצדורות״ בסך 1.5 שקל לכל שעת עבודה אך ההפרשות לקרן הפנסיה נעשו בהתאם לשכר הבסיס, ללא התוספת. כמו כן, במהלך עבודתו הוא קיבל מידי חודש פדיון חופשה לפי חלקיות משרתו, תוך קיזוז ימי חופשה מהמכסה הכוללת. ב-2016 הוא פוטר מעבודתו.
בבקשה לתביעה ייצוגית שהגיש הפרמדיק הוא טען שהחברה פיצלה את השכר לשעה באופן מלאכותי ופסול באמצעות תוספת הפרוצדורות ולכן בוצעו עבורו ועבור עובדים נוספים הפרשות בחסר לקרן הפנסיה.
עוד הוא טען כי הוא זכאי לפדיון החופשה השנתית ללא הפחתת הסכומים ששולמו לו מידי חודש בגין חופשה.
החברה טענה מנגד כי מדובר בתוספת אמיתית שהייתה מותנית בכך שהעובדים יעברו הסמכה ייעודית ויבצעו פרודצורות רפואיות מסוימות בפועל, ולכן היא לא היוותה חלק משכר היסוד.
בנוגע לחופשה טענה החברה כי כל עובדיה זכו לקבל ימי חופשה על פי הדין ללא פגיעה בזכויותיהם. לטענתה, ימי החופש ניתנו לפרמדיק במסגרת הימים בהם לא נרשם למשמרות. היא הוסיפה כי התביעה הייצוגית נולדה בחוסר תום לב רק בעקבות השימוע שנערך למבקש לפני פיטוריו ועל רקע עזיבתו ״בטונים צורמים״.
ללא קיזוז
אך השופטת רובוביץ-ברכש קיבלה את הבקשה. היא הבהירה כי על מנת שסכום שמשולם לעובד יהווה ״תוספת״ ולא חלק מהשכר הכולל הוא צריך להיות מותנה בתנאי או במצב מסוים שאינו חלק מעבודתו הרגילה.
השופטת ציינה כי החברה לא הציגה ראיה כלשהי ממנה עולה כי המבקש עבר קורס או השתלמות המזכה בתוספת ואף לא הראתה תלוש שכר אחד של עובד במחלקת הסיעוד שאינו מקבל אותה. בנסיבות אלה השופטת התרשמה כי מדובר בתוספת ששולמה על עצם ביצוע העבודה, ללא תנאי.
בנוגע לחופשה כתבה השופטת כי העובדה שהמבקש לא נרשם למשמרות לא אומרת שהיה בחופש וייתכן כי בימים אלה למד או עבד במקום אחר. היא הוסיפה כי על פי הפסיקה השיטה בה משולמים לעובד במועדים קבועים דמי חופשה ללא קשר ליציאתו לחופשה בפועל, פסולה. זאת, לאור תכליתו של חוק חופשה שנתית לאפשר לעובד לנוח ולצבור כוחות.
״שעה שנמצא ששולמו לעובד דמי חופשה ללא ניצול ימי חופשה בפועל, מחויב המעסיק בפדיון חופשה שנתית מלא כדין עם סיום יחסי העבודה, ללא קיזוז הסכומים ששולמו לעובד בתקופת העבודה״, כתבה.
השופטת ציינה עוד כי הוכח שהחברה נוקטת בשיטת תשלום אחידה של דמי החופשה לכל עובדיה ויש אפשרות סבירה שהתביעה הייצוגית תוכרע לטובת העובדים. היא סיכמה שהתביעה הייצוגית היא הכלי הנכון וההוגן לדיון והכרעה בשאלות אלה.
החברה חויבה בשכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- ב״כ המבקש: עו"ד עבודה אורי בן יוחנה
- ב״כ המשיבה: עו"ד נועם רונן; עו"ד אמיר זוהר ועו"ד מאיה רכניץ ואח'
עו"ד סעיד סולימאן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין