בני זוג תבעו חברה קבלנית שביצעה עבודות חיזוק בבניין שלהם. העבודות היו אמורות להסתיים ביוני 2018 אך הדירות נמסרו רק באוגוסט 2020. היזמית תפצה גם על עגמת נפש ונזקים
השופטת טלי מירום קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו בני זוג בשנות השבעים לחייהם, בעלי דירה בחיפה. הנתבעים, חברת ש.דורפברגר ומנהלה, ביצעו פרויקט תמ"א 38 מסוג חיזוק בבניין של התובעים. השופטת קבעה שהחברה מסרה את הדירה לתובעים באיחור של יותר משנתיים. "דומה כי אין ולו מועד אחד מבין אבני הדרך בלוח הזמנים לביצוע הפרוייקט בו עמדה הנתבעת", כתבה השופטת.
בתחילת 2014 נחתם הסכם בין ששת בעלי הדירות בבניין לבין החברה בו הוסכם על ביצוע פרויקט חיזוק של תמ"א 38. החברה התחייבה בין היתר לבצע עבודות לשיפור וחיזוק הבניין, בניית ממ"ד ומרפסת לכל דירה וכן להתקין מעלית וגינה. מנגד החברה קיבלה זכות לבנות ארבע יחידות דיור נוספות שתוכל למכור בשוק החופשי.
החברה התחייבה להתחיל את העבודות בתוך 45 יום מקבלת היתר הבנייה ולסיים אותן בתוך 18 חודשים לאחר מכן.
אישור האכלוס (טופס 4) התקבל באוגוסט 2020.
לטענת התובעים, החברה ובעליה הפרו את ההסכם ביניהם שעה שאיחרו באופן משמעותי בסיום העבודות, השגת טופס 4 ומסירת הדירות. לדבריהם, היתר הבניה אושר על ידי הוועדה המקומית כבר באוקטובר 2015 כך שהיה על הנתבעים להתחיל את העבודות בדצמבר 2015 לכל המאוחר ולסיימן ביוני 2017. בפועל, הדירות נמסרו רק ב-2020.
הנתבעים טענו כי החלו את העבודות בבניין באוקטובר 2016 ולפני קבלת היתר הבניה (שניתן לשיטתם ב-2017), כשבמהלך העבודות ביצעו ארבעה בעלי דירות שיפוץ בדירתם, מה שהביא לעיכוב בלוח הזמנים. בכל מקרה, לשיטתם, לא נגרם איחור במסירה שכן כבר ביוני 2018 היו בדירה חיבורים זמניים למים ולחשמל שהוזנו מחיבורים ארעיים לבניין הסמוך וניתן היה לגור בדירה, כך שמדובר ב"מסירה" על פי ההסכם.
לטענתם, אין להתעלם מאירועים שעיכבו את סיום הפרויקט כמו ניתוק הבניין מחשמל על ידי חברת החשמל, עיכוב שאין להביאו במניין הימים.
806 יום
השופטת טלי מירום מבית משפט השלום בחיפה קיבלה את התביעה. היא קבעה שהיתר הבנייה ניתן בנובמבר 2016 באיחור של כשנה ושמונה חודשים מהמועד לו התחייבה הנתבעת בהסכם. לקביעתה, היה על הנתבעת להתחיל את העבודות עד לאמצע דצמבר 2016 לכל המאוחר ולסיים אותן תוך 18 חודשים, עד יוני 2018.
השופטת הוסיפה כי הדירות לא נמסרו כשהן ראויות למגורים ביוני 2018.
"אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, לפיה מסירת דירה ובה חיבורים זמניים למים ולחשמל (המוזנים מחיבורים ארעיים לבניין א'), במקום חיבורי קבע המאושרים על ידי הגורמים המוסמכים הרלוונטים, כאשר המעלית איננה עובדת ובטרם קבלת טופס 4, הינה 'מסירה' של דירות הבעלים", כתבה.
השופטת קבעה כי הנתבעת איחרה בשנתיים, חודשיים בשבועיים בסיום העבודות. סך הכל מדובר ב-806 יום שהם 26.8 חודשים.
לעניין הניתוק מחשמל כתבה השופטת שמוטב היה לולא הייתה טענה זו מועלית שכן התברר שהחשמל לבניין נותק לבקשתה של הנתבעת עצמה ולא חודש משום שלא הזמינה בדיקה והציגה טופס 4.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובעים 148,866 שקל בגין איחור במסירה, 36,586 שקל בגין תשלום דמי שכירות, 4,983 שקל בגין נזקים שנגרמו לדירתם וכן 15,000 שקל על עגמת נפש. בסך הכל הם יפוצו ב-205,435 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל והוצאות בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אורן כץ, עו"ד אלי הירש
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ליאור פוליאקוב ואח'
עו״ד ליאור ברקנפלד עוסק/ת ב- דיני מקרקעין ותמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין