יזמית שתבעה 10 מיליון ש' על סיכול מיזם פינוי-בינוי תשלם 321 אלף ש'

תביעת הענק הוגשה נגד 158 דיירים בטענה שהפרו את ההתחייבות שלהם לבצע את הפרויקט באמצעות היזמית ופנו לבסוף לחברה אחרת. אלא שהשופט קבע שהתביעה לא מוצדקת בעליל

תביעה על סך 10 מיליון שקלים שהגישה יזמית הבנייה "גדיש תשתית ובנין" ב-2015 נגד 158 בעלי דירות בבניין בשכונת קרית יובל שבירושלים, נדחתה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בעיר. השופט דוד גדעוני דחה את טענתה כי הדיירים הפרו התחייבות לבצע באמצעותה פרויקט פינוי בינוי בחוסר תום לב, וקבע כי מדובר בתביעה לא מוצדקת שהתבססה על טענות חסרות שחר.

בין השנים 2005-2014 ניסו "גדיש" וחברה נוספת שעמה הקימה שותפות, לקדם פרויקט פינוי בינוי בבניין ישן ובקרקע סמוכה שרכשו בשכונת קריית יובל. אבל בסופו של דבר שתי החברות הסתכסכו, השותפות פורקה ובעלי הדירות בבניין התקשרו לבסוף עם החברה העירונית "מוריה".

זמן קצר לאחר מכן, הגישה "גדיש" תביעה לפיצויים של 10 מיליון שקלים נגד 158 דיירים בטענה שהפרו את ההסכמות שגובשו מולה בחוסר תום לב. הטענה המרכזית שלה בתביעה הייתה כי הדיירים התנערו מהתחייבויותיהם למנות אותה כיזמית הפרויקט אחרי שהשקיעה מאמצים וכספים רבים לצורך קידומו.

מנגד, טענו הדיירים בין היתר שהתביעה הוגשה כדי לאלץ אותם להתקשר עם התובעת כדי שתוכל להתעשר מהפרויקט בכל זאת, אחרי שהיחסים שלה עם השותפה התפוצצו. הדיירים הוסיפו כי הם בסך הכל אנשים פשוטים, חלקם מבוגרים מאוד, ורובם כלל לא היו מעורבים בהתנהלות מול התובעת ואפילו לא הכירו אותה. בכל מקרה אף אחד מהם לא חתם איתה על הסכם ולא התחייב כלפיה באיזשהו אופן.

מצב של חוסר ודאות  

בפסק דין מפורט ומעמיק דחה השופט דוד גדעוני את התביעה. הוא קבע כי מהעדויות, הראיות והשתלשלות העניינים העובדתית ברור לחלוטין שהנתבעים מעולם לא התקשרו עם התובעת בהסכם פינוי-בינוי מחייב ואף לא הסכימו למנות אותה כיזמית לפרויקט.

השופט קבע כי רוב הדיירים מעולם לא חתם על מסמך כלשהו שמבטא התחייבות כלשהי כלפי התובעת או השותפות. עוד הוסיף השופט כי ממילא כל ההתנהלות הייתה מול השותפות ולא מול התובעת עצמה, כך שקשה לקבל את הטענה שאם היו התחייבויות כלשהן, הן תקפות כלפיה.  

עוד נקבע כי אין שום הוכחה להתנהלות חסרת תום לב מצד הדיירים. נהפוך הוא, הוכח כי חלק מהם נרתם למיזם במלוא הרצינות והמרץ ומתוך כוונה אמיתית להיטיב עם בעלי הדירות. עם זאת, תמיד הובהר לשותפות כי הדיירים לא מחויבים להתקשר דווקא איתה והנציגות שהוקמה לצורך קידום הפרויקט הדגישה כי תמליץ עליו לדיירים רק אם חבריה ישוכנעו שהוא ייטיב ויגן על חבריהם.

השופט הדגיש כי בשום שלב לא הבשיל המשא ומתן שהתנהל מול השותפות להסכמה מחייבת – לא מצידה ולא מצד הדיירים. הוא ציין כי סוגיות רבות נותרו פתוחות, הפרויקט לא היה קרוב לאישור תכנוני ובהמשך השותפות נקלעה למשבר חמור והתגלו קשיים מול עורך הדין המלווה, כך שהדיירים היו במצב של חוסר ודאות. על הרקע הזה, הפנייה שלהם לחברה אחרת לא מהווה חוסר תום לב.

בסיכומו של עניין, קבע השופט כי התביעה – שהוגשה על סכום עצום – הייתה בלתי מוצדקת והועלו בה טענות חסרות בסיס. לפיכך, הוא חייב את התובעת בהוצאות גבוהות מאוד של 321 אלף שקלים.

• לא צוינו בפסק הדין שמות עורכי דין מייצגים

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין