ביהמ"ש הכריע: הורי צעיר שמת לא יזכו לנכד ממנו

עשור לאחר שבנם הבכור נהרג, איבדו התובעים את בנם השני, בן 35 במותו. חרף רצונו הברור להקים משפחה, השופטת לא התירה להשתמש בזרעו: "אין הוכחה שרצה להביא ילדים לאחר המוות"

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעת הורים לעשות שימוש בזרע בנם, שמת לפני כחמש שנים בגיל 35, על מנת להביא באמצעותו נכד. השופטת מירב אליהו קבעה שלא הוכח רצונו המשוער של המנוח בהבאת ילדים דווקא לאחר מותו, להבדיל מבחייו במסגרת של זוגיות ומשפחה. כך למשל, הוא לא השאיר צוואה.

קשה לתאר במילים את האסונות שחוו התובעים, הורים ל-2 בנים אותם איבדו בהפרש של עשור, בנסיבות טראגיות ביותר: בעוד בנם הבכור נהרג בגיל 24 בתאונת דרכים, בנם הצעיר - שבו התמקד ההליך המשפטי - נמצא במרץ 2021 על גג בניין כשהוא ללא רוח חיים. לאחר שהתאוששו מהאבל, פנו לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בזרעו המוקפא, כדי לראות ממנו נכד.

השניים סיפרו שבנם הצעיר הביע לא אחת, בפני משפחה וחברים, את רצונו בהמשכיות ובילדים, וזאת גם במקרה של פטירה. ברוח זו העיד חברו של המנוח, כי סמוך לאחר צפייה בתכנית על החייל עמית בן יגאל הי"ד, שהיה בן יחיד לאביו ונהרג בפעילות מבצעית בשומרון, אמר לו המנוח שרצונו בילדים גם לאחר המוות. בקשת התובעים הייתה "להגשים את צוואתו האחרונה" של בנם, ולהביא לעולם ילד מזרעו.

אלא שב"כ היועצת המשפטית לממשלה התנגד לבקשה, בטענה שלא הוכח מכלל הראיות שהוגשו כי רצון המנוח אכן היה בהבאת ילדים דווקא לאחר מותו, ובוודאי מאישה שלא הכיר בחייו ולא הייתה זוגתו ערב פטירתו.

עדות החבר אינה אמינה

ואכן, השופטת אליהו קבעה שלא הוכח ממסכת הראיות שהוגשה כי המנוח רצה בהבאת ילדים לאחר מותו דווקא, להבדיל מבחייו. היא התרשמה שהמנוח רצה לשמח את הוריו - על רקע הטרגדיה הקשה שליוותה אותם לאורך שנים עם מות בנם הבכור - אך זאת במסגרת של זוגיות ומשפחה, ולא כשהוא כבר אינו בין החיים.

"עיקר העדויות, אם לא כולן, מלמדות על רצונו הברור והמובהק של המנוח בילדים ומשפחה, ממש כפי רצונם של מרבית בני האדם ביקום. אך העדויות באשר להבאת ילדים לאחר מותו, מאישה שאינה בת זוגו, וילדים שיגדלו מבלי שהוא מגדלם - אינן מספקות ואינן משמעותיות. הן עולות כדי השערות והנחות, נוכח נסיבות חייו של המנוח ומותו הטראגי של אחיו", נכתב בפסק הדין.

דווקא על רקע אובדן אחיו הבכור, חידדה השופטת, מצופה היה מהמנוח להעלות על הכתב - בין בדרך של צוואה ובין באופן אחר - את רצונו הנטען לגבי הבאת ילדים אחרי מותו, אלא שהדבר לא נעשה וזה אומר דרשני. גם נסיבות מותו - הימצאותו שרוע על גג בניין, מבלי שנמצא חשד כלשהו להריגתו או פציעתו - מחזקות, לדבריה, את מסקנתה שאם אכן היה חפץ בהמשכיות, היא מעלה זאת על הכתב "ולא בדרך אגב, דרך צפייה בתוכנית טלוויזיה".

היא קבעה, בהקשר הזה, שעדות החבר "מעלה תמיהה גדולה" שכן המנוח כביכול דיבר איתו הן על הקמת בית והבאת נכדים להוריו שישמחו אותם, והן על הולדת ילדים לאחר מותו מאישה שלא מכיר וילדים שלא יגדלו לצידו. "ההתרשמות הייתה כי העד מנסה בכל כוחו 'לצייר' עובדות כראות עיניו שיתאימו לתביעה ולסעד המבוקש", כתבה.

בנסיבות אלה, ובלב כבד תוך השתתפות בצער ההורים, חרצה השופטת את גורל התביעה לדחייה, כמובן ללא חיוב ההורים בהוצאות.

• ב"כ התובעים: עו"ד ויקטוריה גלפנד
• ב"כ הנתבעים: לא צוין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.