רוכש דירה באופקים טען שהמוכרת לא גילתה לו על הליכים משפטיים שהתנהלו נגד חברת הבנייה של הדירה. בשבוע שעבר בית המשפט קיבל את טענתו, והבהיר כי המוכרת הייתה חייבת לספר לו על כך.
לפני שנתיים חתמו הצדדים על הסכם לרכישת דירה באופקים. לאחר כניסתו לדירה, החל הרוכש לשפץ את הדירה כדי להתאים אותה לצרכיו.
בינתיים, נדהם האיש לגלות כי המוכרת הייתה אחת מתוך מאות בעלי דירות זהות, שהגישו תביעה כספית לפיצויים נגד האחראיות לבנייה – מדינת ישראל וחברת "שיכון ופיתוח לישראל".
מבירור שערך בנושא הוא גילה כי התביעה הוגשה עקב ליקויי בנייה ונזקי טרמיטים בדירות, אשר נבנו מעץ.
בנוסף, הוא טען כי במסגרת הליך גישור נקבע שכל אחד מהתובעים יזכה לפיצוי בסך 39,000 שקל.
בעקבות הגילוי המרעיש, הגיש הרוכש בשנת 2015 תביעה נגד המוכרת, בבימ"ש השלום בבאר שבע.
התובע טען כי הנתבעת הסתירה ממנו בחוסר תום לב את העובדה שהגישה תביעה כספית, במטרה להרוויח כסף על קיום הליקויים מצד אחד, ולהסתירם ממנו מצד שני.
משכך, הוא ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו 39,000 שקל שתקבל במסגרת הליך הגישור, 47,000 שקל כפיצוי מוסכם עבור הפרת ההסכם והסתרת פרטים מהותיים, וכן 30,000 שקל עבור עוגמת נפש.
מנגד, הנתבעת הצהירה כי מי שהגיש את התביעה היה גרושהּ המנוח, בעוד שכל שהיא עשתה היה לחתום על מסמך לבקשתו, ומתן תשלום בסך 250 שקל לעורך דין.
הנתבעת, שאינה שולטת בשפה העברית, סיפרה כי לא ידעה על ליקויים בדירה, וטענה שהתובע קנה את הדירה "כמו שהיא", לאחר שמצא כי היא מתאימה לצרכיו.
בכל מקרה, הנתבעת טענה כי לא ביצעה כל פעולה לגביית הכספים בהסכם הגישור, שעל פי פסק דין בעניין עומדים על סך של 24,000 שקל.
לא "תיענש" פעמיים
השופטת אורית ליפשיץ האמינה לנתבעת כי בעלה לשעבר הוא שיזם את הגשת התביעה שהסתיימה בהסכם גישור מספר חודשים לאחר הסכם המכר.
ואולם, השופטת סברה כי עצם העובדה שהנתבעת שילמה מכיסה את התשלום לעורך הדין שטיפל בתביעה ההיא, ואף המשיכה לקבל מכתבים שיועדו אליה לאחר מות בעלה לשעבר, מעידים על כך שידעה, או הייתה צריכה לדעת על ההליכים.
בהתחשב בכך שאין מחלוקת כי הנתבעת לא סיפרה לתובע על אותם הליכים, השופטת קבעה כי היא הפרה את חובתה בהסכם המכר למסור לו את כל הפרטים הידועים לה על הדירה.
לכן, השופטת קבעה את זכאותו של התובע לקבלת הפיצוי המוסכם על הפרת חוזה.
עם זאת, השופטת דחתה את דרישתו לקבל פיצוי עבור הליקויים במקומה של הנתבעת. את החלטתה הסבירה השופטת בכך שלא ניתן לאפשר לתובע לקבל את הפיצוי המוסכם עקב הפרת החוזה, ואז לזכות בפירות בגין אותה הפרה ממש.
"ככל שהנתבעת הפרה את החוזה – ואמנם קבעתי לעיל שהיא הפרה את חובת הגילוי – היא לא אמורה "להיענש" על כך פעמיים. והתובע מצידו, אינו יכול לקצור את הרווח פעמיים", כתבה השופטת.
בנוסף, השופטת קבעה כי התובע לא הוכיח שנגרמה לו עוגמת נפש עקב כניסתו לדירה.
לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה באופן חלקי, וחייבה את הנתבעת לשלם לתובע את סך הפיצוי המוסכם עבור הפרת הסכם המכר בסך 47,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ישראלי שני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד צירלין אלכסנדר
עו"ד שירן בן עזרא
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין