אישה תבעה את אחותה הגדולה בטענה שהחתימה אותה תחת לחץ על הסכם מתנה בו היא העבירה לה את זכויותיה בדירה שקנתה. הטענות נדחו בשתי ערכאות.
ב-2016 נחתם בין שתי אחיות הסכם מתנה בו העבירה האחות הצעירה את זכויותיה בדירה לאחותה הגדולה. בהמשך הגישה הצעירה תביעה נגד אחותה בה טענה שההסכם נחתם תחת עושק, כפייה וזיוף. בית המשפט למשפחה בחיפה דחה את התביעה ולאחרונה נדחה גם ערעור שהגישה האחות, והיא תיאלץ להתפנות מהנכס.
האישה סיפרה כי לפני מספר שנים קנתה דירה יחד עם אחותה הגדולה. השתיים גרו יחד בדירה עד לספטמבר 2017, ואז עברה אחותה לגור בבית ההורים.
לדבריה, לפני כשנתיים החלה אחותה להפעיל עליה לחץ להעביר אליה את זכויותיה בדירה בהסכם למראית עין, מאחר שחששה כי היא תאבד אותן לנוכח קשר זוגי בו הייתה. בשל היחסים הטובים והאמונה ששררה בין האחיות היא נענתה לבקשה וביולי 2016 חתמה על מסמכים שונים אותם לא קראה ושתוכנם לא הוסבר לה.
לטענתה, לאחר החתימה על המסמכים היא הופתעה לקבל הודעה מהבנק הממשכן כי המשכנתא על הדירה סולקה במלואה. מבירור שערכה נודע לה ההסכם עליו הוחתמה היה הסכם מתנה בו העבירה את זכויותיה בנכס לאחותה, מה שאפשר לה לרשום את כל הדירה על שמה.
היא ציינה כי מאותו יום אחותה החלה להעליל עליה עלילות, לפגוע בכבודה ולנהוג כלפיה באלימות פיזית ומילולית, הכל במטרה להפעיל עליה לחץ לעזוב את הנכס.
היא ביקשה להצהיר שיש לה זכויות במחצית מהנכס וכי דין הסכם המתנה להתבטל מחמת טעות, הטעיה, עושק, כפיה ואילוץ.
האחות הגדולה טענה מצידה כי רכשה את הדירה מכספה והיא נרשמה על שם אחותה רק משיקולי משכנתא, מאחר שהיא עצמה לא עבדה באותו זמן ולא יכלה לקבל הלוואה.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע בין היתר כי התובעת לא הוכיחה שחתמה על הסכם המתנה בעקבות לחצים שהופעלו עליה ומבלי שהוסבר לה תוכנו של ההסכם.
בערעור שהגישה העלתה האחות טענה חדשה לפיה הסכם המתנה זויף והחתימה המופיעה עליו אינה חתימתה. היא הוסיפה כי רכשה את הדירה מכספה ומתוך הגינות כלפי אחותה ששילמה חלק מזערי מתשלומי המשכנתא, הסכימה להעביר חצי מהזכויות על שמה.
המשיבה טענה כי העלאת טענת הזיוף במסגרת הערעור מהווה הרחבת חזית אסורה ובכל מקרה, אין הצדקה להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הראשונה.
בעיית אמינות
השופט ניצן סילמן דחה את הערעור. הוא ציין כי טענת המערערת לפיה אחותה שילמה חלק מזערי מעלות הדירה עומדת בסתירה לטענתה בערכאה הראשונה שלפיה הנכס נרכש במשותף.
זאת ועוד, טענת הזיוף לא הועלתה בבית המשפט למשפחה והמערערת אף אישרה בעדותה שהחתימות על ההסכם הן חתימותיה.
עוד כתב השופט כי בית המשפט קבע שהמערערת חתמה על ההסכם תוך שהבינה את תוכנו ומשמעותו ולא הוכחה עילה לביטולו.
בתוך כך הוא הדגיש כי ערכאת הערעור מתערבת רק במקרים חריגים בממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ומקרה זה אינו נמנה עליהם.
השופטים חננאל שרעבי ואברהים בולוס הצטרפו לתוצאה.
המערערת חויבה בשכ״ט עו״ד בסך של 7,500 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 51899-09-19
- ב״כ המערערת: עו״ד ראמי מסאלחה
- ב״כ המשיבה: עו״ד מג׳די עאבד
עו״ד חיים שכטר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין