לאחר שאביה נפטר, הגישה בתו תביעה נגד אשתו השנייה בדרישה שתשלם לה דמי שכירות על התקופה שחיה בדירת אביה. ביהמ"ש פסק לה דמי שכירות בהתאם לחלקה בירושה.
בהתאם לצו הירושה של בעלה המנוח, שנפטר בשנת 2006, קיבלה האישה שישית מהדירה בה גרה עמו עם שתי בנותיהן. הבעיה הייתה שאחת מבנותיו של המנוח מנישואים קודמים קיבלה 1/12 מהדירה.
לייעוץ בענייני משפחה:
פנה ל- פורום דיני משפחה
הדירה, שכללה ארבעה חדרים וגינה הייתה במצב רע מאוד לפני פטירת המנוח עקב נזקים שגרם למקום קבלן הבניין, מולו התנהלה תביעת נפרדת.
מצבה של הדירה הפך אותה ללא ראויה למגורים אך בהיעדר חלופה אחרת, נשארה האישה להתגורר שם עם בנותיה.
בסופו של דבר האישה והקבלן הגיעו לפשרה, וב-2009 הוא ערך עבודות שיפוץ בדירה בשווי של 160 אלף שקל.
בינתיים, ניסתה האישה להגיע להסדר עם בתו של המנוח לגבי רכישת חלקה בדירה, אך נסיונה לא צלח וב-2012 היא הגישה תביעה לפירוק השיתוף בדירה, במסגרתו נקבע כי תרכוש את חלקה של הבת תמורת כ-80 אלף שקל. בתחילת שנת 2013 מכרה האישה את הדירה.
אלא שפסק הדין לא סיפק את הבת והיא הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה נגד אשת אביה המנוח, בטענה שמגיעים לה דמי שכירות עבור התקופה בה האישה גרה בדירה לאחר מות אביה.
התובעת הגישה חוות דעת, לפיה דמי השכירות שמגיעים לה עבור התקופה המדוברת עומדים על 23,328 שקל. בנוסף, טענה התובעת כי בתור בעלת חלק יחסי מהדירה, גם היא הייתה זכאית לנתח מהפיצוי שקיבלה האישה בעקבות הסכם הפשרה שנחתם עם הקבלן, בסכום של 3,334 שקל.
הנתבעת טענה, כי חוות הדעת של התובעת כלל לא רלוונטית למחירי השכירות ומצבה של הדירה לפני שיפוצה. בחוות דעת שהציגה בפני ביהמ"ש משנת 2007, היא הראתה כי המבנה סבל מליקויים רבים והיה בסכנת התמוטטות.
לסיכום דבריה טענה כי לא רק שהתובעת לא זכאית לפיצוי מהקבלן אלא שהיא חייבת לה של 3,324 שקל עבור ההליכים המשפטיים שניהלה מול הקבלן, שהיו לטובת הנכס המשות. עוד טענה הנתבעת כי תוצאות הסכם הפשרה, שבסופו שיפץ הקבלן את הדירה, באו לידי ביטוי בסכום שקיבלה התובעת עבור חלקה בדירה.
כמה שווה השכירות?
השופטת אלה מירז דחתה את חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת, והתייחסה למצב הדירה בשנת 2014 בלבד, כלומר, בתקופה שלאחר השיפוץ המאסיבי.
עם זאת השופטת קבעה שיש טעם בגישת התובעת בדבר דמי השימוש עבור התקופה בה האישה התגוררה בדירה. אלא שאת שיעורם יש לקבוע בהתייחס למצב הדירה טרם שיפוצה, ובהתחשב בחלקה היחסי של התובעת בדירה - 1/12.
בהתאם, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לדמי שימוש של 100 שקל בחודש עבור השנים 2006-2009 (סוף השיפוץ), ול-250 שקל משנת 2010 ועד יום מכירתה.
ואולם, בכל הנוגע להסכם הפשרה עם הקבלן, קיבלה השופטת את עמדת הנתבעת ופסקה כי לא זכאית לכל פיצוי ונהפוך הוא – היא זו שחייבת לשלם לנתבעת על ההליכים המשפטיים, שהודות להם, ערך הדירה עלה – דבר שבא לידי ביטוי בסכום שקיבלה התובעת עבור חלקה.
לסיכום, פסקה השופטת מירז כי הנתבעת תשלם לתובעת 13,300 שקל עבור דמי שכירות, בקיזוז 3,234 שקל על ההליך המשפטי. בנוסף, תישא הנתבעת ב-5,000 שקל עבור הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד ניצה כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רמ סימס
* עו"ד דנה בר-נר עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין