- התובעת, בתו של המנוח מ.י.ש. ז"ל (להלן :"המנוח") הגישה תביעה כספית נגד בת זוגתו של המנוח, הנתבעת, בסך 65,000 ₪, הכוללים 31,000 ₪ דמי שכירות, 30,000 שכ"ט עו"ד ו-40,000 ₪ פיצוי מהקבלן.
התביעה צומצמה בתצהיר עדות ראשית לסך של: 23,328 ₪ דמי שכירות, הוצאות ושכ"ט עו"ד ואגרות לאורך השנים בסך -13,750 ₪ ועבור פיצוי מהקבלן א.ל. השקעות בע"מ החלק היחסי מ-40,000 ₪ קרי 1/12
מ-40,000 ₪ - 3,334 ₪ סה"כ תובעת 40,412 ₪ .
- האב המנוח נפטר ביום 19.4.06. בהתאם לצו ירושה מתוקן, התובעת יורשת 1/6 מעזבון המנוח. הדירה נשוא התביעה נרכשה ע"י ההורים במשותף כך שלתובעת יש 1/12 חלקים בדירה הידועה כחלקה xxxבגוש xxx ברחוב xxx (להלן: "הדירה").
בפסק דין שניתן ביום 17.10.12 במסגרת תמ"ש 22954-09-11, רכשה הנתבעת את חלקה של התובעת בדירה תמורת סך של 79,166 ₪.
התובעת העידה לעצמה, והעידה השמאית מיכל ארז – ח/1.
הנתבעת העידה לעצמה(נ/5), והמהנדס רפי גיל (נ/4).
הוגשה חוות דעת שמאי שמונה מטעם בימ"ש השמאי וולקן. חוו"ד הוגשה וסומנה ת/2.
דמי השכירות או דמי שימוש ראויים
- לטענת התובעת, מאז פטירת המנוח ועד לרכישת הזכויות בדירה ע"י הנתבעת, החזיקה הנתבעת בדירה ועשתה בה שימוש בלעדי, מבלי לשלם לתובעת מאומה, למרות היותה בעלים משותף במקרקעין(למעט 3 חודשים). לא ניתן צו לפינוי הדירה. יש להוציא את חוות דעת המומחה בוך שלא הגיע להיחקר על חוות דעתו. הנתבעת ויתרה על עדות השכן מר ד. עדות האינג'ניר רפי גיל נמצאה חסרת כל רלוונטיות ונפקות, שכן לא היו בידיעתו נתונים עובדתיים למקרה הנידון.
שווי דמי שימוש ראויים- הדירה בת 4 חדרים מחסן וגינה. שטח הדירה 104 מ"ר שטח הגינה 142 מ"ר. שווי דמי השכירות בהתאם לחוות דעת השמאית מיכל ארז הינו 3,500 ₪ לחודש. חלקה היחסי 1/12 291.6 ₪ לחודש. סה"כ דמי שימוש ראויים מפטירת אביה עד למכירת הדירה 23,328 ₪.
לא הוגשה חוות דעת שמאית נגדית ולא הובאו ראיות לסתור. מבקשת לדחות טענת הנתבעת כי בעבר דמי שכירות היו נמוכים יותר. הטענה לא הוכחה ובכל מקרה הסכומים משוערכים ריאלית. גם חישוב של 4% תשואה מערך הדירה לשנה מעמיד את סכום השכירות על 3,600 ₪.
- לטענת הנתבעת, בעת פטירת המנוח, התגוררה בדירה יחד עם ילדיה. מאז אפריל 2006 קיים סיכון להמשך המגורים בדירה ושוכר פוטנציאלי לא היה שוכר את הדירה. לנתבעת לא היה מקום מגורים אלטרנטיבי ולכן המשיכה להתגורר בדירה. הדירה לא היתה ראויה למגורים. גם עדת התובעת, השמאית מיכל קרן, לא ראתה כל חומר בנוגע למצב הקונסטרוקטיבי של הדירה. חוות דעתה מתייחסת לשנים 2013-2014, לאחר שהדירה נמכרה ושופצה ע"י הקבלן ואינה רלבנטית למצב הדירה בשנים 2006-2012. גם המומחה מטעם בית המשפט, השמאי וולקן מאיר, ראה אתה דירה רק לאחר ששופצה ע"י הקבלן.
דיון
דמי שימוש ראויים
- האם התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים מאז פטירת אביה, ביום 19.4.06 ועד למכירת חלקה בדירה בחודש דצמבר 2012?
המסגרת הנורמטיבית
התביעה לדמי שימוש ראויים מקורה בסעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט -1969 לפיו: "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".
בין השאר הרציונל של הסעיף מניעת עשיית עושר ולא במשפט.
בע"א 1492/90 [פורסם בנבו] נקבע כי החובה לשלם דמי שימוש ראויים קיימת –
"רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים".
עם זאת, בחוק הירושה קיים סעיף ספציפי 115(א) הקובע הסדר ספציפי לעניין המשך מגורים בדירת מגורים תמורת תשלום שכ"ד-
"דירת המגורים:
דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על-ידי בית המשפט."
ב(חי') 13260/04 תמש (חי') 13260-04 א.ש.פ נ' עזבון המנוח ש.א. ז"ל חייבתי בדמי שימוש ראויים בהתאם לחוות דעת שמאי עבור חלק מתקופה.
בת"א (נצ') 4271/04 ביניס בוריס נ' ליובוב פרידלנד קובע כב' השופט צרפתי -
"במסגרת זו שוקל ביהמ"ש שיקולים שונים לרבות שיקולים אישיים וכלכליים וכן את בקשות היורשים.
לא מן הנמנע שמכח שיקולים אלה יראה ביהמ"ש להפחית משיעור דמי שכירות חופשיים, לרבות עד כדי הפחתת דמי השכירות לדמי שכירות מוגנים, הכל על פי הנסיבות.
בהקשר זה, יתכן כי ביהמ"ש ישקול במסגרת שיקוליו את דרך התנהלות הצדדים בכל הנוגע למהלך פירוק השיתוף, ולדוגמא את נכונות האלמנה לרכוש את חלקו של היורש או להיפך (לרבות למניעת יתרונות כלכליים וטקטיים של צד זה או אחר בכל הנוגע להליך פירוק השיתוף)."
מהכלל לפרט
- אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את חלקה בדירה, רק בשנת 2012, לאחר שהנתבעת רכשה את זכויותיה. הנתבעת נשאלה מדוע רק בשנת 2012 והשיבה:
"פשוט מאוד. ניסינו לדבר איתה ולהגיע להסכמה, ניסינו לנסות להגיע להסדר, זה לא צלח. בלי שום קשר לזה, איך שגמרתי את השבעה קיבלתי מכתב מעו"ד שלה, בזמנו עו"ד קנדרו אם אני לא טועה שהוא מעוניין להגיש תביעה על חלקה בירושה והוא מבקש לנסות להגיע איתנו להסדר. פנינו אליו, אמרנו שאין בעיה להגיע להסדר אבל שום דבר לא צלח."
וכן
" ברגע שהיינו מגיעים להסדר היינו מגיעים להסדר שמאות, זה ברור. יתרה מזאת, אני זאת שהגשתי את התביעה לפירוק שיתוף, אם לא הייתי מגישה אותה זה היה עוד נמשך כי זה כמו קופת חיסכון, היא ידעה שמגיע לה משהו, לא ננקוב בסכומים, מגיע לה חלק בעיזבון, זה היה יכול להיות גם עוד 10-20 שנה, ככל שהזמן הולך..."
הנתבעת אישרה כי התובעת פנתה אליה מייד בתום השבעה לקבלת חלקה וכי פנתה לעו"ד מטעמה. אישרה כי התגוררה בדירה יחד עם בנות המנוח, למעט תקופה של 3 חודשי שיפוץ- "עזבנו ל-3 חודשים למטרת השיפוצים שהיו בדירה, מאקטובר 2009 עד סוף דצמבר 2009 וכל הזמן הזה אני ושתי בנותיי גרות בדירה."
העידה כי התגוררה אצל הוריה הגם שאין לה אסמכתא על כך (עמ' 20).
מכל המקובץ, התובעת זכאית לקבל דמי שימוש ראויים, בגין מגורי הנתבעת בדירה, מיום פטירת המנוח ועד לקבלת חלקה בדירה, למעט תקופת השיפוץ (3 חודשים).
נבחן עתה מהו הסכום לפיו יחושבו דמי השימוש.
- השמאית מיכל ארז, מטעם התובעת, הגישה חוות דעת(שסומנה ח/1), לעניין דמי שכירות חודשיים בדירה בסך 3,500 ₪ . העידה כי יש השלכה על דירה שאינה ראויה למגורים. ציינה כי 10 מ' שנבנו ללא היתר לא נכללו בחוות הדעת. אם כי ציינה שאין לכך כמעט השלכה על דמי שכירות, שכן אין מדובר על רכישה (עמ' 3)השמאית העידה כי הפרמטרים הקובעים בשכירות דירה:
"מיקום, נגישות, שטח הדירה ומצב תחזוקתי...אנחנו מצפים שהדירה תהיה סבירה למגורים, מים זורמים באופן תקין באמבטיה, כל מערכות האינסטלציה, שהחשמל יהיה תקין ושלא יהיו דלתות שבורות כדי לאפשר איכות חיים."
ציינה כי בשל הצורך לרדת 5 קומות הפחיתה 18% בשל פלח שוק "שלא יגיע לשם".
השמאית ציינה (בעמ' 4 לפרו') כי אין מאגר מידע לגבי מחיר שכירות. שוחחה עם מתווכים ושמאים ושוכרת פוטנציאלית וכן באמצעות דירות שנמכרו וחישוב תשואה בדירות.
העריכה את השכירות בסך 3,500 ₪ לחודש. הסבירה כי תוספת גינה ופרטיות וחדר נוסף מגיעים לסכום של 3,500 ₪. כמו כן 4% תשואה על מיליון ₪ מביא לשכ"ד של 3,600 ₪(עמ' 4).
- האינג'ניר רפי גיל מטעם הנתבעת, העיד כי התמנה כמומחה בתיק נ' ל.ק.ב. בע"מ וערך חוות דעת שהוגשה ביום 10.6.03 לעניין סדקים. לא ידע אם ניתן צו פינוי לדיירים "אני רק כתבתי לכב' השופט לבנוני שהמבנה מסוכן ויש לפנות אותו כאשר ראיתי ב-2007 שהעניינים מתמהמהים ואף אחד לא עושה כלום, התראתי על סכנה קיימת שאי אפשר להמשיך לגור בדירה ושהדירה יכולה להתמוטט."
מאז מתן חוות הדעת לבית המשפט אינו מעורב ואין לו קשר לצדדים (עמ' 17).
- התובעת נשאלה האם ניתן צו פינוי במסגרת ההליך אצל כב' השופט לבנוני-
"לא ניתן צו מהשופט לבנוני, לא הגענו לזה עדיין, חווה"ד הזאת היא מלפני שהגשנו את התביעה לחווה"ד לבנוני, זאת חווה"ד שלקחנו אנחנו באופן פרטי מפברואר 2000, עדיין לא הגשנו תביעה על ליקויים בדירה, לא חשבנו שנגיע למצב שנצטרך להגיש תביעה חשבנו שנוכל לסדר את זה בינינו לבין הקבלן אבל ככל שהזמן עבר הליקויים התעצמו, הסדקים בקירות התרחבו, האדמה זזה, הבלטות התנפצו ואז הגשנו תביעה."
צו פינוי לא ניתן שכן הצדדים הגיעו לפשרה (עמ' 21). הנתבעת העידה כי ביצעה בשנת 2009 במסגרת תיקוני הקבלן, שיפוץ, שדרוג, אותו מימנה בנפרד (עמ' 22).
- לאחר ששקלתי את הדברים, ברי שלא ניתן לקבל את חוות דעתה של השמאית מיכל ארז (ח/1) ככתבה וכלשונה לגבי כל התקופה. המדובר בחוות דעת רלבנטית ליום 30.4.14, שאינה מתייחסת למחירי השכירות בשנים שקדמו לה וטרם השיפוץ (2006-2009), כשהדירה לא היתה במצב מיטבי בלשון המעטה. גם לתקופה שלאחר השיפוץ, קיימות טענות הנתבעת לשדרוג של הנכס מעבר לשיפוץ ,שהביא לבסוף לעלייה בערכו כולל בדמי השכירות בחוות הדעת. מאידך, לא נכון לפטור את הנתבעת מתשלום עבור התקופה שטרם השיפוץ למרות מצב הבניין. התובעת נהנתה ממגורים , נעדרה פתרון אלטרנטיבי ולפיכך יש לכמת את שכר הדירה בהתאם.
מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים הנני קובעת את דמי השימוש כדלקמן:
א. מיום 19.4.06 ועד אוקטובר 2009 – 100 ₪ לחודש. סה"כ סכום של 4,300 ₪ .
ב. מחודש אוקטובר 2009- חודש דצמבר 2009 – 0 ₪ לחודש.
ג. מחודש ינואר 2010- דצמבר 2012- 250 ₪ לחודש. סה"כ סכום של 9,000 ₪.
הוצאות לתובעת
- לטענת התובעת, נשאה בהוצאות שונות לעו"ד, אגרות עבור הליכים שונים, אליהם נגררה ע"י הנתבעת, מאז פטירת אביה, לקבלת צו יורשה וניהול עזבון בסכומים העולים על 15,000 ₪ בהתאם לאסמכתאות, לא כולל ההליך דנן. תובעת שיפוי של 11/12 מההוצאות, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בסוף השבעה פנתה לנתבעת, להסדיר את קבלת חלקה, אולם נדרשו שנים של הליכים משפטיים והוצאות רבות מצד התובעת, על מנת שתקבל זכויותיה.
- לטענת הנתבעת, ככל שהתובעת תזכה בתביעה תקבל הוצאות. עם זאת, המסגרת אינה מתאימה לגביית הוצאות, בגין הליכים קודמים, שכן היה עליה לתבוע את הוצאותיה במסגרת אותם הליכים. כמו כן, בהליכים קודמים כגון מינוי מנהל עזבון ו/או פרוק שיתוף נלקח בחשבון סוגיית ההוצאות. התובעת נקטה בשיהוי רב והגישה תביעתה בסמוך למועד ההתיישנות.
המסגרת הנורמטיבית
- תקנה 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 קובעת:
"הטלת הוצאות
בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו. "
הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ,הינם חיוב אינהרנטי להליך משפטי המתנהל בפני ערכאה שיפוטית. מקום שמסתיים הליך משפטי בערכאה פלונית אותה ערכאה אחראית על פסיקת הוצאות בקשר להליך שנדון בפניה. עם זאת חיוב בשכר טרחה כאמור בתקנה נתון לשקול דעת בית המשפט הן לעניין עצם החיוב והן לעניין שיעור החיוב. השיקולים המנחים בקביעת ההוצאות- התעריף המינימלי כרף תחתון, התנהגות בעלי הדין בהליך, לרבות ניהול ההליך, שיעור הסכום השנוי במחלוקת, מורכבות התיק, הזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות העניין לבעלי הדין , כאשר אין מדובר ברשימה סגורה.
ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, עמ' 727.
דיון
- התובעת העידה כי שילמה 2,124 ₪ לשמאית מיכל קרן (עמ' 7), ולעו"ד שרעבי 2,100 ₪. 4,500 ₪ שילמה להוצאת מידע מהבנקים "כי הנתבעת העלימה מידע ולכן נאלצתי לעשות חקירה"(עמ' 7). שכ"ט ניצה כהן להוצאת מידע מהבנקים, כן ציינה תשלומים לליאור קנדרור למעלה מ-4,670 ₪ (עמ' 8).
התובעת נשאלה בקשר למקור החבות והעידה (בעמ' 8) :
"אם עפ"י דין וחוק הייתם נותנים לי את מה שמגיע לי לא הייתי צריכה להיגרר להוצאות האלה."
התובעת העידה כי למרות פסק הדין בשנת 2006, הרי שההליכים נמשכו "ולכן אני רואה לנכון לדרוש את ההוצאות שהוצאתי."
- התובעת צרפה לתצהירה (ת/1) את המסמכים הבאים:
קבלה ע"ס 2,920 ₪ בגין ההליך דנן, הוצאות מיכל קרן השמאית 2,124 ₪, הוצאות נסים שרעבי 2,100 ₪, שכ"ט ניצה כהן 4,500 ₪. עו"ד קן-דרור, בקשה למתן צו ירושה וסעדים זמניים – צורף מכתב דרישה המציין אגרות. קבלה ע"ס 885 ₪ בת"ע -2600/06.
ככל שמדובר בהוצאות על ההליך דנן (שמאית, אגרת בית משפט וכו') שעיקרו קבלת דמי שימוש ראויים, הרי שאלו ייפסקו בתום פסק הדין. לגבי הליכים קודמים בת"ע 2600/06, היה מקום לתבוע אותם במסגרת אותם הליכים ולא בהליך זה.
המדובר בתביעה שהוגשה ע"ס של כ-65,000 ₪ שהצטמצמה לסכום תביעה של כ-40,000 ₪, כאשר הסכום שעשוי להיקבע במסגרת פסק הדין מגיע לכדי כ- 23% מגובה התביעה המקורי וכ- 40% מגובה התביעה המצומצם טרם קיזוז.
לאחר ששקלתי את הדברים, הריני קובעת את סכום ההוצאות ע"ס של5,000 ₪ בתוספת מע"מ.
א. ל. השקעות בע"מ- תביעת חלק יחסי בפיצוי שהתקבל מהקבלן בתביעת נזיקין
- לטענת התובעת, הוכח כי ניתן פסק דין נגד א.ל. השקעות בע"מ .בהתאם להסכם הפשרה סכום התיקונים לביצוע עבור הנתבעת עומד על סך של 160 א' ₪, לצד תשלום כולל של 40,000 ₪ לכיסוי כל ראשי הנזק . מבקשת את חלקה היחסי בסכום של 40,000 ₪.
- לטענת הנתבעת, משפחות ש. וד. הגישו תביעה על תיקונים בסך 80,000 ₪ עבור כל אחת מהדירות. הפיצוי לא ניתן בפועל, אלא הקבלן שיפץ את הדירות שהעלה משמעותית את ערך הדירה והתובעת נהנתה מכך באופן ישיר בעת מכירת חלקה בדירה. הקבלן נשא בשכ"ט עו"ד סימיס בגין תביעת הנזיקין, בשתי הדירות בסך של 40,000 ₪ לשתי הדירות (20,000 ₪ לדירה).
למנוח היתה רק מחצית מהדירה . שכר הטרחה אינו מיועד למי שלא היתה חלק מהתביעה, לא שילמה מאומה עבור ההלכים, לא אגרות ולא שכ"ט ולא עשתה מאומה ולכן תמוהה הדרישה לקבל חלק משכר הטרחה שקיבל עו"ד סימיס, שטפל במשך שנים רבות בתביעה וגרם לכך שהדירה שופצה ע"י הקבלן.
דיון
- התובעת העידה כי תביעתה מתייחסת לסכום בסך 40,000 ₪ (עמ' 10). עם זאת, הודתה כי חלקה של הנתבעת היה 20,000 ₪ בלבד, שכן הסכום נועד לשתי המשפחות (עמ' 13).הודתה שלא שילמה שכ"ט עבור התביעה כנגד א.ל. השקעות בע"מ (עמ' 13).
- מנגד הנתבעת העידה כי בהתאם לפסק הדין אמורה היתה לקבל 20,000 ₪ "לבעל ואישה 10,000 ₪ אני ו-10,000 ₪ בעלי" אולם לא קיבלה כסף בפועל שכן "זה היה עבור שכ"ט עו"ד , הקבלן העביר את זה ישירות לעו"ד, אנחנו לא קיבלנו אגורה אחת, לא אני ולא בעלי."(ע'מ 20).
ציינה כי שכ"ט לא שיקף את כל הסכומים שהוצאו עבור אגרות, מומחים מעבר ל-20 א' ₪.
- מכל המקובץ ובשל העובדה כי התובעת לא השתתפה בהוצאות התביעה נגד הקבלן וממילא הסכום שולם לעורך הדין ,שייצג בתביעה, הגעתי למסקנה שאין לקבל תביעתה בגין רכיב זה ותביעתה נדחית.
מתן חשבונות
- לטענת התובעת היו כספים בסכומים משמעותיים בבנק הפועלים ו/או קופות גמל, הקשורות לבנק הפועלים עובר לפטירת אביה המנוח. מבקשת צו המורה לגורמים הרלבנטיים להמציא המסמכים הנדרשים. הנתבעת מכחישה קיום כספים כאמור.
- התובעת תבעה את מסמכי הבנקים טרם הגשת התביעה (עמ' 9). לא ראתה את הפרטה שהוגשה לאפוטרופוס (עמ' 9). הנתבעת העידה כי לא היו פקדונות בבנק (עמ' 23) למרות שדובר בחשבון משותף, הרי שהמנוח לא הפקיד כסף בחשבון.
"המנוח לא הפקיד מעולם כסף לחשבון הזה, לא הוציא מעולם כסף מהחשבון הזה, לא היו לו שיקים או כרטיסי אשראי, חוץ מכדי שנוכל לקבל גובה מסגרת גבוה צירפתי אותו לחשבון."
- לאחר ששקלתי את הדברים, אין מניעה למתן צווים לבקשת התובעת לגורמים שונים, לקבלת פרטים אודות כספים בחשבונות ע"ש המנוח ובלבד שהמידע יתייחס ל-7 ימים קודם הפטירה עד ליום מתן הצו, כאשר המוטבים הינם לפי צו ירושה או מציינים במפורש את התובעת.
קיזוז סכומים בהם נשאה הנתבעת
- לטענת הנתבעת, צרפה קבלות וחשבוניות, לפיהן נשאה לבדה, ללא החזר מהתובעת ולפיכך זכאית לקזזם. כמו כן, קיים חוב לעיזבון בסך 172,628 ₪, כאשר חלקה של התובעת בחוב 28,771 ₪ שישית מהסכום הכולל.
בנוסף הנתבעת שילמה 82,302 ₪ עבור שיפוץ הדירה, בנוסף לשיפוץ ע"י הקבלן. נוכח חלקה של התובעת בדירה 1/12 יש לקזז סך של 6,942 ₪ מהסכום המגיע לתובעת. השיפוץ הביא לעליה משמעותית במחיר הדירה ובתמורה אותה קיבלה התובעת.
התובעת טוענת, כי הוצאות לשדרוג הדירה אינן רלוונטיות. מטרתם שידרוג רמת החיים של הנתבעת ובנותיה מבלי להתייעץ בתובעת. לא צורפה כל קבלה על התשלומים.
דיון
- חשוב לציין כי במסגרת פסק הדין שניתן בתמ"ש 22954-09-11 הורתי לנתבעת להגיש תביעה ולשלם אגרה באשר לטענותיה להחזר כספים וחובות. הנתבעת בחרה במסגרת כתב ההגנה דנן לטעון טענת קיזוז.
הנתבעת צרפה לתצהירה את הקבלות הבאות:
א. עו"ד רם סמיס 1,000 ₪- צו ירושה.
ב. פרסום הזמנה לנושים – 720 ₪
ג. עו"ד רם סמיס- טיפול בירושה +אינ' בוך – 2,320 ₪ וכן 2,320 ₪
ד. פרטת עזבון 270 ₪.
ה. חובות שונים של עזבון.
ו. שיפוץ דירה –דלתות ומשקופים(12,594 ₪), אינסטלציה (300 ₪), דלת כניסה (5,650 ₪), פרקט 6,899 ₪, שידרוג והחלפת ארונות 7,300 ₪, חדר ארונות 4,100 ₪, פרזול ברזים 7,259 ₪, ביוב וסתימות 200 ₪, סידור גינה אחר חפירה 2,400 ₪, שיפוץ מחסן 4,000 ₪.
- הגם שטענת הקיזוז הינה טענה לגיטימית, הרי שסוגיית שכ"ט בגין צו ירושה וניהול העיזבון ובוודאי חובות העזבון, אמורים להתברר במסגרת ניהול העיזבון, ע"י מנהלי העיזבון ובוודאי לא כטענות הגנה בתביעה פרטית.
יתרה מזאת, הנתבעת העידה כי ההלוואות היו על שמה. נשאלה לגבי המחאות שלא כובדו לאחר פטירת המנוח ובמקומם ניתנו המחאות בנק יהב (עמ' 24).העידה כי הקבלות נמצאות אך לא צורפו( עמ' 26). שילמה לד.ג'. וכן לבנק הפועלים (עמ' 23) ולאחים י. (עמ' 25). וכן את הוצאות הקבורה (עמ' 26).
המקום לברור טענות אלו במסגרת ניהול העזבון וחובות העזבון ולא במסגרת ההליך דנן.
- עם זאת, יש לקבל חלק מטענות הנתבעת לשיפוצים ושדרוגים בדירה, שהשפיעו על מחיר השמאות של דירה.
התובעת אישרה כי לאחר שיפוץ הדירה בסך של 160 א' ₪ ערך הדירה עלה. השמאי מטעם בית המשפט העריך את הדירה בסכום של 950 א' ₪ (חוות הדעת סומנה -נ/3).
עם זאת, יש ממש בטענת התובעת כי חלק מהשיפוצים בוצעו לצורך נוחות עצמית וגם השפעתן על מחיר הדירה לשומה שולית.
אומנם הצדדים לא העמידו את הסוגיה לחוות דעת השמאים. אולם מניסיון ניתן להכיר לצורך קיזוז בהוצאות הבאות:
דלתות ומשקופים(12,594 ₪) דלת כניסה (5,650 ₪), פרקט 6,899 ₪, פרזול ברזים 7,259 ₪,, סידור גינה אחר חפירה 2,400 ₪, שיפוץ מחסן 4,000 ₪ ובסך הכל 38,802 ₪ כאשר מסכום זה נגזור את חלקה של הנתבעת 1/12 קרי- 3,234 ₪ כסכום המותר בקיזוז.
לסיכום
- מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים ולאחר עיון בטענות הצדדים נקבע כדלהלן:
א. הנתבעת תשלם לתובעת, עבור דמי שימוש סכום בסך 13,300 ₪ נושא ריבית והצמדה כחוק.
ב. תביעת התובעת בקשר לתשלומי פסק הדין בעניין א.ל. השקעות בע"מ- נדחית.
ג. הנני מתירה קיזוז סכום בסך 3,234 ₪ נושא הצמדה וריבית כחוק לטובת הנתבעת.
ד. התובעת רשאית להגיש צווים לחתימת בית המשפט, המופנים לבנקים ומוסדות פיננסיים ע"ש הנתבע ובלבד שהמידע יתייחס ל-7 ימים קודם הפטירה עד ליום מתן הצו, כאשר המוטבים הינם לפי צו ירושה או מציינים במפורש את התובעת ותשא בכל העלויות הכרוכות בכך.
- הנתבעת תישא בהוצאות התובעת כמצוין, כולל הליך זה, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים
ניתן היום, ח' סיוון תשע"ה, 26 מאי 2015, בהעדר הצדדים.