חתמו על חוזה וגילו שבמקום דירת חדר רכשו "חדר כביסה"

בתביעות הדדיות שהגישו המוכרים והקונים האשים כל צד את יריבו בהפרת החוזה, ודרש כי יישא בפיצויים מוסכמים של 50 אלף שקל. מה נפסק?

רוכשי דירה בירושלים הפסיקו את התשלומים למוכרים לאחר שגילו כי במקום דירה הם רכשו "חדר כביסה". לאחרונה השופט מרדכי בורשטין מבית משפט השלום בירושלים קבע כי הרוכשים הפרו את חוזה המכר, וחייב אותם לשלם למוכרים 50 אלף שקל פיצויים מוסכמים. במקביל, המוכרים נדרשו להחזיר להם כ-112 אלף שקל שעיכבו אצלם שלא כדין.

בספטמבר 2014 חתמו בני זוג על חוזה לרכישת דירת חדר ברחוב הנביאים בירושלים במחיר של חצי מיליון שקל. בחוזה הופיע כמובן הסעיף האלמותי לפיו הדירה נרכשת "AS IS" (כמו שהיא) וכן כי הקונים בדקו אותה ואת מצבה הרישומי ומצאו אותה מתאימה לצרכיהם.

הרוכשים שילמו את שני התשלומים הראשונים עבור הדירה בסך של 300 אלף שקל, אך לא העבירו את היתרה, לאחר שהשמאי של הבנק הממשכן גילה כי לדירה אין היתר בנייה, וכי בוועדה המקומית לתכנון ובנייה היא מוגדרת כ"חדר כביסה" שלא מיועד למגורים.

הקונים הכועסים ביקשו לפיכך לבטל את החוזה אך המוכרים סירבו, וכך הסיפור הגיע לבית המשפט.

בתחילה, הקונים הגישו תביעה לביטול החוזה בטענה שהמוכרים הפרו אותו משום שהטעו אותם לגבי מצבה התכנוני של הדירה. במסגרת התביעה הם ביקשו לחייב את המוכרים להחזיר להם את הכסף ששילמו בתוספת הפיצויים המוסכמים שהועמדו בחוזה על 50 אלף שקל.

בהמשך, המוכרים הודיעו שהם מוכנים לבטל את החוזה אך החזירו לקונים רק כ-188 אלף שקל, ואת היתרה עיכבו אצלם. במקביל הם הגישו תביעה משלהם, גם כן בטענה להפרת חוזה ולקבלת הפיצוי המוסכם.

במענה לתביעת הקונים הם טענו שכלל לא ידעו שהדירה מוגדרת כ"חדר כביסה" והפנו לרישום בטאבו בה היחידה מוגדרת כדירה. הם ציינו כי הדירה כבר הושכרה בעברה למגורים, וכי אפילו עיריית ירושלים לא ידעה שמדובר ב"חדר כביסה" שכן היא חייבה אותם במשך שנים בארנונה לפי סיווג "מגורים".

האחריות – על הקונים

לאחר שעיין בראיות הצדדים, השופט בורשטין האמין למוכרים כי באמת ובתמים לא ידעו על הסיווג התכנוני של הדירה, ולפיכך הוא קבע כי הם לא הטעו את הקונים.

השופט פסק עוד כי האחריות לבחינת מצבה התכנוני של הדירה חלה על הקונים, והפנה את תשומת ליבם לכך שהיה להם די זמן לבדוק זאת. בנוסף הוא הזכיר שהם הצהירו בחוזה כי בדקו את מצב הדירה והיא מתאימה לצרכיהם כפי שהיא, והכל תוך שהם מיוצגים בידי עורך דין.

נוכח כל האמור, השופט קבע כי הקונים הם שהפרו את ההסכם בכך שסירבו לשלם את מלוא התמורה, וחייב אותם בפיצויים המוסכמים בסך 50 אלף שקל. עם זאת, השופט הבהיר למוכרים כי לאחר ביטול החוזה לא הייתה להם זכות לעכב את כספי הקונים (כ-112 אלף שקל), ועליהם להשיבם ולשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 שקל.

בהערת אגב כדאי לציין שתמוה כי צדדים לעסקת מכר צריכים לשלם את המחיר על התנהלות קלוקלת מצד עיריית ירושלים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה – בבחינת יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה – וייתכן כי לצדדים יש זכות לתבוע מהן פיצויים נזיקיים.

• ב"כ הקונים: עו"ד מקרקעין י. שטרסלר
• ב"כ המוכרים: עו"ד  מ. בן נון

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין